מיד "אחי" – מיד "עשו"

פרשת וישלח עוסקת ברובה במפגשים. הפרשה פותחת במפגש עם המלאך , עוברת דרך המפגש עם עשו, ומגיעה למפגש הקשה עם שכם, ועם התרבות הכנענית הנמצאת בארץ והמשפיעה גם על בית יעקב. מפגשים אלו וההתמודדויות שמסביבם , צופנים בתוכם מסרים עמוקים בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", וע"כ ננסה לעמוד ב"ה.
במהלך ההכנה למפגש עם עשו, מוצאים אנו כפל לשון במקרא, ביחס לעשו הנקרא לאורך כל הדרך בשני שמות "אחי ועשו" . וכך מצווה יעקב את המלאכים: "
"כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:"
בלשון דומה משיבים אותו המלאכים : "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו" גם בתפילתו, משתמש יעקב בכפל לשון זה : "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים"
על פשר הכפילות, עומד בעל "בית הלוי", ר' יוסף דב סולובייצ'יק מבריסק . שני אופנים של סכנות אורבות ליעקב במפגש עם עשו. סכנת המלחמה והשמד המבוטאת בלשון "עשו", וסכנת ההתחברות וההתבוללות המבוטאת בלשון "אחי". וז"ל בית הלוי :
"נתקבלה תפלתו [של יעקב], דבתחילה היה בדעת עשו להרגו והקב"ה הצילו מידו, ואח"כ כשנתרצה לו ביקש להיות עמו ביחד ואמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויהיו שניהם ביחד, והוא דחה אותו בדברים וניצל גם בזה ממנו וכמו שאמר הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה, השמיענו הכתוב דבאותו יום עצמו נפרד עשו ממנו והלך לדרכו ולא נתעכב אפילו יום אחד עמו וכבקשתו (של יעקב)".
יעקב זכה להנצל משתי הסכנות שטומן לו עשו: מסכנת השמד ומסכנת ההתבוללות.
"והנה כל מעשי אבות הם סימן לבנים, דגם בגלותו של עשו יתנהג כן עם ישראל בשני האופנים כאשר רצה לעשות עם יעקב, דבהתחלת הגלות יהיה גוזר גזירות רעות בשמדות ויסורים וילחם בהם וירצה לאבדם וה' ברחמיו לא יעזבם. ולבסוף יאמר כי רוצה לישב בשלוה עם יעקב וכוונתו דבזה ירחיק את ישראל מעבודת ה' וידיחם מאמונתם. וכמו דעשו אמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (שם).
באופן דומה, מסביר בית הלוי את דרשת חז"ל, המספרת ש עשו הציע ליעקב שישתתף עמו בשני העולמות – עוה"ב ועוה"ז.
"וביאור הדברים שאמר לו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך דהיינו ששניהם יתקרבו זה אצל זה וכל אחד יוותר קצת ממנהגו הקדום עד שיתקרבו זה אצל זה. והכוונה של המדרש מבואר דהוא שלבסוף גם הם (בני עשו) יקבלו עיקרים טובים מאמונת ישראל שיהיו גם הם מאמינים בבורא יחיד ובתורה מן השמים וגמול ועונש וירצו דגם יעקב יוותר קצת מאת אשר לו ויניח קצת מעבודות הנוגע רק לעוה"ב רק יקח לו קצת מדרכי העולם וחלק בעוה"ז להתעסק בדרכים ודברים חיצונים ולא שישקדו רק על התורה".
מסקנתו של בית הלוי הינה אקטואלית עד ימינו אנו. מצרת "אחי" , מסכנת ההתבוללות , נתיירא יעקב אבינו יותר מיראתו מן הסכנה הגשמית, "כי טבע האדם עלול להכשל בו יותר מן הראשון וע"כ הקדימו בתפלתו ואמר הצילני נא מיד אחי ואח"כ אמר מיד עשו…וזה הענין יהיה נמשך עד ביאת משיח בב"א":
באופן דומה, מסביר המהר"ם שיק את פשר המאבק עם המלאך – "וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו". כשראה שרו של עשו שאין ביכולתו להשמיד את יעקב, פנה הוא לטקטיקה אחרת – ויגע בכך ירכו , ומסביר המהר"ם –
"שראה אח"כ להתחבר עם יעקב" ואז אכן הצליח המלאך לפגוע ביעקב, שנאמר : "ותקע כך ירך יעקב – שאז יכול להם עשו, שע"י הדבקות – יתערבו בגויים וילמדו מעשיהם (תהילים ק"ו) ".
על כך מתפלל יעקב, בראותו את העתיד – הצילני נא מיד אחי…
"ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי…"
שארית הפליטה
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:"
הטקטיקה של יעקב במלחמה נגד עשו, אינה מובנת כלל ועיקר. וכי פיצול כוחות עדיף הוא על מחנה מאוחד? והרי לכח משותף של מחנה אחד שלם יש סיכוי רב יותר במלחמה. יתרה מכך, הרי אם יתקל עשו במחנה שאין יעקב נמצא בו – האם לא יבין הוא שיש מחנה נוסף ? מהיכן ליעקב הודאות שמחנה אחד ישאר לפליטה ?
אכן , גם את פרשיה זו, כמו מרבית העניינים בפרשותינו, ניתן להבין על פי הכלל של "מעשה אבות סימן לבנים", וכך דרשו חז"ל במדרש רבה : "אם יבוא עשו אל המחנה האחד והכהו – אלו אחינו שבדרום. והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגולה", על באור הדברים עומד הרמב"ן על הפסוקים הנ"ל , וכך כתב:
"והכוונה בזה, כי יודע יעקב שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, א"כ ינצל המחנה האחד על כל פנים, וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם. מלך אחד מהם גוזר בארצו אל ממונינו או גופנו ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה ".
