על איסור השימוש במקווה, פולין 1941 (מארכיון רינגלבלום)

"בין שאר גזירות רעות שגזרה מלכות הרשעה, היה האיסור על יהודים לטבול במקווה.
המקוואות נחתמו ועל הדלת נתלה פתק האומר: על פתיחת המקווה או השימוש בו
צפוי עונש כעל מעשה חבלה – מ- 10 שנים עד עונש מוות.
אך הרבי קיבל החלטה, החלטה נחושה: בערב יום כיפורים יש לטבול במקווה. לא הועילו כל טענותיהם של מקורביו כי הדרך למקווה כרוכה בסכנת נפשות – ומה גם לגבי אישיות כרבי,
אולם הרבי לא שינה את החלטתו ואנו התכוננו לבצעה. אך כיצד יעשה הדבר? כאמור, היו כל המקוואות חתומים. השימוש עצמו באחד מהם כרוך בהוצאות מסוכנות. אך לאחר כמה התיעצויות חשאיות בין הרבי לבין בעלי מקווה אחד, הוחלט על הדבר.
לפנות בוקר של אמירת " שלוש – עשרה מידות", ב- 5:00 לפנות בוקר, בשעה שיהודים רשאים כבר לצאת לרחוב התאספה קבוצה קטנה של אנשים והרבי בראשם והחלו במצעד המסוכן אל המקווה. בחוץ היה עדיין חושך. מי יתן ותתעבה האפילה ותימשך זמן רב יותר! אולי יעלה בידנו, באפילה זאת, להסתתר כדי שלא יבחינו בנו. והמשלחת תצליח לעבור בשלום את דרך- הסכנות הזאת.
מביתו של הרבי עד המקווה היה דרך ארוכה למדי. הריקשה שהזמנו לא באה. השעון מראה כי השעה עשר דקות אחרי חמש. הננו מחליטים: להתחיל במצעד רגלי ואולי תגיע בינתיים הריקשה…
במקווה נפגשנו בקהל רב, שכבר הגיעה אליו הידיעה כי המקווה יהיה פתוח שעה אחת. בשקט, בחפזון רב, הננו מתפשטים וטובלים לכבוד יום טוב…"