המבול יצר עולם של תשובה
המבול נרקא על שמו של נח – "מי נח".
נשאלת השאלה, מדטע נקרא המבול " מי נח", והלא נח לא היה אשם כלל במבןל, בהיותו צדיק תמים?
נאמר על כך בזוהר, שהואיל ונח לא התפלל על דורו, נקרא המבול על שמו. אך עניין זה מעורר אף הוא תמיהה: מדוע אכן לא התפלל נח על בני דורו ולא לימד עליהם זכות?
דבר זה נבע מכך, שקודם המבול עדיין לא היתה קיימת אפשרות התשובה בעולם. באותה תקופה היו שני מצבים קיצוניים בלבד: מצד אחד הצדיקים שבכל דור, שקיימו את המצוות שניתנו לאדם הראשון ולמדו תורה ובצד השני החוטאים, שעלים נאמר : " מלאה הארץ חמס". לא היה מצב של בעלי תשובה.
חומריות תקיפה
היוצאים מן הכלל, שאצלם היה עניין התשובה, היו אדם וקין. הם הצליחו לשוב בתשובה משום שניו זמן מה בגן העדן: אדם נברא בגן העדן וגם קין נולד בו. זיקתם לגן העדן נתנה להם אפשרות לשוב בתשובה ולבטל את הגזרה, כי גן העדן הוא למעלה מהעולם. אולם העולם באותם ימים לא היה מוכשר לתשובה.
לכן נאמר בגמרא שנח הוכיח את בני דורו ונענה בתגובה לעגנית – " היו מבזים אותו", כלומר, תוכחתו לא הצליחה להשפיע על בני דורו לשוב בתשובה, משום שקודם המבול הייתה חומריות העולם תקיפה כל כך, שלא איפשרה את התשובה, שכל עניינה הזדככות.
המבול זיכך את העולם
התשובה נתחדשה על ידי המבול, שטיהר את העולם מחומריותו וזיכך אותו. ובכך איפשר את התשובה. לכן נאמר שכאשר נח יצא מן התיבה – " ראה עולם חדש" – עולם שיש בו האפשרות לשוב בתשובה.
עניין זה הוא אכן חידוש עצום, שאין כמותו אפילו בעולמות העליונים. רק כאן, בעולם הזה, יכול להתקיים מצב שבו האדם עלול לחטוא ובכל זאת לשוב בתשובה. הדבר הזה נוצר על ידי המבול, שיצר מציאות אחרת של עולם, עולם שיש בו אפשרות של תשובה. המבול גילה את הכוח האין – סופי של הקב"ה, הכל- יכול, שרק ממנו ניתן הכוח לשוב בתשובה ולהפוך זדונות לזכויות.
שתי תקופות
דבר זה מסביר את ההתיחסויות המנוגדות לנח: מצד אחד קריאת המבול על שמו היא עניין שלילי, שלא התפלל על אנשי דורו; ומצד שני המבול נקרא " מי נח" במשמעות חיובית, כמו שנאמר: " אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגעור בך", נבואה חיובית האמורה על זמן הגאולה.
שני הקטבים הללו מיצגים את התקופות בחיי נח – קודם המבול ואחר המבול. קודם המבול חי נח בעולם שאין בו אפשרות של תשובה, ולכן לא התפלל על אנשי דורו. לעומת זאת, לאחר המבול נפתחה תקופה חדשה, תקופה שבה ניתנה האפשרות לשוב בתשובה ואפילו להפוך את הרע לטוב, עד הטוב הנשגב של הגאולה.