רק אין יראת אלוקים

וַיָּבֹא אלקים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:
וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג: הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאלקים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:
מפשט הפסוקים עולה שדוקא אבימלך הוא ה"צדיק" שבסיפור. הקב"ה בעצמו, מעיד על צדקותו של אבימלך, אשר פעל בתם לב, ומודה הקב"ה , שכל סיבת ההתגלות לאבימלך היא כדי להצילו מחטא.
מיד לאחר ההתגלות , מזדרז אבימלך לדבר מצווה "וישכם אבימלך בבוקר". זהו ביטוי השמור להשכמת ותיקין של הצדיקים כאברהם אבינו המשכים לעקדה. "וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד" . אבימלך מצליח לעורר את כל ממלכתו לעשות תשובה. ולהביאם ל" וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד".
גם חז"ל ראו באבימלך מודל חיובי וכך דרשו במדרש הגדול : "מכאן אמרו – כל ההולך בתמימות וישרות הקב"ה מצילו מכל חטא והמלאכים משמרים אותו…"
מדוע , א"כ, תוקף אברהם את אבימלך בהתקפה , הנראית לכאורה, חסרת שחר:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אלקים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי: . הרי הדבר המרכזי שמצינו בממלכת גרר הינו דוקא יראת אלקים, ומנין , א"כ, מגיע אברהם למסקנה שאין יראת אלקים במקום הזה ?
הסביר זאת הרב אלחנן וסרמן הי"ד, בסמינר רבנים בגרמניה , בשנים שלפני עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית, וכך אמר : הדגש הוא על המילה "רק" – "רק אין יראת אלקים במקום הזה".  וביאר דבריו : כאשר נמצאים בקרב אומה נאורה, שאנשיה משכילים ומתורבתים, נדמה לכאורה שאפשר לחיות בשקט ובבטחה. אנשים בעלי מוסר , שקנו לעצמם נימוסים טובים, משרים הרגשת בטחון , של "לי זה לא יקרה".
אברהם, כמעשה אבות סימן לבנים, בא ללמדנו, שגם במקום נאור ומתקדם, אסור להירדם, אסור להיכנס לאדישות ולשכוח את הסכנות הגדולות שאורבות לנו. בין רגע, יכולים אנשי אומה זו להשתנות ולהיות בנ"א מסוכנים, המסוגלים להרוג ולרצוח, כתוצאה מתאווה מסויימת שתשתלט עליהם . על תאוה זו לא יהיה בכוחם לגבור ואשר על כן, ינקטו בכל אמצעי קיים למימושה.
ישנו רק כח אחד בעולם, המסוגל להעניק תעודת ביטוח ליציבות מוסרית. כח זה הוא יראת אלוקים. רק מי שיראת אלוקים על פניו, מסוגל הוא להתגבר על אש התאוה בטרם תשרוף. רק הוא יוכל לשמר את המוסר הטבעי שבקרבו ככח נצחי שלא משתנה בחלוף האופנה.
לכן אמר אברהם אבינו : "רק אין יראת אלקים במקום הזה". "רק" במקרא בא למעט. ישנה בממלכה זו יראת מסוימת, הם בעלי נימוסין ומידות טובות. אך זוהי לא יראת אלוקים מלאה המתפרשת על כל השקפת העולם ועל כל המעשים והמידות. יראת האלוקים שבממלכה גרר היתה גורם מישני, שאמנם, הקנה להם מידות ונימוסין, אך לא זיכה אותם בתעודת ביטוח לבל יחטאו בחטאים איומים.
לכן חושש אברהם. אנשי נימוסין אלו, עלולים להרגני על דבר אשתי. ברגע שתבער בהם אש בלתי נעצרת של תאוה, לכל נימוסיהן , לכל המוסר הטבעי – כבר לא יהיה מקום בשיקולים. או אז חלילה – והרגוני על דבר אשתי.
מעשה אבות – סימן לבנים.