מי מאיתנו שומע את קול השופר? מי מאיתנו מקשיב לו? ומי מאיתנו… מרגיש אותו?

ראש השנה  באמי התגלתה מחלה קשה. הקשבתי לתקיעות…
מוחי לא היה פנוי לעמוד על מקורן הרציונלי, את ההסבר על בלבול השט"ן  לא הבנתי, ובזכרונות על יצחק אבינו הנעקד והאייל התקוע בסבך לא שקעתי.
עמדתי פשוט ב"קול דממה דקה" והקשבתי…
הקשבתי לקול השופר המהדהד בבית הכנסת, מנסה להרקיע שחקים ולחדור לליבות המתפללים.
הקשבתי להמית לבי הפועם בקרבי, מנסה לנסוק לשחקים ולפרוץ מגופי למרומים..
קולות פיזיולוגיים וקולות רוחניים,
הגיגי שפה נפלאים שזורים בהם כחרוזים..
מאמר זה הוא תימצות הקול ששמעתי..

תקיעות השופר מאופיינות בשלושה סוגי קולות: תקיעה, שברים ותרועה.
שלושה סוגים אלו מאופיינים בשינוי אורכי הגלים ולא בעוצמתם. כך למשל איננו מוצאים תקיעות כגלים – עולים ויורדים, תקיעות חלשות או חזקות בעוצמתן ועוד כהנה..
קול ה'תקיעה' מאופין בקול ארוך ורציף, קול אשר מתחיל ומסיים את סדר התקיעות.
קול ה'שברים' מאופין ברצף של שלושה קולות מרוסקים – כקול אחד אך הנשבר מפעם לפעם.
קול ה'תרועה' מאופין ברצף של תשעה קולות קצרים ומרוסקים.
(המספר 9 הנו מספר שייחודו בכך שאינו משתנה בכל כפולותיו 9= 8 + 1, 18 =2X9 וכן הלאה. מספר זה מביע רצף המשכי שאינו נגמר).
מתחושתי, ביום המלכת מלך מלכי המלכים, שלושת סוגי התקיעות מכוונים לתדר ה"מל"ך" – מח, לב, כבד.
תדר זה מאפיין את דרך קבלת האנרגיות הרוחניות מהחוץ – פנימה.
המח – מבחינה פיזיולוגית הוא האחראי לכלל פעילות גוף האדם, לתאום בין כל האיברים . המח הוא מאגר המחשבות.
פעמים המח תקוע במחשבותיו, זקוק לקו חשיבה שיכוונו למטרה הנכונה, בדרך הישרה והמוגדרת. אליו מכוונת ה'תקיעה' – קול רציף, ישר וארוך.
מאפיין נוסף למהות התקיעה הוא שתקיעה היא גם 'הכנסה לתוך..', לשון האחזות בדבר מסויים, התנחלות והתערות בדבר כלשהו. כך התקיעות עושות את דרכן אל נבכי המח ומתערות במחשבותיו," כשרשי אילן המאחזין לאילן, להאחז ולהתקע בארץ." ( רש"י, שמות כח, כב). תקיעה זו מאפשרת את ייחוד המחשבה לעבודת ה', בבחינת
" תוקע עצמו לדבר הלכה" ( יבמות קט) וכמו שהיטיב עגנון לתאר: " שמתוך שתקע עצמו בענין אחד הוא נח משאר כל מחשבות" ( כפות רא).
התקיעה נתקעת ראשונה בסדר התקיעות , אך גם בסיומן ע"י כך היא סוללת את הדרך ממח האדם לשאר האיברים , אך בסוף גם מקבעת את השינוי, בגדר: "תקיעתן היא גמר מלאכתן" ( ירושלמי שבת, יג,ג).

