צו את אהרון

"צו את אהרון" (ויקרא, ו, ב).
"אין צו אלא לשון זירוז. אמר רבי שמעון: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס (רש"י).
כל אבריו של אדם יש להם "כיס" – כעין כיסוי השומר על כל עבר לבל יעשה את הבלתי רצוי. הפה, למשל, יש לו שפתיים שבהן יכול הוא לסגרו כל אימת שהוא רוצה להמנע מדיבורים רעים; האוזן יש לה אליה שאפשר לכוף אותה לתוכה כדי שלא לשמוע דבר שאינו הגון; העין יש לה שמורה ועפעף; וכן שאר האברים המשמשים את חושיו של האדם. לעומת זה המחשבה אין לה שום "כיס" לכסות עליה. בת חורין היא, פועלת ומשפיעה תדיר. מן הצורך איפוא לזרז ולשקוד הרבה כדי לשמור על המחשבה מהרהורים רעים.
והנה, מכיון שקרבן – עולה בא לכפר בעיקר על מחשבות רעות, לכן אמרה תורה בקרבן העולה "צו", שפירושו: זירוז, כי " ביותר צריך לזרז במקום שיש לו חסרון כיס", כלומר, כאשר הדברים אמורים במחשבת הלב שהיא חסרת "כיס"…

טללי מקוה. נט
במאמר זה מודגש הצורך לזרוז במקום בו עלולים חלילה לבוא לידי הרהור. זו הגם הסיבה שמצוות הנשים שלא לדחות ליל טבילתן והתאמץ לקיימו במועדו.