רוכב בערבות

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג מ'). מבין ארבעת המינים, דווקא לערבה תפקיד חשוב בעבודת המקדש שבחג הסוכות, כמפורט בלשון המשנה: "מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח תקעו והריעו ותקעו בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא …" (סוכה מ"ה.) בשביעי של סוכות, הושענא רבה, היה תפקיד הערבה מרכזי עוד יותר: "ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים…"
הושענא רבה, יומה של הערבה, הוא אף יומו של דוד המלך האושפיזין השביעי.
הערבה מוזכרת על ידי דוד המלך בתהילים: "עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (תהילים קל"ז, א'-ב'), ומפרש הרד"ק (שם): "על ערבים – ערבי נחל. כי הערבים גדלים על שפת הנהרות … וכשהיינו מעלים על לבנו ציון היינו נוטשים כנורותינו מרוב יגון והיינו תולים אותם על ערבים והיינו יושבים ובוכים". ואכן בעלי החסידות מצביעים על קשר יסודי בין דמות הערבה לבין דוד המלך.
הערבה היא השפלה מבין ארבעת המינים, ומסמלת את מי שאין בו טעם וריח. אף עברו של דוד המלך מורכב – השתלשלות אבותיו בלתי מחמיאה, וכרוכה בפרשות סבוכות כפרשת לוט, מעשה יהודה ותמר, וסיפור עיבורו האישי. מעבר לכך, שורשיו נעוצים ברות המואביה, אשר קבלתה לעם לא היתה פשוטה כלל ועיקר, כמובא ע"י הרב טייכטל בשם הש"ך: ""למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך, שהרואה יראה שח"ו יהיה צד ממזרות?" עיי"ש שחשב כל השתלשלות של משיח שהיתה על דרך מכוערת ופריצות." (אם הבנים שמחה, קכ"א). זאת ועוד, בדומה לערבה, מתואר דוד המלך בשורה של מדרשי חז"ל כענוותן ושפל. דוד המלך מכונה "דוד הקטן" (חולין ס':) במקום אחר, מכונה משיח בן דוד ע"י רב נחמן בתואר הבלתי מחמיא "בר נפלי" בתירוץ: "דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (סנהדרין צ"ו:).
הערבה מסמלת את התמסרותו המוחלטת של דוד המלך לעבודת ה' ולעם ישראל, שלא על מנת לקבל שכר. דוד המלך מתעל את כל כוחו ועוזו לשם שמים בהתבטלות מוחלטת, ואינו לוקח דבר לעצמו, בבחינת הערבה שאין לה טעם וריח, כדברי האדמור מראדזין: "כי ערבה הוא חלקו של דוד המלך כי עניין ערבה הוא שאין בה לא טעם ולא ריח  … שדוד המלך לא היה חפץ ליהנות ולהחזיק טיבותא לנפשיה (טובה לנפשו)… עד שלבו נעשה חלל בקרבו'" (סוד ישרים, הושענא רבה ו'). ברוח זו מסביר ר' צדוק מלובלין: "הוא בחינת דוד המלך ע"ה "דלית ליה מגרמיה כלום" (אין לו משלו דבר) רק הוא תולה בזכות אחרים" (פרי צדיק, הושענא רבה, קכ"ח). מעלתו של דוד היא בנכונותו לקדש את כל עשייתו לשם שמים, ללא כל טובת הנאה אישית.
השפת אמת מסביר, כי שפלותו של דוד המלך היא מקור כוחו. מאחר שאין לו משלו דבר, הרי שכל כולו כלי המוכן לישועת ה', ולפיכך דווקא הוא הנבחר להושיע את עם ישראל – בעבר ובעתיד. בדומה, נחיתות הערבה ביחס ליתר המינים היא מקור כוחה של הערבה, ואולי בגין זאת דווקא היא נבחרת מבין המינים לסוכך על המזבח בחג הסוכות: "עניין הערבה בהושענא רבה הוא בחינת צפית לישועה. והוא בחינת דוד המע"ה … כי אמרו הערבה רומז למי שאין בו טעם וריח. א"כ מה החשיבות רק להיות מצפה לישועה" (שפת אמת, דברים, סוכות תרמ"ח).
דבר מסירותו של דוד המלך לעם ישראל עשוי לשמש לסייע להבנת הקשר בין דוד המלך והערבה מזווית נוספת. הערבה מסמלת ערבות – מלשון אחריות. דוד המלך ערב לעמו כפי שיהודה סבו היה ערב לאחיו, ובדברי המדרש: "למוד אותו שבט (יהודה) להיות ערב אלו לאלו שנאמר אנכי אערבנו. אמר ישי לדוד בנו הרי השעה שתלך ותתקיים אותו הערבות של יהודה זקנך שערב את בנימין מיד אביו…" (ילקוט שמעוני שמואל א', י"ז, קכ"ו).
כך מסביר התפארת שלמה (לפרשת מקץ), את סוד מלכותו של דוד המלך, הנעוץ בערבותו לכלל ישראל, בדומה לקב"ה, הממשכן עצמו לעם ישראל: "כי שורש עניין הערבות לקבל על עצמו חוב זולתו ולסבול עבור חבירו זה הוא בבחינת המלכות … והנה אמנם בחינת יהודה לא על בנימין לבד אמר אנכי אערבנו כי אם בעד כל ישראל שבחינת המלכות הוא הערבות בעד כל בני ישראל כמ"ש "ונתתי משכני בתוככם" שהשכינה כביכול בוא במשכון איתנו בגלות."
נדמה כי לאור האמור ניתן לעמוד על מימד נוסף הקושר בין דוד המלך לבין הערבה. לפי השל"ה הקדוש הערבה מסמלת ערבות – מלשון מתיקות. הערבה היא משל לכוחו של דוד המלך להפיק מתיקות ממרירות, להתעלות מעל הנסיבות מתוך צנעה אמיתית, אמונה בצדקת הדרך ומסירות אין קץ לתורה ולעם ישראל (תענית, דרוש מטות מסעי, כ"ג): "וזהו סוד ערבות מואב, המרירות ילך וישאר הערב המתיקות … ועל זה רומז המזמור על נהרות בבל שם ישבנו וכו' רצה לומר שבכו כשהגיעו לבבל בזכרנו את ציון … אבל תלינו כינורותינו על ערבים בתוכה, דהיינו ערבות מואב כדפירשתי, ואז נשורר כינור דוד."
לקראת סיום הימים הנוראים, ביום הושענא רבה, מעלים אנו את זכרו של דוד המלך. התבטלותו המוחלטת כערבה של דוד המלך לעבודת ה' ולעמו, אחריותו וערבותו לעמו, ויכולתו להפיק ערבות ומתיקות מכל דבר מר, כל אלה אמורים לשמש נר לרגלינו בעת חיתום הדין, לתיקון דרכינו בשנה הקרובה שהתחדשה עלינו זה עתה.