לכל המאמרים

בינו לבינה, בין הלכה למעשה

נכתב על-ידי יוסי גרייבר

” הבנות הללו, בעיקר בנות שצמחו באולפנות, הפנימו שאם הגיעו לגיל מבוגר בלא חתן, הן אמורות לוותר על חלק שלם מחייהן, הכוונה לחיי הגוף ולהישאר נבולות וכבויות עד שארית ימיהן או עד שיבוא הגואל, אם יבוא.זוהי מחשבה מנוולת, מזעזעת, משתקת ויותר מכל אנטי- יהודית בעליל”, כך מסיימת צורית דורון את מאמרה באתר האינטרנט ‘מכנסיים, אלטרנטיבה חברתית דתית'(1), ופותחת לדיון שאלה כאובה במיוחד: כיצד מתמודדת החברה הדתית עם מגבלות ההלכה בתחום המיני? מאמר זה מנסה להציג תופעה הקיימת בחברה  הדתית: רווקים ורווקות הבוחרים לפרוץ את גבולות ההלכה בתחום זה אך להישאר דתיים. אין בדברים האלה משום נקיטת עמדה, אלא ניסיון להציג מציאות כואבת ומורכבת.
ההלכה אוסרת על קיום כל מגע גופני בין נשים לגברים מחוץ למסגרת הנישואים. ” לפעמים עצמת הקשר האהבה גורמת שהבחור והבחורה מגיעים לידי חיבוק ונישוק. והפורש בשולחן ערוך שהדבר אסור באיסור מוחלט. לדעת הרמב”ם האיסור הוא מן התורה ולדעת הרמב”ן הוא איסור מדרבנן. אבל, כמובן, לגבי עצם תוקפו של חיוב שמירת התורה, אין בעבורנו הבדל אם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן. ודין זה מופיע בכל חומרתו מגיל הגעת הבנות לבגרות”, כותב הרב שלמה אבינר בספרו ” גן נעול”(2). הרב אבינר, כמו רובם המכריע של הרבנים, אינו משאיר מקום לספק: הנגיעה, כל נגיעה, שלא במסגרת נישואים, אסורה. ” אני, כמובן, איני יכול לומר דבר מן הבחינה ההלכתית, זה תפקידם של הרבנים. אולם, הדרישה ההלכתית היא לא פשוטה”, אומר הפסיכולוג ד”ר אלי רוזנהיים, מחבר נספר ” תצא נפשי עלייך”(3), זוהי עצירה של איזושהי זרימה טבעית. היום בחברה הדתית דוחים את גיל הנישואים, זה יוצר מצוקה גדולה”. ואכן, עבור רווקים ורווקות רבים בגילים מבוגרים, הדרישה ההלכתית אינה ברת ביצוע. כשהם כבר קרובים לגיל שלושים ולפעמים עוד קודם לכן, מרגישים רבים מהרווקים כי האיסורים ההלכתיים העוסקים בנגיעה ויחסי אישות לפני החתונה, אינם רלוונטיים עבורם. חוסר ההבחנה בפסיקות הרבנים בין נגיעה לבין קיום יחסי מין מלאים, ובין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא יוצר מציאות לא מאוזנת: רשימת ה”לא תעשה” הולכת ונעשית כבדה ואילו ה”עשה” ( חתונה) לא תמיד ניתן ליישום בטווח הקרוב. הרווקים מפסיקים לקבל את הדין. הם אינם עושים זאת כחלק מתהליך של חילון או מתוך חוסר נאמנות להלכה, אלא מתוך הסתכלות מפוכחת על החיים. ” הרווקות הדתיות אינן באות לקרוא תיגר על המסורת באשר היא – ההפך הוא הנכון. הן מבקשות להישאר במסגרת המסורת וחיי האמונה, אך לצד כל אלה, לא לוותר על הגשמתן העצמית ולא לראות עצמן רק כאם וכרעיה”, כותבת צורית דורון, ב”מכנסיים”. ישנה גם עדות גיאוגרפית לרצונם של הרווקים להישאר בתוך המסגרת הדתית ולהשתייך לקהילת שומרי המצוות: מקומות המפגש של רווקים הם לרוב סביב בתי הכנסת. סצינת ה” פיק אפ” מתרחשת קצת אחרי שהגבאי מודיע על זמני תפילת מנחה, ולא בפאב מקומי. ח’ רווק בן 30, שגדל בהתנחלות וכיום מתגורר בירושלים, מספר: “במשך שמונה שנים שמרתי על הכל עד שבגיל 28 נשברתי. זה לא משהו שאני גאה בו, אבל אני מרגיש שאני צריך גם לחיות”. ח’ ממשיך לשמור על אורח חיים דתי אדוק בשאר תחומי החיים, אבל בתחום המיני, הוא מרגיש כי הדרישות גבוהות מדי. “כבני אדם יש לנו צרכים וחום אנושי הוא אחד החשובים שבהם. היום אני כבר מסוגל ולא רוצה לבלות את כל הלילות שלי לבד”. ט’, בוגרת אולפנה, רווקה בת 25 מירושלים אומרת: ” בעיני, יש הלכות שאחרי גיל 30 מאבדות את התוקף שלהן. אי אפשר לצפות ממני לא לנהל חיים מלאים לנצח. מצד שני להתחתן רק בשביל זה, זה עוד יותר גרוע”. ט’ כיום עדיין שומרת נגיעה, אולם היא מעידה כי היא חווה תסכול רב ותחושה של בעירה פנימית. ” לאורך זמן, אם אני אמשיך לשמור, אני אהיה אדם ממורמר ומתוסכל. זאת נראית לי דרישה לא לגיטימית להגיד לאנשים שלא התחתנו שלנצח אסור יהיה להם לקיים יחסי מין”.
