העקידה ותחיית המתים

הפטרה וירא, המספרת על ניסיו של אלישע הנביא,פותחת בנס כד השמן, עוברת דרך נס פקידת השונמית, הקשור כמובן בפקידת שרה בפרשה, ומסיימת בשיאם של הניסים – נס תחית המתים: וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל {כַּפָּיו} וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד:
תחית המתים, הינה הדרגה העשירית והעליונה, אליה יכול להגיע האדם הצועד במסילת ישרים , וכך דרש ר' פנחס בן יאיר :  זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן:
מדרגת תחית המתים, קשורה בהכרח גם במדרגה העשירית אליה הגיע אברהם אבינו בנסיונו העשירי, בעקידת יצחק. בעיון קצר, נמצא שיש קשר עמוק בין פרשת העקידה לפרשת תחית המתים.
על ענינה של תחה"מ, עומד הרב חרל"פ במקומות רבים במי מרום, ונזכיר אחת מפסקותיו המובאת באורי וישעי :
"התכלית המבוקש הוא שלא רק הנשמה תחזה את הקב"ה בעולם הנבדל עוה"ב". כיום, אין האדם יכול לראות בעולם הזה את רבש"ע. "כי לא יראני האדם וחי".
אכן, לאחר מותו, זוכה הנשמה לחזות בקב"ה – בעוה"ב, אשר שם:  "צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה". אמנם לא זו עיקר מטרת הבריאה. התכלית היא שגם כאן בעולם , נוכל לראות את הקב"ה ללא צורך במות. שאיפתינו שהגוף יזכה גם הוא להזדככך בבחינת "וראו כל בשר כי פי ה' דבר", שנוכל בעיני הבשר שלנו לראות את הקב"ה.
וכך מסכם הרב חרל"פ את תכלית העולמות : "ושיתאחדו יחד כל העולמים להיות ה' אחד ושמו אחד"
לכשנגיע למדרגה זו, כבר לא יהיה צורך במוות. כאשר האדם יהנה כאן בעולם מזיו השכינה, מחיצה המוות החוצצת בין העולם הזה לעוה"ב, מרגע חטאו של אדה"ר ("ביום אכלך ממנו מות תמות") , מחיצת מוות זו תוסר לצמיתות, וממילא נחיה כאן חיי נצח. "ובלע המוות לנצח".
ממדרגה זו זכו בנ"י לטעום במעמד הר סיני, כאשר ע"פ חז"ל לא שלט בהם אז מלאך המוות, ולכן זכו אז לראייה אלוקית, ראייה של מושגים רוחניים. "וכל העם רואים את הקולות", "ויראו את אלוקי ישראל". לכן דרשו חז"ל, שהרעיף עליהם הקב"ה בהר סיני מטל של תחית המתים.
אכן זוהי המדרגה אליה זוכין אברהם ויצחק בעקידה. עיקרה של פרשת העקידה הוא דוקא בראייה, כפי שכבר ראינו. בזכות העמידה בנסיון, זוכה אברהם  לקבע את מדרגת הר המוריה " וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה’ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה’ יֵרָאֶה". הר המוריה, יהיה הר הראיה. ממנו יזכו כל בני האדם לראות בזיו השכינה : "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". ביהמ"ק שיבנה על גביו, יזכה את עם ישראל ב"שלוש רגלים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'".  דרך הר זה , שנתלש גם להר סיני , יזכה העולם לחזור למדרגת תחית המתים, בה ישוב ה' להיות למלך על כל הארץ. וכך כותב הרב חרל"פ בנימוקי המקראות : "אשר יאמר היום בהר ה' יראה : בהר ה' , זה הר סיני ששם תתגלה בחינת "נפשי יצאה בדברו" שעל כל דיבור ודיבור של הקב"ה יצאה נשמתם של ישראל והוחזרה להם, ואז תתגלה מדרגת עקידתו של יצחק שפרחה נשמתו והוחזרה לו"

הרש"ר הירש –  "יחדיו".
"וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע".

ע"פ הרש"ר הירש, הרגע הגדול ביותר של אברהם בעקידה היה דוקא ב" ויקומו וילכו יחדיו" . זו גדולה להגיע לפסגת הר המוריה, אמנם גדולה יתרה היא לרדת מההר ולחזור למציאות של הנערים היושבים עם החמור. אברהם אבינו, יודע בדיוק מתי צריך לפרוש, להתבודד ולהתקדש. ישנם רגעים בהם צריך להשאיר את הנערים עם החמור – עם העולם החומרי. אך זוהי פרישה זמנית בלבד. גדולתו של הצדיק היא כאשר יודע הוא לשוב מפסגת הר המוריה, לחומריותה של המציאות.

תכונה זו של אברהם נפגוש כבר בתחילת הפרשה, כאשר בשיאה של מצוות המילה, ביום השלישי, מכניס לביתו אפילו אנשים עע"ז המשתחוים לאבק רגליהם. אברהם פורש זרועותיו לכל באי עולם, ולא פורש מהם בהתנשאות.

רעיון דומה, דרש ר' ישראל סלנטר , מייסד תנועת המוסר, על דמותו של אלישע הנביא. בהפטרה נקרא על כך שהאשה השונמית זיהתה את אלישע כאיש קדוש :"הנה נא ידעתי כי איש אלוקים קדוש הוא" ושואלת על כך הגמ' במסכת ברכות : "מנא ידעא? " כלומר: מנין ידעה השונמית שאלישע איש קדוש? שם בגמ' מובאות תשובות רב ושמואל, אך ר' ישראל סלנטר דקדק על עצם שאלת הגמ' וכך אמר :משאלתה של הגמ', "מנא ידעא" למדים אנו שבקדוש אמיתי אין מבחינים ואין הוא נבדל בחיצוניותו מאחרים בשום דבר. אין הוא לובש לבוש מיוחד, אין הוא מתרברב ובכלל אינו מייחס לעצמו חשיבות כלשהי. שאל"כ, מה השאלה "מנא ידעא?"

מודל הצדיקות שאותו מתווה אבי האומה אברהם אבינו, הוא מודל של צדיק היודע אימתי לפרוש, להתבודד ולהתקדש מחד, אך מאידך יודע לא פחות טוב ואולי אף יותר טוב, לשוב אל נעריו, ללכת יחדיו, להשאר אחד מהחבר'ה ,  ולא להיות מורם מעם.