יעקב אבינו לא מת

דרשו חז"ל במסכת תענית (ה:): "אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת" . ומקשה שם הגמ' – והרי אנו קוראין בפרשתנו על קבורת יעקב ועל המספד שעשו לו, וכיצד א"כ טוען ר' יוחנן שיעקב לא מת ? משיבה הגמ' : "מקרא אני דורש, שנאמר "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" – מקיש הוא לזרעו – מה זרעו בחיים , אף הוא בחיים".
דברי הגמ' תמוהים ביותר.  מהו פשר ההיקש – "מקיש הוא לזרעו"… וכי אין אנו מכירים לצערנו, אנשים רבים אשר אינם כבר בין החיים ואילו זרעם בחיים ! יתרה מכך שואל המהר"ל, כיצד סותרים אנו את דברי התורה, שם מפורש שמת יעקב, בלימוד דחוק מדברי הנביא ירמיהו אשר משם מקישים שיעקב חי וקיים לעולם ועד ? למה א"כ, נתכוונו חז"ל לרמוז באמרם "יעקב אבינו לא מת" ?
גם על דוד המלך (אשר סיפור מותו מוזכר בהפטרה), דרשו חז"ל (בזוהר הקדוש) שלא מת – "דוד מלך ישראל חי וקיים". אכן , אם נדקדק, הפועל "וימת" אינו מופיע בהפטרה המתארת את מותו של דוד המלך. אצל דוד נאמר -"וישכב דוד עם אבותיו".
דרשו על כך חז"ל במסכת בבא בתרא (קטז.) : "דרש רבי פנחס בן חמא, מאי דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא? מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה, וביואב נאמרה בו מיתה? " עונה ע"כ הגמ' : דוד שהניח בן – נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן – נאמרה בו מיתה. ". ומקשה הגמ' : "ויואב לא הניח בן? והכתיב מבני יואב עובדיה בן יחיאל! אלא," אומרת הגמ',  "דוד שהניח בן כמותו – נאמרה בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו – נאמרה בו מיתה".
יואב , אשר לא השאיר בן כמותו , נחשב כמת ואילו דוד שהשאיר בן כמותו – שלמה המלך , נשאר חי וקיים לעולם ועד.
לזאת ככל הנראה כיוונה הגמ' בתענית. אכן יעקב אבינו לא מת. יעקב , בחיר האבות, זכה להגיע למדרגה שמטתו שלימה. יעקב זכה לראות , שלמרות כל הסיבוכים והנפילות שעברו על בניו, כולם – ללא יוצא מן הכלל , ימשיכו את דרכו, בסופו של דבר.
וכך דרשו חז"ל בזוהר (זהר חדש, רות בתרגום חופשי) :"יעקב אבינו לא מת והקב"ה נותן לו מקום קבוע תחת כסא הכבוד, להיות תמיד עד על בניו אשר מייחדים שמו של הקב"ה כראוי, פעמיים בכל יום, וכשהם מייחדים את שמו של הקב"ה, אומרים הם : "שמע ישראל" – הוי מעיד עלינו שנו מייחדים את שמו של הקב"ה כראוי".
יעקב אבינו זכה להמשכיות נצחית. זרעו לעולם לא יהא כלה מן העולם : "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". פעמיים בכל יום תמיד, בכל מקום שלא יהיו, יפנו בני ישראל אל אביהם יעקב ויאמרו לו – העד עלינו, היה נא מליץ יושר בעדנו. חותמו של יעקב אבינו על בניו ישאר כאן לנצח נצחים. על כן יעקב אבינו לא מת. החותמת שהצליח להשאיר כאן בעולם – תהיה נצחית, בכל יום פעמיים תמיד. גם על סף ההריגה, על מפתן הכבשנים, לא ישכחו בני יעקב ישראל את אביהם וימסרו את נפשם בשמע ישראל. זהו הכוח אותו השאיר כאן יעקב בעולם – כוחו של הנצח – "נצח ישראל לא ישקר".
על כן אומרת הגמ' בתענית – "מקיש הוא לזרעו – מה זרעו בחיים , אף הוא בחיים ". מאחר וזרעו של יעקב יהיה כאן בעולם תמיד, ממילא יעקב חי כאן בעולם. השפעתו של יעקב על בניו, תהא ניכרת לנצח נצחים. בנים ובנות ההולכים בדרכם הישרה של הוריהם, תלמידים הממשיכים בדרכם החינוכית של מחנכיהם, הם הם המסייעים לכך שיקיריהם ימשיכו לחיות, כאן בעולם הזה, בבחינת "דוד מלך ישראל חי וקיים".