ט’ היא רק דוגמה אחת מיני רבות. על פי נתוני סקר שערכה פרופ’ דפנה יזרעאלי המנוחה בשנת 2001 עבור “קולך”, נמצא כי רק כמחצית מהבחורות הדתיות נישאות עד גיל 25.. 30% מהן נותרות רווקות לאחר גיל 30. האם הן אמורות להתעלם מן היצר המיני שלהן? לפי הרבנים, התשובה היא חיובית. ” אני מבין היטב את הצורך הנפשי במימוש הזוגיות בגילים המבוגרים”, אמר בריאיון לעיתון “הארץ” (4) הרב שי פירון, אחד מהרבנים העונים לפניות באתר האינטרנט ” כיפה”, ” אני יכול להגיב באמפאתיה, בהבנה לקושי, אבל לעולם לא יהיה שינוי או הגמשה בהלכה”.
הפער העצום בין הדרישות ההלכתיות, כפי שהן מוצגות על ידי ציבור הרבנים, לבין אופן ההתמודדות של הרווקים עם הנושא במציאות, יוצר ריחוק בין הצדדים וכן שחיקה באמון ובכבוד שרוחשים חלק נרחב מהרווקים כלפי הסמכות הרבנית.הרווקים דוחים את הגישה הרווחת בציבור הדתי: ” לא כלום” עד הנישואים ו”הכל” אחריהם. ד,ר אריאל פיקאר (5) אומר: ” אחד מערכי המודרנה הוא האוטונומיה האנושית. בני הדור הזה הפנימו את האוטונומיה שלהם כפרטים והקיום מתוך בחירה והכרעה אישאית יוצר לדעתי את הפער בין הציבור לרבנים”.
הגבולות מיטשטשים
בהיעדר כל הכוונה רלוונטית בנושא, נותרים הרווקים והרווקות בזירה לבד. אחת הסוגיות המטרידות ביותר היא מהם קווי הגבול. “גם אחרי שמפסיקים לשמור נגיעה, תמיד נשארים סימני השאלה של עד איפה”.אומרת מ’, רווקה ירושלמית בת 25, ” אין עם מי להתייעץ, כי הנושא הוא רגיש וחצי חשאי”. מ’ מספרת כי היא כמעט ואינה מכירה זוגות שלא מקיימים קשר מיני, ברמה זו או אחרת: ” הרוב המוחלט של החברים והחברות שלי שנמצאים בקשר זוגי, מבלים לילות אחד אצל השנייה ולהפך. הבחור מחזיק דירה עם שותפים, הבחורה מחזיקה דירה עם שותפות, אבל בעצם הם גרים ביחד. עד לאן הם הולכים ומה הם עושים, אין לי מושג, כי כאמור, זה לא נושא שמדברים עליו”. משיחות עם רווקים ורווקות רבים מצטיירת התמונה הבאה: תחת מעטה השתיקה ומבלי לחלוק עם איש את החוויה, רבים מהם בוחרים שלא לחכות עם ” הפעם הראשונה” עד ליל החתונה. הטאבו של שמירת הבתולין הולך ונפרץ.
