וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ

שמות, ב, יא- יב:
" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם; וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו.  וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל".
מפרשים רבים התיחסו לפסוק זה, אחד מבינהם לא פירש כפשוטו, שמשה הביט לראות האם יש מי שרואהו מכה את המצרי.
ישעיהו, נט, טו – טז: " וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל; וַיַּרְא יְהוָה וַיֵּרַע בְּעֵינָיו, כִּי-אֵין מִשְׁפָּט.  וַיַּרְא כִּי-אֵין אִישׁ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ; וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ" .
ויקרא רבה(וילנא) פרשה לב, ד"ה, ד והוא בן:
"וירא כי אין איש – ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר: ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה ויהרגהו, ר' נחמיה אומר ראה שאין מי יעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגהו.."
כמו גם ר' יעקב מניקלבורג ב'הכתב והקבלה' גם הנצי"ב ב'העמק דבר' כותב: "במקום שאין שם איש השתדל להיות איש".
לא הטרידה את מחשבתו של משה האם מישהו רואהו, אלא העובדה שאין איש מתערב ומוחה על העוול.
אין איש הקורא בשם השם או בשם המוסר והצדק האמיתי, לפיכך קם והרגו.
ועוד יש מי שמפרשים כרש"י וכרבנן (שם): "ראה שאין תוחלת עתידה לעמוד ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, מיד ויך את המצרי.
לא זאת בלבד שאין "איש" כעת אלא שמשה בודק את השלכת מעשהו עד סוף כל הדורות, שמא יפגע חלילה במישהו ראוי שעתיד להיוולד מצאצאי אותו מצרי. רק לאחר שוידא זאת – "ויך את המצרי".

טללי 'מקוה'
"במקום שאין שם איש השתדל להיות איש",
השימוש בתואר 'איש' דוקא, רומז לאדם גיבור ואמיץ, זהו תואר כבוד בשפתנו.
קריאה זו של הנצי"ב נכונה וחשובה בכל דור ובכל מצב.
רואים אנו אותה לכל אורך ההיסטוריה ובדורות האחרונים בחסידי אומות העולם, בקוד האתי של חיילנו ועוד ועוד . רואים אנו בקריאה זו שליחות לכל איש ואשה בכל תחום ומצב – השאר/' תמיד 'בן אדם', האבק/' למען ערכי האמונה, המוסר והצדק. רק אלו זוכים למנהיגות של אמת.