הלב, אחראי להזרמת הדם לכל הגוף. פעימותיו קצובות אך אטיות. כשברים. הלב הוא מאגר הרגשות.
פעמים, אנו זקוקים לשיברון לב, לטיהור הלב, לשבירת הגאוה הפנימית, " לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה.." ( תהלים נא, יט), " נשבר לבי בקרבי.." ( ירמיה כג, ט) וכו'.
יחד עם זאת,  השבר המביא לניתוץ וריסוק, לשיברון הלב והגאוה, הוא מקום תחילת השברון = התקוה, התוחלת, בבחינת: " סמכני באמרתך ואחיה ואל תבישני משברי" ( תהלים קיט, קטז), " לך שברי, רפא שברי" ( אברהם אבן עזרא, א 204).
משבר  הוא גם כסא היולדת. "כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אֵין לְלֵדָה" (מְלָכִים ב יט ג). מקום של נקודת מפנה. מקום המציין כאב רב שמתוכו נולדים חיים חדשים, תקוה, זעקה , כמיהה, ותקוה מתערבבים זה בזה.
מתוך אלו באה ההתחדשות: " לב טהור ברא לי אלוקים..", אל הלב מכוונים ה'שברים'.

הלב הוא גם האיבר המחבר בין המח לכבד- לרבדים הפיזיולוגים והנמוכים שבאדם. שבר הוא גם מסחר בתבואה " מה שברון נעשה במדינה היום?"( בראשית רבה ח).
הלב עפ"י הקבלה והחסידות הוא משכן 'רוח הקודש' ומשרת פונקציות רוחניות. ככל שהלב מזוכך יותר התפילה יותר נלהבת, יותר זורמת ויותר מתקבלת.
הכבד משרת את הפונקציה הפזיולוגית של סינון, הוא מהווה מעין שער (=תרעא בארמית) לסילוק חומרי פסולת ורעלים מהגוף מחד ומאגר חומרים חיוניים, מאידך.
מבין השלושה הוא החומרי ביותר – מאסת חומר כבדה, רוויות דם. הוא המושך את הלב כלפי מטה:
" וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם" [שְׁמוֹת ט ז].
מבחינה רוחנית הכבד נחשב למשכן היצרים, התסכולים, הכעסים, התוקפנות, הנקמנות, הקינאה, הזעם והאיבה, משכן התרעומת, יצר הר(ו)ע הרועץ לו, לאדם. הכבד מחובר לנפש שנחשבת לחלק התחתון יותר מבין חלקי הנשמה הפנימיים: נפש, רוח, נשמה. ממלכת הנפש קרובה יותר לאנרגיה של הגוף, והיא הדרגה הנמוכה ביותר. אך, דוקא ככזו מטרתה להתריע על חולשות האדם ולמנוע ממנו להגיע למצב שבו יתרע מזלו.
דווקא ממקום תחתון זה נובעת תשובתו האמיתית של האדם. עידון אנרגיות נמוכות השוכנות בכבד ע"י עבודת המידות היא היא המסוגלת להפוך את מידת הדין למידת החסד.
כך מצאנו אצל דוד המלך שכאשר נולד, היה אדמוני, איש מלחמה שופך דמים. דוד בתיקונו מעדן את מידותיו, ומכניס הרמוניה, ניגון ומחול לחייו. דוד מתעלם מהלועגים לו ונמנע מלהלחם בשאול רודפו. היכולת לעלות את המידות הנמוכות, שעוצמתן ב'אש' היצרים הגדולה שמקורה בכבד היא ביטוי התשובה האנושית. זו עוצמתם של בעלי התשובה האמיתיים שבמחיצתם אין איש יכול לעמוד.
או אז בא כבוד לאדם.
ברפואה הסינית מתואר הדופק האופייני לכבד כ"דופק מיתרי"- כמו מיתר המשתחרר ורועד, אך עוצמתו חזקה.. (תורה מסין/ אילן הורוביץ, 1997)- תאור מדהים שמאפיין את ה…'תרועה'. אותו קול מקוצב המסנן את העוברים ב'תרעא'- "כמה יעברון וכמה יבראון…"
מאפיין נוסף של קול התרועה הוא השמעתו  דווקא בזמני שמחה – ' תרועת נצחון', 'תרועת גיל וחדוה' וכו'. זו השמחה המלווה את המעדן את מידותיו.
הנה נסגר מעגל התקיעות. אם נדע לחוש אותן בתדרים הנכונים, הם יפעלו על איברנו הפיזיים והרוחניים: המח, הכבד, הלב …