האהבה כתבלין
לפני מספר ימים שוחחתי עם הבוס שלי – איתי, גרוש טרי אב ל- 2.
היתה זו שיחת הערכה שנתית בענייני עבודה, אשר גלשה מעט לעניינים אישיים. ה'גלישה' נסובה בעיקר לעיסוקיי בתחום הזוגיות וטהרת המשפחה.
בתום השיחה, איתי סיכם את הדיון: " חבל לך על הזמן – מוסד הנישואין פשט את הרגל". חלקתי עליו, למרות שאמירתו הפסקנית וההחלטית (כתמיד..), יש לה על מה להתבסס..
כשמסתכלים מסביב, קשובים לרדיו או מדפדפים בעיתונים, נדהמים לראות מספרים עצומים של זוגות אשר פעמים חיו עשרות שנים ביחד. בנו בית, הקימו משפחה, חלקו חויוות- פרקי חיים שלמים..ו..נפרדו.
יש מבינהם שהוו את ארזי הזוגיות של הבוהמה והחברה הישראלית. יש מבינהם זוגות חברים קרובים של כל אחד ואחת מאיתנו שהקרינו זוגיות מושלמת.
האמנם?! האמנם, מוסד הנשואין פשט את הרגל?! האמנם, כל זוג שמתחתן ובונה את ביתו מתוך אהבה ואופטימיות, סיכוי רב לו שיסגור את אותו מעגל שזה עתה פתח – שוב בבניין הרבנות, אך בנסיבות של כאב ופרידה?
"מוסד הנישואין" משול בעיני לתבשיל הדורש קבלת מתכון מוצלח, זמן הכנה, בישול אטי וממושך (ללא קיצורי דרך של סירי לחץ..), תיבול נכון ואוירה נכונה לארוחה.
התבלין העיקרי הוא האהבה, הוא המפיץ את ריח התבשיל בכל הבית ואף מחוצה לו. הוא המגרה ומעורר את חושינו ומזמין להכינו שוב ושוב. הוא הגורם לנו לחוש את ריח הבית האופייני שלנו, את ריח הרעב, הגעגוע, הכמיהה והציפיה. אך אל לנו לטעות, חוש הריח- הניזון העיקרי מהתבלין, הוא היחיד הפועל ישירות במוחנו , אשר על כן הוא עלול להיות משכר ואף משקר. הוא עלול לגרום לנו לחיות בדמיונות שווא , חלומות והזיות. עוצמת התבלין כה חזקה על מוחנו עד כי אנו עלולים לחשוב שרק התבלין ללא התבשיל, הוא הוא עיקר הארוחה.
באחד הערבים בו סיימתי להדריך זוג צעיר, ערב חתונתו, ביקשה ממני הכלה הצעירה לתמצת עבורה, במשפט אחד, את כל השיחה ביננו אשר ארכה שעות אחדות. באותה שיחה נכח גם חתנה.
השיחה נסובה בעיקר על ההליכות בין בני הזוג, בנית הזוגיות, תקשורת, דרכי העברת ביקורת וכבוד הדדי, התחשבות והבנה, היחס למשפחה המורחבת ( קרי – 'החמות') ועוד ועוד.
החתן הצעיר הפתיע אותי. הוא נעמד בהחלטיות ואמר בפשטות: " את לא מבינה, זו פשוט עבודה קשה!"
באותו רגע ידעתי כי זוג זה פניו אל דרך המלך.
זוגות רבים נוטים לתפוס את הזוגיות במוסד הנישואין כמובנת מאיליה. היא קיימת וברור שבגללה התחתנו ועליה מתבססים.
התבשיל קיבל 'קובית תיבול' בסיסית וכל שעליו לעשות מעתה , הוא לשחזר את עצמו שוב ושוב ולהמשיך להתבשל לו לאיטו.
לא יפלא אם כן, כי אחרי זמן יתפוגג התבלין והתבשיל ימצא טפל ואף דלוח. בסגנון ששמעתי מהרב עמנואל תהילה שליט"א אגדיר זאת כך:
האהבה היא תבשיל ל'מתחילים', הנישואין – ל'מתקדמים' ונישואין מאושרים – ל'מקצוענים'.
