ארבע אמהות – שלשה אבות

ליל הסדר. כל המשפחה ישובה מסביב לשולחן ובקול גדול מכריזה: "ארבע, מי יודע?! ארבע אמהות, שלשה אבות", וכו'.  האם שאלתם פעם, על מה ולמה זכה עם ישראל לארבע אמהות ולשלשה אבות?! מדוע אין זהות בין מספר האבות למספר האמהות?!
חז"ל מבארים שמלכתחילה, אמורה היתה לאה להינשא לעשיו. לפיכך, היו עיניה רכות. רק לאחר שנשא יעקב גם את רחל וגם את לאה, זכינו לארבע אמהות ושלשה אבות.
שני האחים לבית יצחק הצטיינו בתכונות הפכיות. יעקב, "איש תם ישב אהלים" ועשיו "איש ידע ציד". האחד – איש תורה, והשני – איש עבודה. בראשית התהוותה של האומה, קיימת הפרדה מסוימת בין העוסק בעניינים שברוח לבין העוסק בעניינים שבחול. רבקה, ברוח הקודש שלה, מבקשת לחבר את שתי התפיסות הללו לתפיסה אחת, מאוחדת, שלמה. לפיכך, היא מצווה על יעקב לנקוט בשורה של פעולות המפגישות אותו עם העולם שכה זר לו:
"וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ".
שורה שלמה של ציוויים שנועדו להכשיר את החיבור בין יעקב לבין עולם המעשה. תפיסתה היחודית של רבקה, מוליכה לשינוי גדול שהשלכותיו מלוות אותנו  עד עצם  היום הזה. יעקב, ביקש לראות כיצד יוכל לפעול לתיקון העולם. אולם , "לא ידע איך יהיה תיקון העולם, אם בנחת ובטוב ובדברים טובים וניחומים…או שיהיה צריך ג"כ לכלות הרעים ע"י חרב ומלחמה" (הראי"ה קוק, מדבר שור, דרוש עשרים ותשע) . כיוון שכך, ראה יצחק בעשיו בן ראוי שיסייע לו להטבת העולם: "על כן 'ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו', המורה על תכונתו להתגבר על החיות הטורפות ולהכניען, וכח זה יטב מאוד להשתמש בו עם בני אדם הדומים להם" (הראי"ה, מדבר שור, שם).
יצחק לא יכול היה לראות שהכוחות האלה גנוזים ביעקב אלא שאינם דומיננטיים. רבקה – ראתה.
הדילמה של חיבור הרוח והחומר, עומדת במרכז השיח בין יצחק לרבקה, ובמרכזה של ההבחנה בין יעקב לעשיו. כך, ראוי לקרוא את המפגש בין יעקב ליצחק: "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ". יצחק לא מבין כיצד משתלבים, פתאום, קול יעקב – עולם הרוח, עם ידי עשיו – עולם המעשה. יצחק לא מאמין שליעקב יש את המסוגלות לפעול בשיטותיו של עשיו. ואכן, יש הבחנה עצומה בין התנהלותו של עשיו ובניו  לבין התנהלותו של יעקב ובניו בעניינים שבחומר: "לא כן ישראל. נלחמים הם על ייחוד ה' מתוך הכרה שכלית בהירה במטרה האידיאלית של  מלחמתם. ועל כן אותו השכל הנקי והטהור המורה לצאת למלחמה, הוא המורה לחדול ממנה בשעה הנצרכת לכך, בלא כל נטיה של הנאה ומשיכה טבעית" (הראי"ה, שם).
אט אט, מקבל יצחק את עמדתה של רבקה. המפגש הבלתי אמצעי עם קולו וידיו של יעקב גורם לו להבין שרבקה צודקת. "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" – יצחק  מריח את ריח השדה, אולם הריח הזה הוא חיצוני, בבגדיו של יעקב. לפיכך, בברכות שהוא מעניק לבנו, הוא משלים את הצד החסר, הצד החומרי: לשם כך, הוא מברך אותו בברכה המשלימה את החלק החסר: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". מהרגע בו  'קונה' יעקב גם את תפקידו של עשיו, הוא נושא שתי נשים, את לאה המיועדת לעשיו, ואת רחל המיועדת לו. "ארבע אמהות, שלשה אבות".
***
השבת אנו מציינים את שבת הארגון של תנועת בני עקיבא. מבני בניו של יעקב אבינו צמחה התנועה ואחדה בתוכה תורה ועבודה.
בימים בהם החברה הישראלית מתמודדת על דרכה, על ערכיה, בימים בהם בני נוער רבים מאבדים את זהותם היהודית והלאומית, מרוממת דמותה ופועלה של תנועת בני עקיבא. חיבור עולמות בין קודש לחול, בין רוח לחומר, עיסוק מתמיד בשאלת הזהות היהודית והלאומית, תרומה ענקית למרכז ולפריפריה, השפעה יתירה על עולים וותיקים, עיסוק בהקמת שבטים לחניכים בעלי צרכים מיוחדים, 'גרעינים' משימתיים של בני נוער העוסקים תדיר בחסד ובצדק חברתי – כל אלה מובילים את בני עקיבא למקומה הבולט והמרכזי בחברה. כך, הפכה בני עקיבא מתנועה לאורח חיים. תורת החיבורים של יעקב אבינו, מפעמת בקרב חניכי התנועה.
שבת זו, מאפשרת לנו להודות לראשי התנועה, לפעיליה, למדריכיה – בנינו ובנותינו היקרים העושים לילות כימים בסניפים, ולחניכים הנפלאים של התנועה. "בלב אמיץ בעזרת ה' – עלה נעלה!"