התחת אלקים אני – בעל העקידה .

" וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:  וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אלֹקִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:" (ספר בראשית פרק ל )
התנהגותו של יעקב מצריכה עיון. וכי כך נוהגים באשה כאובה, אשה עקרה הבאה אל בעלה במר נפשה ומגלה לפניו אותות של מצוקה ? הרי במקום לגעור בה, היה על יעקב לנחמה ולומר לה כי טוב הוא לה מאלף בנים. ומדוע א"כ, לא זו בלבד שאין יעקב מנחמה , כי אם גוער (הוא) בה !
על הבנת המתרחש בפסוקים, עומד בעל ה"עקידת יצחק" – ר' יצחק עראמה. יעקב בא לעקור משורשה תפיסה לקויה של רחל לגבי תפקידה בעולם כאשה. אשר על כן, מוכיח הוא אותה באופן שאינו משתמע לשני פנים.
בבריאת העולם, נתן הקב"ה שני שמות לנקבה : אשה וחוה. כל אחד מהשמות מורה על תכלית מסוימת עבורה נבראה האשה, וכך כתב בעל העקידה :
" והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות:
האחד, מה שיורה עליו שם אשה, כי מאיש לוקחה זאת, וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות. וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא ".
כלומר: תכלית ראשונה של האשה, הוא להגיע לשלמותה הרוחנית והשכלית, בדיוק כמו תכליתו של האיש. וממשיך בעל העקידה :" והשני, ענין ההולדה, והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא היתה אם כל חי"
כלומר : תפקידה השני המוטבע בגופה, הוא תפקיד הולדת וחינוך הילדים. " והנה תהיה האשה כאשר לא תלד, לסבה מהסבות, מנועה מהתכלית הקטן ההוא אל מציאותה, ותשאר להרע או להיטיב, כמו האיש אשר לא יוליד, כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם, נאמר ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש, ונאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעיה נ"ו), כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". כלומר: תפקיד ההולדה והחינוך, שהינו תפקיד חשוב מאין כמותו, אינו תפקידה העיקרי של האישה, אומר בעל העקדה. זהו "התכלית הקטן" , כדבריו. לפיכך, יובן כעסו של יעקב על רחל, וכך מסיים בעל העקידה :  " על כן חרה אף יעקב ברחל כשאמרה הבה לי בנים כו' (בראשית ל'), לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד. והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו הענין גם כן אם לא יוליד "
יעקב בא להעמיד את רחל על טעותה. למרות שאין לה בנים. אין היא מתה בשביל זה, שהרי עיקר תפקידה בעולם – לקיים מצוות , להשכיל בתורה ובדברי שכל וחסידות , ולעסוק במעשים טובים, תפקידים אלו – בעינם הם עומדים.
כך ניתן להבין את דברי חז"ל בגמ', במסכת יומא (ס"ט:( ובמסכת סנהדרין (ס"ד.), על נסיונם של חכמים לבטל את יצר העריות לאחר חורבן הבית. וכך מסופר שם : "אמרו חכמים – הואיל ועת רצון הוא (שהרי בטלו אז את יצר ע"ז) נבקש רחמים על יצר העריות. ביקשו רחמים ונמסר בידם. אסרוהו שלשה ימים בבית האסורים, וביקשו ביצה בת יומא לחולה ולא מצאו. שאלו חכמים ? היאך נעשה – נבקש חצי ! ואומרת שם הגמ' – חצי מן השמיים לא נותנים. ביטול יצר העריות עוצר גם את כח הילודה בעולם. על כן מבקשים חכמים – "חצי". נשאיר ביצר העריות רק את רצון הילודה, התכלית השני, וננטרל ממנו את התכלית הראשון, המביא לשלמות האיש והאשה, "ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", שהרי תכלית זה הראשון – הוא הגורם לחטאים. אמנם אומרת הגמ' – חצי מן השמיים לא נותנים. התכלית הראשונה היא העיקרית, ע"פ הסברו בעל העקידה, ואשר על כן – לא יוותרו עליה מן השמיים.
זוהי המורשת, אותה הנחילו לנו אמותינו הצדקניות והנביאות. עקרותן בראשית חייהן, גילתה לדורות הבאים, שלמרות שתפקיד ההולדה והחינוך חשוב מאין כמותו, וכל חייהן שאפו הן אליו,  וחלילה – חלילה לנו מלזלזל בו, אין הוא בא ואסור שיבוא על חשבונה של השלמות השכלית , הנפשית והרוחנית של האשה, אשר "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" ורק לאחר מכן "קמו בניה ויאשרוה, בעלה ויהללה" – "אשה יראת ה' – היא תתהלל".