בנישואין יש להשקיע, אל לכם לראותם כמובנים מאליהם. אם לא תמשיכו להשקיע בתבשיל, לא תזכו לשבת ולהנות מאכילתו. מהר מאד תמצאו עצמכם שוכחים למה התחתנתם ( ה'תבלין' – זוכרים??) ותתמקדו באותם מעט מגרעות שלא היה כל כך נח להתייחס אליהם בעבר (ותאמינו לי הם היו שם כל הזמן). העצמת המגרעות תיתן תמונת מציאות מעוותת שהתמקדותה בחלק הריק של הכוס. תחרות ומלמלה שהיוו תפאורה נפלאה לתשוקה והשקעה באינטימיות הזוגית, מפנות עצמן לטובת תחרות, רדיפה אחרי קריירה והשקעה בחיים שמחוץ לקן. המחמאות והחיזור הופכים עד מהרה למחאות ומשם הדרך לתיסכול, אכזבה ופרידה כואבת, היא קצרה. נכון, פעמים טועמים מהתבשיל ומגלים שהוא לא משהו.. לא טעים כמו כשציפינו, הוא לא כמו אצל הורינו, לא מתוק מספיק, לא חריף מספיק, לא מעודן מספיק, או סתם משעמם. הכי קל זה להשליך הכל לפח ולנסות לחפש תבשיל עם תבלין חדש. אינסטנט.
בישול זו אומנות וכך גם הנישואין. עלינו לעמוד על המשמר, שוב ושוב לתקן את התיבול, להתאים את הטעם לזמן ולסוג הארוחה.
ובאם בתבלינים עסקינן, הרי שמתנה נפלאה קיבל העם היהודי. תבלין מיוחד שביכולתו לשמר את עסיסיות התבשיל. תבשיל שלאורך זמן לא נס ליחו וריחו. אם חשבתם שמוסד הנישואין פשט את הרגל, שובו מעט למסורתינו עתיקת הימים והנפלאה, אשר שימרה משך אלפי שנים את ייחודיות עמנו וחיותו. תבלין טהרת המשפחה היהודית, מאפשר לשמר את הגעגוע, הכמיהה והציפיה, יוצר מתח חיובי חי ונושם המזמין להכינו שוב ושוב.
ועוד התייחסות קטנה, משום מה משך דורות התייחסו למקום הטבעי של האשה – במטבח. אלא שמרבית השפים נתפסים כדמויות גבריות ( מתחילים, מתקדמים ומקצוענים – זוכרים?) איני באה חלילה להכליל או לקטלג, להפך, בעולמנו הנאור והפתוח, המעודד זכויות וחובות שוות לשני בני הזוג, אני קוראת לכולם לקחת אחריות. להפסיק להיות חובבניים בכל הקשור לדברים החשובים ביותר בחיינו, בחיי ילדינו והדורות הבאים. אף שף שמכבד את עצמו לא סיים את לימודיו במטבח הביתי. הוא למד במוסד יוקרתי עבר סטאז והכשרה במטבחים בבתי מלון או תחת עינם הפקוחה של שפים בעלי נסיון והצלחה מוכחת.
משום מה 'מקובל' שכלות מופנות לקבלת הדרכה לקראת הנישואין. מציאות זו נכונה בפרט במיגזרים הדתיים, אך גם ברבנות מופנית רק הכלה להדרכה. הדרכה שעיקרה הלכות טהרת המשפחה. בשנים האחרונות מופנים גם החתנים לקבלת הדרכה ( בפרט במיגזרים הדתיים), אלא מה , במקום ללמדם את סודות הבישול הם מחמיצים את העיקר ולומדים את הלכות הכשרות בלבד.. לא שידע כללי בעניין לא חשוב, אך עם ידע זה בלבד קשה מאד להצליח לבשל תבשיל ראוי.
אני פונה בזאת לכל הזוגות והמדריכים! מוסד הנישואין אכן עומד בסכנת פשיטת רגל ועמו שלום עמנו ועתידו! תרימו את הכפפה והכשירו את הדורות הבאים ל"עבודה קשה".