'זאת חנוכה'

יום אחרון של חנוכה, נקרא בספרי הקודש "זאת חנוכה". בפשט הדברים , נקרא כך היום, ע"ש הקריאה בתורה של "זאת חנוכת המזבח". אמנם, בתורת החסידות מצאו רמזים רבים הקשורים בסגולתו המיוחדת של יום זה, ע"פ כל ימי החנוכה.
המהר"ל מפראג, עומד בחיבורו לחנוכה, נר מצוה, על אחד משרשי הנצחון במאבק עם היוונים. מסביר שם המהר"ל שליוון היה כח לגבור על קודשי עם ישראל, לכן הצליחו לטמא את כל השמנים שבהיכל. עם כל זאת, אומר המהר"ל, לא יכלו היוונים לנגוע בנקודת קודש הקודשים. אותו פך קטן של שמן טהור שנמצא, היה פך קטן עם חותמת של כהן גדול, הכהן היחיד הנכנס לקודש הקודשים.
גם הפסוק המתאר את כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים , הוא פסוק הפותח במילה "בזאת" – "בזאת יבוא אהרון אל הקודש". על פסוק זה דרשו חז"ל במדרש ויקרא רבה: "בזאת יבוא אהרון אל הקודש – בזאת בזכות ברית המילה, שנאמר בה : זאת בריתי אשר תשמרו". ברית המילה היא המדריגה השמינית. מדרגה זו נקראת "זאת" , בדיוק כמו היום השמיני של חנוכה הנקרא "זאת חנוכה".
ע"פ המהר"ל, מספר השמונה מייצג את העולם שמעל לטבע. כידוע, לכל עצם כאן בעולם ישנם ששה צדדים חיצונים.  הצד הקדמי והאחורי, הצד הימני והשמאלי, והצד העליון והתחתון. המדרגה השביעית, מדרגת השבת והשמיטה, הינה מדרגת התוכן, מדרגת הנפח. זוהי מדרגת הרוחניות הקיימת כאן בעולם. בנקודת השבע, יכלו היוונים לשלוט. גם הם ידעו רוחניות מהי. גם הם עסקו בפילוסופיה אלוקית והגיעו אפילו לדברים הקרובים אל חכמת האמת.
אמנם במדרגת השמונה, לא יכלו היוונים לשלוט. זוהי המדרגה שמעל הטבע. זוהי המדרגה הבאה מעולמות עליונים ומשאירה כאן חותמת בטבע. זוהי מדרגת קודש הקודשים, מקום בו אין כל מגבלות פיזיקליות, עד אשר גם ארון הברית, הגדול במימדיו מהמקום הפיזי שהוקצה לו בקודש הקודשים, מצליח להכנס פנימה, שהרי "מקום ארון אינו מן המדה", כפי שדרשו חז"ל.
ברית המילה, מדרגת השמונה, מאפשרת לעם ישראל להגיע לרוחניות עליונה לא רק ע"י התנתקות ובריחה מן העולם, כ"א גם ובעיקר, ע"י הורדת שפע אלוקי ממדרגת השמונה והמשכתו כאן לעולמינו. בזכות ברית המילה, דרשו חז"ל, זכה אהרון להכנס לקודש הקודשים ולהשפיע ממנו לכל עם ישראל, בכוחות שמעל הטבע, כוחות של ה"שמונה".
מלכות יוון, לא האמינה בכל יכולת לתיקון העולם המעשי. לדידם, כל קדושה הקיימת בעולם, היא רק בבחינת השבע, בבחינת ההתנתקות מהמציאות החומרית. נצחון החשמונאים, הוא נצחון השמונה וביטויו של הנצחון הוא בנס שמונת ימים.
זהו גם פירושה שלש המילה "זאת". מופיע בספרי החסידות שבניגוד למילה "זה" המייצגת שפע אלוקי היורד מלמעלה, "זה הדבר אשר ציווה ה'" – מייצגת המילה זאת, את הרוחניות שאנו מסוגלים לקלוט את תוכינו, אל תוך גופינו "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"
בשמיני של חנוכה, מסוגלים אנו לקלוט את כל ההשפעות, שזכינו אליהן עוד מראשית השנה, ולהפכם לחלק אינטגרלי מגופינו.
וכך כותב השפת אמת[1] : "כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג. כן בחנוכה. וע"י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה…"
_____________________________________
[1] חנוכה תר"מ