רחל ותפילה

זוהי חוויה הזכורה לי היטב. היינו בני חמש עשרה. ישבתי אצל חגי בבית והוא הציע שישמיע לי שיר מתוך תקליט (זוכרים?!) של 'פרחי לונדון'. משנגעה המחט בתקליט – נשמע קול צלול, חודר, מטלטל, הקורא בקול גדול:
"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַרה'  מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה'  וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (ירמיהו פרק ל"א, י"ד – ט"ז).
בדמיוני, הצלחתי לראות את הבנים היוצאים לגלות ואת רחל, המבכה. על בניה וגם על עצמה, הקבורה בדרך, כשעדיין נותרה "כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה".
פרשת השבוע שלנו מפגישה אותנו עם סיפור מותה של רחל:  "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין. וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית פרק ל"ה, ט"ז ואילך).
צירוף סיפור מותה  של רחל עם ההבטחה האלוקית הנשמעת מפיו של ירמיהו, הפכו את דמותה של רחל לדמות המזוהה יותר מכל עם תפילה ובקשה, עם תחינה ושמעה. כך, רבבות של מתפללים שפכו דמעה יוקדת על קברה של רחל. מסופר על רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר, שהגיע לשפוך שיחו בקבר רחל. בעומדו בתפילה, שמע אישה הפונה פניה אישית אל רחל אמנו. 'אמא רחל, אמא רחל' זעקה האישה. 'את יודעת מה זה להיות עקרה, הרי הסתובבת כך כמה שנים. את יודעת מה זה להיות לבד בבית, עם ארבע קירות?!". תפילת האישה הביאה את רבי חיים למסקנה: לא יעלה על הדעת שתפילתה של האישה, במקום קבורת רחל, לא תענה?! חלפה שנה, וכך היה!
כך, הפך קבר רחל למקום של תפילה ותחינה. לכאורה, כל הבאים בשערי קבר רחל, ממשיכים את דרכה של האמא הדגולה.
אולם, עיון מעמיק, מגלה פנים נוספות בהבנת סיפור קבורת רחל ומעמדו של הקבר. ראשית, עלינו לברר, מה היה החטא שבשלו מתה רחל? בתודעתנו נתקבע ההסבר הרואה את בדבריו של יעקב כמניע מרכזי למותה של רחל. האומנם יתכן שבשל דבריו של יעקב יסתיימו חייה של רחל בטרם עת?
מפרשים אחרים מקדו את מותה של רחל בגניבת התרפים. על פי רש"י גנבה רחל את התרפים כדי  "להפריש את אביה מעבודה זרה". על פירושו של רש"י מקשה האבן עזרא: "ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה ולא טמנתם בדרך?"   זאת ועוד, מה מונע מאביה לרכוש טרפים אחרים, ובמה הועיל מעשיה של רחל?
לפיכך הלך שד"ל בדרך שונה: "ורחל גנבתם כי האמינה בהם, אף על פי שלא היתה עובדת עבודה זרה, כי סוף סוף לא היו אלא כעין גורל…ואין זו עבודה זרה כי אם לפי מחשבת השואל, אם הוא מאמין שהתשובה באה לו מהאלילים ולא מא ל יחיד".
דבריו מצביעים על רחל כמי שבקשה להתמודד עם הסוגיה הקשה בדרכים מעשיות, ארציות. היא סמכה על מעשיה ועל סגולות כאלה ואחרות. זו אינה הפעם הראשונה בה נוקטת רחל בדרך זו. הפעם הראשונה היתה בפרשת הדודאים, כפי שלמדנו בפרק ל' שבספרנו. גם כאן דרכה של רחל להתמודד עם חסרונו של יעקב, בכלים סגוליים, ארציים, תחת תפילה זכה ופשוטה. למה נתעקרו האמהות? כיון שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים.
והנה, בהיפוך תפקידים, נוטלת רחל את תפקידה של לאה: " וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה", ומעתה היא זו המבכה על בניה בכח תפילה עילאי: " אבל דע לך שעל פי הדבר קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: 'קול ברמה נשמע' וגו', והקב"ה משיבה: 'יש שכר לפעֻלתך נאם ה', ושבו בנים לגבולם'". הנה, מקומו של קבר רחל בתודעה הלאומית שלנו נועד לחזק את כח התפילה, את הפניה אל ה' וההשתמטות ממעשי סגולות כאלה ואחרים. כך, נתקן לדורות מעשיה של רחל והיא הפכה לסמל של תפילה ותחינה.
השפעתו של סיפור קבורת רחל נכרת והולכת לכל אורך ההיסטוריה. אסתפק בדוגמא אחת מכתביו של  אברהם שלום יהודה בפרקי זיכרונותיו "כשלמדתי רש"י":  "והוסיף וסיפר כי פעם אחת כשהיה מטייל במדריד, בירת ספרד, עם מקס נורדאו, ציין בפניו את הרושם האדיר שעשה נאומו בקונגרס הציוני הראשון (באזל, 1897), שבו דיבר לפני אלפי אנשים על אגדה זו של רחל המבכה על בניה. לשאלתו מניין נודעה לו אגדה זו, השיבו נורדאו, כי כשקיבל חולים בביתו בפריז, בא לפניו ילד יהודי, שהיה לומד ב"חדר". כששאל נורדאו את הילד מה הוא לומד ב"חדר", נתמלא הילד רגש והתחיל לספר ביידיש את האגדה של רחל, שלמד בחומש. ומספר נורדאו: "באותה שעה נזדעזעו כל אברי, חבקתי ונשקתי אותו על מצחו, ובלבי אמרתי: עם כזה ששומר זכרונות כאלה מאלפי שנים, ומשריש אותם בלב ילדיו, אינו עלול למות, והוא מובטח בחיי עולם". ועוד הוסיף נורדאו, מספר א"ש יהודה (שם): "זה קרה באותם הימים של מעשה דרייפוס, כשהתחלתי לפקפק בצדק אומות העולם כלפי ישראל, ויכולני לאמר, שהילד הזה היה אחד הגורמים לקרב אותי לציוניות ולהאמין בנצח ישראל".
* * *
ואם בתפילת רחל עסקינן, נשוב לקשר המיוחד שבין רבי חיים שמואלביץ למקום קבורתה של רחל. מספרים שבאחת הפעמים בהן הגיע אל מקום הקבר, קרא את הפסוקים המובאים בירמיהו: " מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה" ואז זעק: 'לא, אל תפסיקי לבכות! המשיכי לבכות עד שכל בנייך ישובו לגבולם'.
לא נוכל להתחמק מהחיבור שבין תפילת רחל על הבנים שהלכו לבין הכמיהה של כולנו לשובם של השבויים והנעדרים כולם. יהי רצון שכח  התפילה שנתחדש בעולם בזכותה של רחל, יסייע לביטול הגזירה ולחזרתם ארצה:   "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"