למרות שהן עוברות על איסור ברור של קיום יחסי מין לפני החתונה, חלק מן הרווקות מחפשות את הדרך לשמור על הלכות נידה. כך, הן אומרות, לפחות לא מדובר בעבירה על איסור כרת. בפולמוס שהתקיים בנושא טבילה לרווקות ב- NRG, אתר האינטרנט של ” מעריב” (6), התגלה כי מדובר בתופעה רחבה מכפי שנדמה. בתוך שבוע נרשמו אלפי כניסות לאתר האינטרנט ולמעלה מ- 400 תגובות. ” לפני כמה שנים היה לי חבר” מספרת א’, נשואה בת 27 מירושלים, ” בשלב מסוים הבנתי שמין עומד להיות חלק מהיחסים שלנו. חברה אמרה לי שרב בישיבה של בעלה התיר לפנויות שיודעות שהן עומדות לקיים יחסי מין לטבול על מנת לא לעבור על איסור כרת. התלבטתי וחששתי מאוד. שתי חברות קרובות שלי הזדעזעו מהרעיון, לא רצו לבוא איתי למקוה ושידרו לי חוסר לגיטימיות. בדיעבד זה היה מאוד כיף ומרגש, תחושה שאני עושה את הדבר הנכון. היום אני גאה בזה וחברות שלי קצת מקנאות בי”.
האם אכן ניתן להתיר טבילה לרווקות, על מנת שלא יעברו על איסור כרת? הרב יובל שרלו, בתשובה לשאלה באתר האינטרנט ” מורשת” (7), שולל את העניין. ” האם הרב יודע מה קורה ב”ביצה הירושלמית”? האם עדיין עומד הרב בעמדתו בעניין טבילה לפנויות?” שואלת בחורה את הרב יובל שרלו. ” אני יודע הרבה ממה שקורה בביצה הירושלמית. מסתמא לא הכל”, עונה הרב, ” אף על פי כן, פנויות אסורות בטבילה לחלוטין, מכל כיוון שלא נסתכל על העניין”. ד”ר אריאל פיקאר אומר כי “היתר קיום יחסי מין לפני הנישואין הוא בלתי אפשרי מבחינה הלכתית אבל רב שאומר ש”אסור” לרווקות לטבול, אינו אומר את האמת ההלכתית”. מי שיבדוק באתרי השו”ת באינטרנט יראה שהרבנים האוסרים זאת, מתבססיםבעיקר על דברי הריב”ש. בפועל הריב”ש – רבי יצחק בר ששת, מגדולי הרבנים בצפון אפריקה במאה ה-14 נשאל(8): ” איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ” ותשובתו היתה: ” כיון שפנויה אסורה, אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באסורה; כיון שאין אסורה אלא מדרבנו”. כלומר, האיסור לקיים יחסי מין עם אשה פנויה שהיא טהורה, הוא איסור דרבנן ( זו דעתם של הריב”ש והרמב”ן) אך אם האשה היא נידה, האיסור לקיים עמה יחסי מין הוא איסור דאורייתא. לפיכך לא תקנו טבילה לרווקות, כדי לא להקל על מצפונם של האנשים. יש לשים לב שבדברי הריב”ש אין איסור לרווקות לטבול אלא הסבר מדוע לא חייבו אותן לטבול”.
אם כך, מדוע אין הרבנים מספרים זאת לציבור?
” התגובה נגד רב שיעיז להגיד שעדיף שרווקות תטבולנה תהיה מאד חריפה, כי זה הולך בדיוק נגד אתוס הצניעות שהוא מאוד מרכזי למנהיגות הרוחנית של הציבור הדתי לאומי”.
רגשות אשמה ונקיפות מצפון
מדרבנן או מדאורייתא, עם טבילה או בלעדיה, רווקים צעירים או רווקים מבוגרים, על דבר אחד אין עוררין: בציבור הדתי מסתובבים רבים מלאים ברגשות אשמה בכל הנוגע להתנהגותם המינית.
