יסודות החינוך
פרשת תולדות, מתארת ברובה את ההתמודדויות והדילמות החינוכיות בתוך הבית היהודי. יצחק ורבקה, נתקלים בבעיות חינוכיות שאינן פשוטות כלל ועיקר, מול שני בנים השונים לחלוטין באופיים.
על הפסוק : "ויגדלו הנערים, ויהי עשו איש ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים" דרשו חז"ל במדרש רבה :
ויגדלו הנערים : רבי לוי אמר : משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה , וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו , כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר , לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה"
וכן פירש רש"י: כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים:
מהמדרשים עולה, שהנורות האדומות בחינוך הילדים, נדלקו רק כאשר היו יעקב ועשו, בני שלוש עשרה. באה הפרשה ללמדנו מסר חינוכי עצום לדורות, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים". "חנוך לנער ע"פ דרכו", לימדנו שלמה המלך במשלי וכך מסביר שם המלבי"ם את הפסוק :
"שלמה המלך מצוה על שני דברים :
האחד: שיחנכו את הנער – והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות אם בדעות, אם במעשים ובמדות, כי ההרגל שיורגל בנעוריו, יעשו בו רושם שמור בנפש לא יסור גם לעת זקנה, לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החקוי קבוע בנפש, וימוש ממנו לעת זקנתו,
והשני : מצוה שיהיה החינוך ע"פ דרכו – כי כל אדם מסוגל מטבעו לענין אחר, בין בדעות יש שמוחם חד, ויש ששכלם ישר בלתי מחודד, וצריך ללמדם כפי ההכנה שנמצא בו, ובין במעשים, יש שמוכן לאומנות מיוחד, ולמדה מיוחדת, ויקבל אותה בקל, וזה יוכר בהנער לפי התשוקה, … (ו)צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין – לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו:"
החינוך, לא מתחיל בגיל שלוש עשרה. החינוך מתחיל מלידה. הורה חייב להיות קשוב לילדיו, להיות קשוב לתכונותיהם, למצוקותיהם, לכשרונותיהם. לא ניתן ואף אסור לדרוש מכולם שילכו באותו המסלול. ניסיון לחינוך אחיד, לחינוך של דרך אחת בלבד, עלול לגרום לאסון חינוכי. אמנם, אם האסון מתגלה בגיל מאוחר, בגילאי ה"עשרה", אז כבר עלול להיות מאוחר מדי, כפי שדרש ר' אלעזר : "צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה".
באופן דומה, פירש הרש"ר הירש את הפס' "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". התורה באה לקבוע עובדה. העובדה היא שהמדות הרעות לא באות לאדם מלידתו, שהרי האלוקים עשה את האדם ישר. המדות והמעשים הרעים הינם תוצר של מחינוך לקוי – "מנעוריו", קובעת התורה. יצר לב האדם רע מנעוריו, כלומר : בגלל נעוריו, בגלל חינוכו . הנוער, מסביר הרש"ר, הינו בעל פוטנציאל עצום, מטבעו נוטה הוא לאידיאלים יפים ומוכן להתמסר ולהקריב קרבנות בשבילם. אמנם כל מה שזקוק הנוער הוא להכוונה נכונה.
חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה: