"אחות אהרון"

שמות טו, כ:
" וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" .
מרים מתוארת כ"אחות אהרון" – אחות אהרון ולא אחות משה. וכאן זה המקום לשאול האם נביאה ומנהיגה אשר סוחפת אחריה את כל הנשים, זקוקה לשייכות כ'אחות' ש'ל…?
אמר רב עמרם אמר רב שהייתה מתנבאה כשהיא אחות אהרון ואומרת: עתידה אמי להוליד בן שיושיע את ישראל. כלומר מרים היתה נביאה בפני עצמה עוד לפני לידת משה.
הגברים באותו דור היו פסימים, פסיביים ולא יוזמים דבר. לעומתם מרים מתוארת כאקטיבית וכאופטימית. היא הולכת עם משה ליאור ולמרות הסכנה שבדבר היא מעזה להתמודד עם המציאות ולקרוא עליה תיגר.
מרים ניצבת ומגנה על  "קדושת החיים", על הערך העליון שבקיומם על אף הקשיים הפיזיים והיאוש הסובבים אותה. גם בפניתה לעמרם וגם בהמשך, בהתערבותה ביחסים שבין משה וציפורה, מרים יודעת לשים דגש על המשכיות החיים, הלכאורה ארציים גם בעת שפל רוחני, אך גם בעת התעלות רוחנית.
מרים,לאורך כל חייה מתפקדת כאחות הגדולה במשפחה; היא רואה את עצמה כאחראית  על הילדים הקטנים יותר במשפחתה ועל דור ההמשך של כלל האומה.
הרגשה זו של אחריות, מתחילה עוד לפני לידת משה, נמשכת בהיותו בתיבה, לאחר מכן היא דואגת להמשך גידולו לאחר מציאתו על ידי בתיה, וחוזרת ונישנית, אף  יותר משמונים שנה לאחר מכן, כאשר היא ואהרון מדברים על משה ויחסו לאשתו.  שוב, היא רואה עצמה כמי שדואגת לשלומו הגופני, הרוחני ולמשפחתו.
בזכות מרים זכו ישראל דווקא לבאר, על ידי המים ששופעים ונובעים מלמטה – מתוך המציאות עצמה – המרווים כל צמא ( לעומת ה'מן' ו'ענני הכבוד' – הניתנים מהשמים באורח ניסי ויורדים אל המציאות, אך לא נובעים מתוכה).
מהיבט אחר, זכתה מרים להיות 'אם של מלכות', לעומת אחיה שזכו לכתרי נבואה וכהונה.
כלומר, בידה החלק ה'מעשי', המניע את התהליכים מלמטה, מתוך העם.
מרים היא ה'אחות הגדולה', לא רק של משה ושל אהרון – אלא במובן מסוים של האומה כולה. התפקיד שלה הוא להכין לקראת העתיד לבוא. על ידי יכולת של מניפולציה והנעת דברים, היא זו שיוצרת את ההכנה, את הרקע, לקראת מה שיבוא אחר כך. גם תפקידה של מרים כמילדת מרמזת על כך, שהרי עצם תפקידה של המיילדת אינו ליצור את הוולד, על המיילדת מוטל לדאוג ולעשות את ההכנות והפעולות כדי שאכן הוולד יוולד כראוי.
במימד הכללי מרים היא ה'מילדת' של גאולת ישראל. מרים מדברת אל נשות ישראל דווקא, מעוררת אותן לשאוף לגאולה, היא זו שצופה ודואגת, מכינה לקראת הבאות. תפקיד זה אינו רק מעמד טפל ומיקרי, אלא חלק מהותי ויסודי בתהליך הגאולה.