"הערש"ל, אין לך מה לדאוג "

"סיפור נוסף שסיפר הגרמ"צ ברלין התרחש באמריקה. והוא עוסק בבני זוג עריריים שהתגוררו בעיר אחת, שבה כמעט ולא היו יהודים.
כשניפטר הבעל, חיפשה האשה בית עלמין יהודי, והברירה היחידה שעמדה בפניה היתה לבצע את הקבורה היהודים באמצעות החברה – קדישא של קהילת וויליאמסבורג. הזמינה האלמנה את החברה – קדישא  ואלה אכן הגיעו ברכב מיוחד כדי לשאת את ארונו של היהודי ולהביאו לקבורה.
לפני הקבורה התקרבה האשה למיטת בעלה ואמרה כדברים האלה:
"הערש"ל, הערש"ל, אתה עולה עכשיו לבית דין של מעלה, ויש בליבך חשש שיתבעו אותך על כך שלא השארת אחריך ילדים. ואני אומרת כאן לפני מיטתך, שאין לך כל סיבה לחשוש. הרי הינך יודע שכאשר היינו במשך למעלה מארבעים שנה ברוסיה, לא היתה לנו אפשרות להגיע למקווה טהרה. וכשהגענו לאמריקה הייתי כבר מבוגרת.לכן, אל תדאג. לא יתבעו  אותך בשמים".
יהודים פשוטים שכאלה, שהתגוררו עשרות שנים ברוסיה ואחר כך  בעיירה אמריקאית שלא היו בה יהודים, שמרו על עצמם מכל משמר במשך כל כך הרבה שנים! זה יכול לקרות רק כאשר חיים באמונה פשוטה ותמימה ויודעים שגרעין האושר בעולם הזה תלוי אך ורק בקיום רצון ה'."