ודינה היכן היתה?
"וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק"
מביא רש"י בשם המדרש: "ודינה היכן היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם"
בקורת חז"ל כלפי יעקב אינה מובנת. וכי מצפים היינו מהורה שיחשוף את ילדיו לסכנות רוחניות?
והרי במפגש האחים, בהצעת עשו לללכת יחדיו -"נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" , אומר לו יעקב בפירוש :"אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן:". כאשר הילדים רכים אי אפשר ואפילו מסוכן לחשפם לנסיונות !
חז"ל במדרש, ניסו ככל הנראה ללמדנו מסר חינוכי, על כשלים חינוכיים העלולים לצמוח דוקא בבית של חינוך יהודי טוב, כביתו של יעקב.
דרשו חז"ל במדרש רבה בפרשתינו, על עצם כניסת יעקב לשכם: "ויחן את פני העיר – נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום…"
יעקב אבינו,ע"פ חז"ל, קבע את מצוות תחום שבת. רמז עמוק, רצו חז"ל ללמדנו בתיקון זה של יעקב וכך הסביר זאת בעל המשך חכמה, ר' מאיר שמחה מדווינסק: "וזה מליצתם שאברהם קיים "עירובי תבשילין" להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה, אבל לא "קבע תחומין" שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו, לא כן יעקב "קבע תחומין" להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים" (משך חכמה, בראשית כח', י'.)
חז"ל רצו ללמדנו מסר על שיטת החינוך של יעקב. שיטה זו הפוכה היא משיטתו של אברהם. אברהם הכניס גרים רבים תחת כנפי השכינה וניסה ככל שניתן לקרב אנשים לאמונת ה' ולהרחיקם מע"ז. על כן מסביר המשך חכמה, דרשו חז"ל שאברהם תיקן עירובי תבשילין – היינו שעסק בהכנסת אורחים ע"מ לגיירם ולהכניסם תחת כנפי השכינה. יעקב לעומת זאת, עסק בתיקון תחומין. יעקב שם את הדגש על ההפרדה והגבולות שבין עם ישראל לתרבות החיצונית. שיטת החינוך של יעקב היתה שיטה של סגירות. זוהי שיטה של דאגה מקדמית לפנים הבית לפני כל נסיון ממשי להשפיע כלפי חוץ. לכן , כעס יעקב על רחל כשגנבה התרפים, שהרי אין לו כל ענין להחזיר את לבן בתשובה. זו גם הסיבה שיעקב מוודא שבארץ גושן יהיו היהודים מופרדים מהגויים.
חז"ל לא ניסו בהכרח לבטל את שיטתו של יעקב, כי אם ללמדנו על הסכנה הטמונה בהפרזה במידת הסגירות. וכך דרשו חז"ל במסכת סנהדרין על תמנע : "תמנע בת מלכים היתה…ורצתה להתגייר. באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה. הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת…יצא ממנה עמלק שצער את ישראל. מאי טעמא ? שלא היה צריך לרחקה".
סגירות יתר, למדונו חז"ל, עלולה להיות מסוכנת. ודאי וודאי שצריך לעמוד על המשמר ולא להיחשף לשום סכנה מיותרת. אמנם, הפרזה בכך עלולה לגרור שני סוגים של תוצאות הרסניות.
הסגירות המופרזת, עלולה להביא לתוצר רקוב מבחוץ,אנשים מסוגו של עמלק, שיהיו גדולי שונאי הדת היהודית.
זאת ועוד, מסוכן אף יותר הוא הנזק שעלול להיגרם בתוך הבית כתוצאה מסגירות יתר. שמירת יתר , עלולה להביא לכשל במערכת החיסונית הרוחנית. נער אשר יחונך בסביבה בה אין כל התמודדות רוחנית, עלול להיכשל ברגע הראשון בו יתקל בהתמודדות כזו. "והנה מצאנו חוקה בסתרי הטבע, שארס המחלה, בהתרכבה בדמי החולה, אז יהיה זה מזור, כאשר נתפשט בעת הרפואה כנשוכי כלב שוטה ובחולי אסכרה, ועוד מחלות שונות, אשר זה שיטת ר' מתיא בן חרש בסוף יומא. כן בסתרי התורה …" (משך חכמה, חוקת). כמו בחיזוק המערכת הגופנית, בה מזריקים לאדם חיידקים במינון מועט ומבוקר, על מנת לפתח את המערכת החיסונית של הגוף, כך גם הדרך בחיזוק המערכת הרוחנית. ודאי וברור שאין לחשוף את הנער יותר מדי ומוקדם מדי להשפעה מסוכנת, אמנם מאידך, אין לסגור אותו יתר של המידה, אלא לתת לו את הכלים להתמודד עם חשיפה מועטה ומבוקרת.
סגירה מופרזת בתיבה, עלולה להביא לריאקציה חינוכית של פריקת עול, כעין הדבר שאירע לדינה – "ותצא דינה לראות בבנות הארץ".