דרשת ר' עקיבא

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה:
וכתב רש"י ע"פ המדרש :
לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא ובת כ' כבת ז' ליופי: שני חיי שרה – כלן שוין לטובה:
ומספרים חז"ל במדרש רבה על אתר : רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז' ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות:
מה ראה ר' עקיבא לעורר תלמידיו דוקא בדרוש זה ? ומה בכלל ענין שרה לאסתר ?
מסביר זאת בעל ה"ערבי נחל" [ר' דוד שלמה בעל ה "לבושי שרד"] : ציר הזמן , תחתיו חי העולם, נברא ע"י הקב"ה למען האדם.  הזמן הוא מעין "טפטפת" לשפע האלוקי. האדם בבריאתו, נברא על מנת לקבל ולקלוט את כל השפע האלוקי כאחד – אמנם מרוב העוצמה לא יוכל לקלוט הכל, ע"כ פיזר הקב"ה את השפע במסגרת הזמן, במהלך חייו של האדם. הזמן הוא בבחינת משקפי השמש המסננות את הקרינה מהשפע האלוקי ומחדירות אותו אט אט לעולמנו.
צדיק היודע לברר בכל יום את שרשו, את ההשפעה המיוחדת של אותו היום, הוא המוגדר צדיק הבא בימים, אשר כל ימיו שלמים אתו. זהו צדיק שהביא כל יום בעולם הזה לקדושה ואף לא רגע אחד בימיו – בוזבז לריק. הוא קלט את כל השפע אותו אמור היה לקלוט במהלך חייו. לכל יום ויום, יש את העבודה הרוחנית המתאימה והשייכת לאותו היום, ואל לו לאדם לאבדה חלילה. כל רגע של זמן הוא בבחינת כסף שנותן לנו הקב"ה ואל לנו לאבדו אלא להפקידו בתוכנית חסכון בבנק האלוקי – ואז : הקרן קיימת לעולם הבא.
כל חיי שרה היו שווין לטובה. לא היו לה נפילות ומורדות כי אם יציבות רוחנית. על כן כאשר רצה ר' עקיבא לעורר תלמידיו, עורר אותם בדברי תוכחה ע"פ מדרגתה של שרה . אל לכם להרדם וליפול ממדרגתכם, אמר ר' עקיבא. קחו דוגמא משרה, שכל חייה שווין לטובה.
מוסיף ע"כ השפת אמת ואומר : כידוע, אחד מיסודותיה הגדולים של החסידות הוא יסוד העש"ן – ראשי תיבות של עולם, שנה נפש. עולמנו מוגבל בבחינת הזמן, בבחינת מגבלות המקום ובבחינת מוגבלות האדם.
שרה   , כאמור, השתחררה ממגבלת הזמן, שכל חייה שווין ללא השתנות, שהרי השתנות היא תוצאה של זמן. לכן, אפילו בגיל 90 היא יולדת. היא מעולם לא הזקינה – בת כ' כבת ז' ליופי.
אסתר, גם היא השתחררה ממגבלות המקום וזכתה לשחרר את כל מדינותיה מההסתר שטבע שם אחשורוש וע"כ שלטה היא במאה עשרים ושבע מדינה.
על כן, ר' עקיבא אשר רצה לעורר תלמידיו ולהוציאם מהמגבלה השלישית, מגבלת האדם, ולהצילם מן העייפות, עוררם בדרשה זו על הצדקניות שזכו להשתחרר ממגבלות העולם.
וכך מסיים השפ"א : "ובכח  זה עוררן משנתן שהוא ג"כ הסתרת היצר שמביא שינה לאדם".