ישפט ה' ביני ובינך
"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי: וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ"
התנהגותה של שרה מצריכה עיון. מה רוצה שרה מאברהם ? לאורך כל הפסוקים שקראנו, אברהם הינו פסיבי לחלוטין, ומציית לאשתו באופן מוחלט, כמו כל בעל טוב. הרי ההצעה להכניס את הגר לתמונה היתה של שרה בלבד. היא זו שבידיה ממש הכניסה את שפחתה לביתה :" וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ …וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ".
גם דיבורה של שרה תמוה. "חמסי עליך". בפעם הקודמת שנתקלנו במילה חמס, היה זה בדור המבול "כי מלאה הארץ חמס". מדוע פונה שרה אל אברהם בצורה כה חריפה ?
מסירת דין לשמים נחשבת כדבר חמור בעיני חז"ל, כפי שדרש רב חנן במסכת בבא קמא דף צג. : "המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה, שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מדוע, אם כן, נאלצת שרה למסור דין לשמים?"
על שהתרחש מאחורי הקלעים, עמדו חז"ל בתוספתא במסכת סוטה:
"שכן מצינו באמנו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם (בראשית טז) ישפוט ה' ביני ובינך אלא כך אמרה לו (שם כא) גרש האמה הזאת ואת בנה מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבין ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך וילך ויעבוד כך ונמצא שם שמים מתחלל בדבר. אמר לה לאחר שזכין לו לאדם חבין לו אחר שעשינוה מלכה אחר שעשינוה גבירה והכנסנוה לגדולה זו נטרדנוה מתוך בתינו מה הבריות אומרות עלינו לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר אמרה לו הואיל ואתה אומר חילול השם בדבר זה, יכריע המקום בין דברי לדבריך הכריע המקום בין דבריה לדבריו שנא' (שם) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שאין ת"ל כל ומה ת"ל כל מלמד שהכריע לשניה והכריע לראשונה מה שניה על אודות הגר אף הראשונה על אודות הגר"
אברהם ושרה נתונים בקונפליקט, בו שרוי עם ישראל פעמים רבות, בעקבות תפקידו המורכב. אברהם נבחר להיות אב המון גויים מחד, אך מאידך, נועד להיות אברהם העברי , שכל העולם כולו ניצב מן העבר אחד ואילו אברהם ניצב מן העבר השני. אברהם ישאף להיות קוסמופוליטן, אך בו בזמן מחובתו לשמור על עם לבדד ישכון. בויכוח בין שרה לאברהם , מתנגשים שני התפקידים. אומר אברהם לשרה– אם נגרש את הגר, נאבד את הצלם המוסרי שאנו מנסים להפיץ בעולם. מה יאמרו הגויים של עם ישראל? נמצא שם שמיים יתחלל.
אומרת לו שרה : אם נשאיר את הגר, יתקלקל יצחק. הוא יאבד את זהותו. איך נוכל לחנך את העולם, אם אין אנו מצליחים בחינוך בבית. הרי שם שמיים יתחלל בכך !
בקונפליקט מורכב כמו זה, מתחייבת הכרעה אלוקית. ואכן, הכריע הקב"ה כשרה. אין כל ספק, ששני תפקידיו של עם ישראל, להיות אור לגויים, ולהיות עם לבדד ישכון, חשובים מאין כמותם.
לפיכך מכריע הקב"ה, כי בכל עת בה נתקל בהתנגשות בין הערכים – הבית קודם. יש חשיבות גדולה ל"מה יאמרו הגויים" , אך בתנאי שאין זה בא על חשבון הבית. דוקא מתוך שמירה על הזהות, דוקא מתוך תיקון הבית, מתוך בית מקדשו, יוכל לזכות עם ישראל להיות אור לגויים, ולהביא את כולם אל ירושלים – "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".