הרווקים שמנסים לשמור, אך מפעם לפעם ” נופלים”, נמלאים בתחושת חטא ועוון שקשה להשתחרר ממנה; הרווקים שויתרו על ההלכה, עושים זאת בלב כבד ולאחר היסוסים רבים. ” לפני כמה שנים, הייתי בקשר ראשון עם בחור. באחד הלילות נוצר ביננו גם מגע פיזי. אפילו לא התנשקנו, ועדיין הלכתי הביתה ולא נרדמתי ימים רבים”. מספרת מ’, ” הרגשתי כאילו חיללתי את עצמי, כאילו הרגתי את הפרה הכי קדושה, ואין לזה תקנה”. תחושת האשמה של מ’ עברה עם השנים, אבל הנזק כבר נגרם: ” אחרי המקרה, בניתי בפנים חומות הגנה כדי לא ‘ליפול’ שוב ועכשיו, כשאני רואה את הדברים אחרת וכן חושבת שקשר זוגי צריך לכלול בתוכו גם קשר מיני, אבל אני כבר לא יכולה לנפץ את החומות הללו, וכך אני הורסת קשרים חדשים”. באתר האינטרנט ” כיפה” ניתן למצוא עשרות שאלות של צעירים וצעירות אכולי רגשות אשמה. ” אני בחורה בת 22. יצאתי עם בחור במשך כשנה וחצי. הקשר בינינו היה טוב מאוד עד שהתחלנו לחטוא ( הלכנו עד הסוף!)”, כותבת מישהי באתר “כיפה” (9), “יש בי צער עמוק וחרטה. בכל רגע שאני נזכרת בטעות הזאת עולות לי דמעות בעיניים. אני מרגישה רע מאוד. מה לעשות? איך אוכל לתקן את החטא הגדול?” תחת הכותרת ” נפלתי בחטא – הצילו!” (10), כותב בחור אחר ” הרב אני ממש מיואש. למה??!!!! למה יש את יצר העריות??! זה ממש גומר אותי, אני כל יום עושה תשובה ומיד רץ לחטוא.. זה מייאש ומתסכל…”. ” רגשות האשמה מלווים את הרווקים והרווקות לכל אורך הדרך”, אומר ד”ר רוזנהיים, ” במקום דבר טבעי וברור זה נהיה מסובך, מורכב ולא זורם”. ההתגברות על תחושת האשמה מגיעה, לעיתים, רק כעבור שנים רבות. ” את כל תהליך רגשות האשמה עברתי לבד וזה היה נורא”, מספרת א’ הנשואה, ” היום, במבט לאחור וכשאני כבר נשואה, אני מבינה שזה נורא, שזה מעוות, לא ארצה לחנך את הילדים שלי לכך”.
התפיסה המתירנית, כפי שמציגה אותה א’, עלולה להתגלות כבעייתית כבר בדור הזה ובוודאי בדור הבא. הלכות נידה בפרט והלכות שמירת נגיעה בכלל, מטרתן לקדש את מוסד הנישואין והמשפחה. גם אם לא מתכוונים, הזלזול של חלק מהרווקים בהלכות אלו עלול להוביל לערעור מוסד המשפחה. הרבנים מנסים ובצדק, לגונן על מוסד זה מפני פגעי הפוסט- מודרניזם.
” אני לא חושבת שרב או סמכות רבנית כלשהי הייתה יכולה להקל או לפתור את העניין ההלכתי. אני לא יכולה לחשוב על מתכון שישנה את החיים של הרווק הדתי. הדבר היחיד שאפשר להגיד לך זה, תתחתני”, אומרת א’. בינתיים, המציאות מלמדת כי הרווקים לא ממהרים אל מתחת לחופה. עד שאותה חתונה מיוחלת תגיע, או שלא, נראה שהרווקים ימשיכו בשלהם והרבנים בשלהם. ” האשאלה בעיני היא מה יקרה לקהילה כתוצאה מהמתחים הקשים האלה? כמה זמן היא עוד תצליח להחזיק מעמד? אני חושב שבעוד 20 שנה התוצאה תהיה שחלק יעברו לקהילה חרדית וחלק יעברו למודל קונסרבטיבי כלשהו”, אומר ד”ר פיקאר. הדברים לא נראים בדרך להתנגשות, כי אם בדרך להתנתקות דו – צדדית.
_____________________________________________________________________________

(1) מתוך ” סקס וההתנחלות הגדולה”
http://nfbxhho.tripod.com/articles/article1.htm
(2) הרב שלמה אבינר, ” גן נעול – פרקי צניעות”, הוצאת ספריית חווה, תשס”ג, עמ’ 248.
(3) ד”ר אליהו רוזנהיים, תצא נפשי אליך – הפסיכולוגיה פוגשת ביהדות”, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
(4) תמר רותם, ” למה, למען השם, הן לא מתחתנות?!”, עיתןן ” הארץ”, 21.05.04.
(5) ד”ר אריאל פיקאר, לשעבר רב הקיבוץ שלוחות, מלמד במכון הרטמן ובמרכז יעקב הרצוג וחבר מערכת “דעות”.
(6) http://www.nrg.co.il/online/11/ART/844/763.html
(7) http://www.moreshet.co.il/
(8) שו”ת הריב”ש סימן תכ”ה.
(9) http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=25253
(10) http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=5468

נכתב על-ידי יוסי גרייבר
רווקים ורווקות דתיים כבר לא מחכים עד החתונה כדי לממש את מיניותם. קשה להם לעבור על ההלכה, אבל הם מרגישים שהדרישות מהם מוגזמות. העולם הרבני מכיר בקשיים, אך אינו מוצא להם מענה. תופעה שאולי אין לה פתרון.
פורסם ב'דעות' - בטאון 'נאמני תורה ועבודה', עלון מס' 20, אדר תשס"ה.