לראות את המקרה

אליעזר מבקש מהקב"ה :
בראשית כד,יב
" וַיֹּאמַר–יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם".
פעמים אנו מתפללים לקב"ה עשה לנו נס… פקח עיננו.. אם רק…
והקב"ה נענה.
ה"מקרה" קיים כל העת – את עיננו עלינו לפקוח.
המדרשים מספרים כי רבקה היתה כבת 3 – עת פגש בה אליעזר, יצחק באותה עת היה כבן40,
סביר כי לא ילדה קטנה הרצה בין הצאן ציפה אליעזר לראות.
יחד עם זאת אליעזר פתח את כל חושיו לקלוט את "המקרה" את מה שיקרה בדרכו.
אליעזר לא שלל כל אפשרות ורק כשפתח את כל חושיו לקבלם,
התעצמו המקריות ויכול היה להבחין ב"פרטים הקטנים" – שהמים עולים לקראתה,
שמציעה ומצליחה להשקות את גמליו וכו'.
גם יעקב אבינו משתמש באותו ביטוי עת יצחק מעלה תמיהה כיצד עשיו שב מהציד כה מהר:
בראשית כז,כ:
" וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ, מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי; וַיֹּאמֶר, כִּי הִקְרָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי".
גם יעקב "ניצל" את ההזדמנות שנקרתה בפניו לקבלת הברכות- ובכך שינה לעולם את עתיד האנושות כולה.
פעמים החלטות מהירות שקיבלנו, פעמים תוך שניות ישנו את כל עתידנו
ופעמים שגוזרות על אנשים לחיים או למות חו"ח.
עלינו להתפלל – לא ל"יד המקרה' – הוא מונח שם תמיד,
אלא, לכך שנהייה ערניים מספיק להבחין בו ולנצל את ההזדמנויות "הנקרות" לפנינו בחיים,
להתפתחות, העצמה והגשמה עצמית.