על גמלים וגמילות חסדים

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים."
הביטוי לפנות ערב, או לעת ערב מופיע במקום נוסף בתחילת הפרשה, וגם שם נושא הפסוק הוא הגמלים :
" וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת"
על הרמז בפסוקים, עומד בעל הדברי ישראל , רבי ישראל ממודזיץ זצ"ל וכף פירש:
לשוח בשדה לפנות ערב , היינו להתפלל על חורבן ביהמ"ק וחשכת הגלות, שהרי גם ביהמ"ק, נחרב בתשעה באב לעת ערב, ולכן אז אומרים אנו נחם דוקא במנחה.
ודרשו חז"ל בילקוט שמעוני הושע – פרק ו – רמז תקכב
"כי חסד חפצתי ולא זבח. אמר הקב"ה חביב עלי חסד שאתם גומלים זה לזה יותר מכל הזבח שזבח שלמה לפני אלף עולות יעלה שלמה וכה"א זאת התורה לעולה למנחה, זאת התורה לא עולה ולא מנחה. פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים והיה רבי ייהושע מהלך אחריו ראה בית המקדש שהוא חרב אמר אוי לנו על הבית שחרב מקום שמתכפרין בו עונותינו, א"ל בני אל ירע לך שיש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואי זה זה גמילות חסדים, לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, ואומר אמרתי עולם חסד יבנה"
מסביר זאת הדברי ישראל: יצחק שפך שיחו לפני הקב"ה על ביהמ"ק שעתיד להחרב, והתמרמר על כך שלאחר החורבן, כבר לא ישאר מקום לעם ישראל לכפר על כל עוונותינו. אמנם, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים, היינו גמילות חסדים שהיא מכפרת כמו ביה"ק. יצחק שמידתו היא מדת העבודה, מידת הקורבנות – דאג ליום בו לא תוכל מדתו להשפיע ולכפר. ע"כ הראה לו הקב"ה, שמידת הגמלים – גמילות חסדים, מדתו של אברהם, תכפר על הכל.
כך מפרש הדברי ישראל גם את ה"לעת ערב של אליעזר". אליעזר לקח מגמליו, של אברהם והוציאן מחוץ לעיר, והרמז, שלקח אליעזר ממדת גמ"ח של אברהם וקיבעה גם במקומות שמחוץ למקדש, כך שגם בהיותנו בגלות, גמילות החסדים תכפר על כל עוונותינו. וזהו שדרשו חז"ל על אברהם – "בך חותמין", שמסיימין בתפילה, מגן אברהם. מדתו של אברהם, מדת החסד – היא היא המדה שבסופו של דבר, בעקבתא דמשיחא, לעת ערב, לפני האור הגדול, תביא לגאולתו השלמה של עם ישראל. לעת ערב – לעת צאת השואבות, מסביר הדברי ישראל: היינו לעת צאתנו מהגלות. או אז :
"עולם חסד יבנה"