דתית חילונית ומקוה
בתאריך 20 במאי 2008, התפרסמה כתבה ב'24 שעות' של 'ידיעות אחרונות' וכותרתה 'מקווה לשינוי'.
הכתבה מתארת לכאורה מהפכה בקרב נשים דתיות, הקוראות לרבנים לבטל את הלכות נידה ואת הטבילה במקוה.
קראתי בעיון את הכתבה וחשתי זעזוע מהרמה הנמוכה של הספין התקשורתי.
דר' רוחמה וייס מצוטטת כמי שמגדירה עצמה " אישה דתית שלא שומרת מצוות", עיון קצר במילון 'אבן שושן' ילמדנו כי דתי הוא: " המקיים את מצוות הדת ומנהגותיה המקודשים".
באותה מידה יכולתי לכתוב שאני 'שמאלנית המאמינה בארץ ישראל השלמה'.
כל הגדרה כזו או אחרת לא תועיל ורק תזלזל ברמת האינטליגנציה של הקוראים.
באותה מידה שדר' וייס וחברותיה יוצאות כנגד מצוות טהרת המשפחה, הן יכולות לצאת כנגד כל מצוה אחרת: כשרות, אכילת מצה או הדלקת נרות בערב שבת.
באותה מידה שהן יוצאת כנגד השוביניסטיות הגברית שבעניין קביעת ההלכה בנושא (ואינני טוענת שהיא לא קיימת..) הן יכולות לצאת כנגד האופנה המוכתבת לנו ע"י מעצבים גברים או רופאים כאלו ואחרים. מרבית הגניקולוגים הם – גברים. מתוך 134 מנתחים פלסטיים העובדים בארץ, אפשר לספור על פחות מאצבעות יד אחת את מס' הנשים מתוכם, לא ראיתי שמישהי יוצאת בהתרסה נגד 'מעצבי גופנו'.
לפני כשבועיים פנתה אלי להתייעצות בעניין טהרת המשפחה אשה אשר הדגישה בפני את הגדרתה כאשה "חילונית, אשר קיבלה על עצמה לשמור כשרות, שבת וטהרת המשפחה". אותה אשה אגב, לא חסכה כל מאמץ בריצות משך שעות, כשהיא נאלצת להיות מלווה בבעלה ובשלושת ילדיה הקטנים, לבדיקות רפואיות והתיעצויות עם מומחים ורבנים עד אשר קיבלה היתר הלכתי לטבול באותו ערב.
כל הגדרה כזו או אחרת לא מעלה ולא מורידה. כל הגדרה כזו או אחרת חוטאת למציאת בה אלפי נשים יהודיות (ולאחרונה נתקלתי אף בנשים ממוצא רוסי שאינן יהודיות), מוצאות במקוה ניצוצות אור נפלאים להתחברות עם גופן, עם היקום ועם האלוקות. מאות נשים מגיעות עם רכבן בערבי שבת למקוה. לא ראיתי מאמרים שנכתבו על הטרנד החדש של "חילוניות ומקיימות מצוות".
אדרבה, אני מודעת היטב לליקויים הקשים בתחום המקוואות. רמה לא נאותה של מבנים ואבזור (בלשון המעטה), בלניות הנותנות יחס משפיל, פוגע וחודר לפרטיות עד כדי חשד לתקיפה ועוד ועוד. גם הדיון הציבורי הקורא להקלה בהחמרות הוא לגיטימי.
רבנים וגניקולוגים יושבים בצוותא ומוצאים פתרונות יצירתיים להתמודד עם הנושאים שעולים. לגבי הצדדים הטכניים –
ארגונים שונים עוסקים כיום בשיפוץ מקוואות והבאתם לרמות יוקרתיות, רבנים ופעילות בתחום עוסקים בחינוך הבלניות למודעות לתפקידן ולמתן שרות הולם.
בל נשכח, רבות מהן רואות במקצוען שליחות ומסירותן הרבה ראויה להערכה. בפרט, לאור משכורות הרעב שהן מקבלות ושעות העבודה הלא מקובלות.
באחרונה ראיתי פרסומת בטלויזיה בה שואלת שחקנית מפורסמת : " למה, למה מגיע לי כל הטוב הזה?!".
הגיע הזמן שנשים יפסיקו לחוש מקופחות ולשדר רגשי נחיתות בהיותן נשים.
יפסיקו לשאול את עצמן, למה דווקא הן "נדפקו" במחזור, הריון ולידה, הדלקת נרות, חלה וטבילה? אלא, יתחברו לנשיותן ויתפעמו מהגילוי שדווקא הן זכו בחויות הנפלאות שבכל אלו.