המילה והארץ
" וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלקים … וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם …: וַיֹּאמֶר אלקים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ … הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר"
מפשט הפסוקים עולה, שהברית בין הקב"ה לאברהם הינה ברית דו כיוונית. זהו חוזה המחייב את כל אחד מהצדדים לו. אברהם וזרעו מתחייבים בשמירת ברית המילה. מחוייבות זו תקנה להם את הזכות על הארץ, ולכך מתחייב רבש"ע.
חז"ל עמדו על הקשר בין שמירת הברית לירושת הארץ, במדרש מרתק המופיע בזוהר לפרשת וארא, וכך מספר הזוהר (בתרגום חופשי) : "שאל אברהם לפני הקב"ה, האם מי שנימול יש לו חלק בשמך ? א"ל – כן. א"ל אברהם – והרי ישמעאל נימול, ומדוע אין לו חלק בך כמו יצחק ? א"ל הקב"ה – בניו של יצחק נמולים כראוי, ולא זו בלבד אלא שמתדבקין בי כראוי מגיל שמונה ימים, ובניו של ישמעאל רחוקין ממני עד כמה ימים. א"ל אברהם, ועם כל זאת – כיוון שנימול לא יהא לו שכר טוב בעד זה ?
ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר- אוי לנו על אותו הזמן בו נולד ישמעאל ונימול. מה עשה הקב"ה, הרחיק להם, לבני ישמעאל מדבקות בעליונים, ונתן להם חלק בתחתונים, בארץ הקודש, בזכות ברית המילה שבהם, ועתידין בני ישמעאל לשלוט בארץ הקודש כשתהיה ריקנית מכל זמן רב, והם יעכבו לבנ"י מלשוב לארצם, עד שתסתיים זכותם".
הדברים מרתקים. ברית המילה , הברית עליה שמר עם ישראל במסירות נפש לאורך כל הדורות, תקנה לו את הזכות לרשת את ארצו. ברם ישנו עם אחר אשר גם הוא מקפיד על ברית המילה – עם הישמעאלים. זהו העם אשר, ע"פ חז"ל, עתיד לעכב את ירושת הארץ. גם לו תקנה הברית חלק זמני בארץ.
המאבק שעתיד להיות על הארץ, אינו מאבק טריטוריאלי או בטחוני, אלא מאבק רוחני, אשר שורשו בברית המילה. אשר על כן – פתרון הסכסוך גם הוא לא יהיה טריטוריאלי או בטחוני, כי אם רוחני.
באופן דומה מסביר השפת אמת את הנאמר על ישמאעל "ידו בכל, ויד כל בו".
במסכת בבא בתרא (טז:) דרשו חז"ל :"שלשה הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב. אלו הן, אברהם יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה "בכל" יצחק דכתיב ביה "מכל", יעקב דבתיב ביה "כל" …" וכתב על כך השפ"א: "אברהם שהי' אב לאבות היו כלולין בו הג' ברכות… וז"ש ויתן את כל אשר לו ליצחק. ובודאי כל הברכות כלולין באלה הג' ברכות …וז"ש בישמעאל ידו בכל שהי' לו חלק במדת אברהם. ויד כל בו שמדת יעקב גובר ושולט עליו. שבזה אין אחיזה לשום סט"א כי הוא אמת לאמיתו."
"כל" היא מידה של טעימה מעוה"ב, כאן בעוה"ז, כפי שדרשו חז"ל. זו מידה של נצח, של הכל ללא כל חסרון, כאן בעולם הזה. מידה זו מיוחדת לא"י, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ארץ אשר בה גם הגוף מסוגל להרגיש את הנשמה. "ויתרון ארץ, בכל הוא" כדברי שלמה המלך במגילת קהלת.
גם לישמעאל יש חלק במידה זו – ידו בכל. על כן , יש לו הכח לעכב בעד עם ישראל, ולאחוז בחלקים מארץ הקודש. אמנם מבטיחה לנו התורה "ויד כל בו". מדת יעקב, מדתם של ישראל, מדת ה"כל" תגבר כאשר תתגלה כאן בעולם.
שרש המאבק הוא רוחני. המאבק הוא על המילה. על מדת ה"כל". כאשר יזכה ישראל לגלות כאן בעוה"ז מעין עוה"ב, להתחבר לשרשי הנצח שלו, יזכה לראות את "ויד כל בו" מתממש בעזרת ה' , במהרה בימינו.נ