'המקוה' – על גילוי המקוה במצדה
"הפתעה גדולה נכונה לנו באחד מחדרי החומה. לאחר שפינינו את כל עיי המפולת שכיסו חדר זה, נתגלתה לנו בתחתיתו מערכת בריכות: בריכה גדולה, בריכה בינונית ובריכה קטנה. אל שתי הבריכות הגדולות ניתן לרדת במדרגות, ובקיר שבין שתיהן היה חור, או אביק להעברת מים מזו אל זו. יתר על כן: תעלת מים מטויחת ופתוחה, שללא ספק ריכזה את מי הגשמים מסביבת החדר ומגגו הוליכה אל הבריכה הראשונה, הגדולה, כפי שניתן לראות בתצלום. עם גילוי מערכת בריכות זו עלתה בדעתנו מיד ההשערה, שגילינו, לא פחות ולא יותר, מקווה טהרה, ואף הודענו על כך באחת מפגישות העתונאים השגרתיות שזימנו. השמועה, שגילינו מקווה טהרה מימי בית שני, עשתה לה כנפיים והרעישה במיוחד את חוגי היהודים וחוקרי ההלכה, שכן הלכות מקוואות הן מסובכות למדי, ועד עתה לא נתגלה כל מקווה מתקופה זו ממש, שבה נאמרו ונכתבו רבות מאותן הלכות. בקשר לכך זכור לי אחד הביקורים המיוחדים במינם שזכינו להם במצדה. ביקור זה, יותר מכל ביקור אחר, מעיד עד כמה מדברת מצדה ללב כל אדם ואדם בלשונו. יום אחד הגיעתנו הודעה, שהרב דוד מינצברג, מן המומחים בהלכות מקוואות, ועמו הרב אליעזר אלתר, מבקשים לבקר במצדה לראות במו עיניהם את המקווה. שמחתי על כך מאד, ובאחד הימים החמים, בשעות הלוהטות של אחר הצהרים, על השניים למצדה דרך שביל – הנחש בלווית פמליה של חסידים. הם לא רצו לנוח, וסירבו לראות את מבני הורדוס המפוארים או כל דבר אחר. הם ביקשו רק דבר אחד: שנוליכם אל המקווה. ובשעה שהרב מינצברג הישיש נכנס לאחת הבריכות ובידו אמת מידה, בשביל לבדוק אם אמנם יש במקווה כדי אותם ארבעים הסאה הדרושים לפי ההלכה וכיוצא בזה – צילמתיו עם בני לוויתו, ותצלום זה הוא מן החביבים עלי ביותר, כי מעיד על העניין הנפשי העמוק, שיש ליהודים בתגלית זו, העשוייה להיראות בלתי חשובה כל כך מבחינה ארכיטקטונית.
ברגעים הראשונים של הבדיקה פרפר מעט לבי: פניו של הרב מינצברג היו רציניים, ובשלבים מסוימים של מדידותיו לא היה בטוח אם אמנם בנוי המקווה כהלכה. אולם משסיים את כל בדיקותיו, פסק לשמחת כולנו, שהמקווה מקווה – טהרה הוא, "משופרא דשופרא שבע פעמים"."