הזכרנו בעבר, שחייו של יעקב מקבילים הם לגלות השלישית, ליציאה ממנה ולבנין הבית השלישי.
הרשב"א מסביר הקבלה זו בפרושיו לאגדות חז"ל. כשם שיעקב גלה לגלות הארוכה ביותר מכל האבות, כן גם אנו גלינו מארצנו ע"י מלכות רומי , שרובם אדומים מבני בניו של עשו. אם כן, סיפור יציאתו של יעקב מן הגלות , רומז הוא ליציאת עם ישראל מגלות 2000 השנה.
ערב היציאה, מתכונן עם ישראל למצב איום. מצב בו יתכן ומחנה אחד יושמד כולו. אמנם,  עם זאת, מובטח הוא יעקב שנצח ישראל לא ישקר. כפי שיהיו מבני בניו של עשו שיבקשו להשמידנו, יהיו גם אחרים מבניו שיסייעו לכל שארית הפליטה להשתקם ולהמשיך את הדרך.
מסופר על ה"חפץ חיים", שפנה אליו אחד מראשי הישיבה בראדין לאחר עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון, ושאלו : מה יהא עתה גורל אחינו בני ישראל, נוכח כוונת הצורר הגרמני להכחיד, חס ושלום , את עם ישראל?
השיב לו "החפץ חיים" בקול רועם :  מטרה נפשעת זו – לא תוגשם לעולם. צוררים רבים קמו לכלותנו, אך מעולם לא עלה בידם לגזור כליה על עמנו בארצות פזורינו. וכבר מרומז ע"כ בתורה – "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
הבין השואל מתשובת ה"חפץ חיים", שאמנם קרובה הסכנה המרחפת על קהילות ישראל באירופה והוסיף לשאול : "רבינו, באיזה קיבוץ יהודי יקויים בימינו – "והיה המחנה הנשאר לפליטה"?
ה"חפץ חיים" הרהר מעט בעיניים עצומות, ואח"כ אמר : "אף זאת מפורש בהפטרת וישלח : "ובהר ציון תהיה פליטה…". שארית הפליטה, תהיה היא , כאן – בהר ציון, בארץ הקודש.
1.    "ויאבק איש עמו עד עלות השחר"
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:"
מאבק עלום זה  עם המלאך הוא שרו של עשו, ערב הכניסה לארץ, גם בו יש מן הרמז לעתיד.
ברגעי המעבר מגלות אדום לארץ ישראל, נותר יעקב לבדו. בודד, חשוף ללא כל הגנה. ברגעי שיא החשיכה, לפני עלות השחר, לפני שמתחילה הגאולה, עתיד עם ישראל להשאר לבדו ולהקלע למאבק איום עם שרו של עשו. ממאבק זה הוא יצא פצוע קשות –"וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּו". יש ליעקב ציווי שלא לשכוח את גיא ההריגה של המאבק – "ַעל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה" – "זכור את אשר עשה לך עמלק", מצטווה יעקב.
לאחר המאבק, יעקב מוכן להתקדם לארצו רק לאחר שמקבל את ברכת המלאך. "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אלקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". לאחר המלחמה האיומה , יקבל יעקב הכרה בין לאומית משרם של אומות העלם המאוחדות – הכרה בשם ישראל , במדינת ישראל. היהודי לא יקרא יותר יעקב מלשון "עקב". לא עוד הדמות של היהודי הנודד, הנרדף , הבזוי, כי אם ישראל. מעכשיו לעם ישראל תהיה שררה, מדינה , צבא ומשטרה. "כִּי שָׂרִיתָ עִם אלקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"
תמצית המאבק מתוארת בביטוי קשה שאומר יעקב : "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אלקים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" – מה הוא המושג של ראיית אלקים פנים אל פנים. מדוע צריך להנצל ממפגש זה ?
הביטוי "פנים אל פנים" מופיע במקום נוסף, בנבואת יחזקאל פרק כ' :
"וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: רצונכם להיות כגויים לא יצלח אומר יחזקאל. חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטויָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים"
הקב"ה מבטיח לעם קבוץ גלויות. לא קיבוץ אל ארץ ישראל, כי אם למדבר העמים. שם במדבר העמים יהיה משפט איום – פנים אל פנים. מדבר זהו מקום חשוף ללא הגנה, ללא אוכל ומים. יהיה קיבוץ מקדים לכניסה לארץ, מנבא יחזקאל. קיבוץ בחמה שפוכה, אל גטאות, מחנות ריכוז, מחנות השמדה – "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה': וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית". יהיה זה משפט איום, מעין השואה שהיתה על אדמת מצרים. רק לאחר מכן, מבטיח הקב"ה קיבוץ לארץ ישראל – "בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם…וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל…"
וכך מפרש האברבנאל את הנבואה  :
"כי הנבואה הזו עצומה היא ורובה קרתנו בגלות המר והנמהר שאנו בו ור"ל שאע"פ שישתדלו הם ובניהם להיות כגויים גמורים וכמשפחות האדמה הנה לא יעלה בידם כי המלך ה' צבאות ימלוך עליהם בעל כרחם…ועל זה נאמר : ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".
המאבק קשה ואיום, אך סופו "בעלות השחר" – בזריחת הגאולה, בראיית פני אלקים והכרת בגודל נס ההצלה – "כִּי רָאִיתִי אלקים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי". יעקב ישוב לארצו לאחר הגלות הארוכה, ויוכר מני אז כעם ישראל – "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל".
מעשה אבות סימן לבנים…