עטרת אם

"צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (1)
שיר השירים הוא משל בין הקב"ה לכנסת ישראל (או לאדם היחיד).
פסוק מופלא זה קיבל במדרשים ובמפרשים מקום של כבוד בנסיונות להבינו כפסוק בעל מסר עם כוונות רוחניות נשגבות: המלך שלמה – זה מלך מלכי המלכים – הקדוש ברוך הוא.
אמו – זו כנסת ישראל , אלמלא האם לא נולד הבן, אלמלא ישראל עבדיו, אין למלך מלוכה.
יום חתונתו ויום שמחת לבו – זה יוה"כ ( יום מתן תורה) וט"ו באב (עתיד ביהמ"ק להבנות) (2) .
העטרה – המשכן, בית המקדש, בית שלישי, ימות המשיח, התורה.
המדרשים מתייחסים לנמשל, אך על מנת להבינו לעומקו, עלינו להבין טוב יותר את המשל:
מהי העטרה שהאם נותנת לבנה ביום חתונתו (3)?
ומה הדיוק וההבחנה בין החתונה ליום שמחת לבו?
על שאלה זו ישנו מדרש מרתק ( 4) המבאר כי מע' היחסים בין עם ישראל לקב"ה וכינון שלושת בתי המקדש, משולים למע' היחסים עם הנשים המשמעותיות בחיינו. אחות, בת, אם – לכל אחת רובד שונה. הקשר העמוק ביותר הוא עם האם המבטא את הקשר הניצחי והוא מיצג את בית המקדש השלישי העתיד להבנות.
עטרת האם מבטאת את המשכיות דרך האבות, העצות והדברים המלווים אותנו מדור לדור. כמו הכתרה – העברת שרביט וכתר מלוכה מאב לבן המציין התחדשות והמשכיות.
מאידך, הרעיה מבטאת את הקשר המשתנה, המתמשך והיא באה לידי רמיזה ביום חתונתו ויום שמחת לבו .
שני מועדים אלו מקבילים לשני שלבי ההתקשרות בין איש ואשה:

1. יום חתונתו הוא היום בו נעשה מעשה הקידושין, תחת החופת הניפרשת בפרהסיא, ברוב עם הדרת מלך, בתרועות שמחה וריקודים, אולם השמחה הזאת, בגלל פומביותה, אינה מאפשרת את החבור הפנימי בין חתן וכלה.
הקידושין- (בלשון התורה= אירוסין)- הוא תהליך ההתקשרות הנשמתית – רוחנית (6) בו נוצר חיבור, נולד פוטנציאל שטרם מומש .

2. יום שמחת לבו הוא רק אח"כ, כאשר "מביאה לביתו" (7) ואז מתקיימים הנישואין –כאשר הבעל כונס את האשה אל ביתו ונוצרת התקשרות פיזית בחיי המעשה.

הקשר הראשוני (קידושין) יוצק משמעות של חיבור הזוגיות לנצחיות העליונה. המתחברת לטוהר ולקדושה . אך המשכו של הקשר (נישואין) הבא לידי ביטוי בחיי המעשה, אינו יציב, הוא חשוף לעליות וירידות, קשיים, סכנות, בעיות ונפילות . האירוסין קדמו לנישואין ונותנים משענת איתנה וחזקה. החיבור שנוצר יציב. מכוח קדושתו אפשר להעלות את חיי הגוף וחיי המעשה בעולם הזה. זה כמו הקשירה לחוטים בסנפלינג או אומגות. אי אפשר לגלוש או לטפס הרים אם לא אוחזים בחיבור יציב ובטוח. (8)
יום חתונתו ויום שמחת לבו נמשלו ע"י המדרשים השונים לעניין התורה והמקדש והן שתי בחינות של התקשרות בין הקב"ה ועם ישראל.
ההקבלה של הקידושין היא מתן תורה. היא הקשר הרוחני העליון שלעולם יהיה קיים (9).
ההקבלה של הנישואין היא עבודת המקדש – קשר מוחשי תחתון שלצערנו ראינו שעלול להיחרב (10).
בהר סיני חווינו ארוע של התגלות חד פעמית, פומבית ומרשימה של מתן התורה שהיא רוחנית ועליונה. מאז והילך התורה זקוקה לכלים חומריים כדי לתת את ביטויה. היא נכנסת לגוף ובאמצעותו מאירה (11). התורה היא השורש ואורותיה, באים לידי ביטוי באמצעות העבודה במקדש וכליו. הם ביטוי לשפע העליון והברכה האלוקית השורה במציאות הגשמית שבתחתיות הארץ.
​בעבודת המקדש יש עיסוק מתמיד עם חומרים ועשיה. על ידי כך מתאפשרת אחיזה ממשית של עולם החומר ברוחניות התורה, ומאידך, שוכנת ומתגלית השכינה בעולם הזה . (12)
דרך זו של ביטוי השכינה בעולם מסביר לנו את  המשל ביום חתונתו וביום שמחת ליבו.
מהות ההבטחה האלוקית: "וארשתיך לי לעולם" (13) לא מבטאת שתי פאזות עוקבות: אירוסין ( קידושין) ואח"כ נישואין או את הווארט הידוע שתמיד נשאף להתנהג זה לזה כמו באירוסין , אלא זה יסוד הבית, השורש הנמשך לעבודת הקודש המעשית בחיי היומיום. האירוסין קיימים לעולם, הנישואין מוסיפים את מימד החיבור בעולם הזה. (14)
זה יסוד הקדושה הנמשכת לנישואין=להתנשאות. לשאיפה של "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"(15).
זו השאיפה לדבוק במידותיו של הקב"ה, לדבוק במערכת היחסים הזוגית בפני עצמה. יש לעמול ולהגות בה. לחלום עליה, להשקיע, להקריב ולהתמיד. וע"י כך לעשות לקב"ה דירה בתחתונים ולהשכין שכינתו בינהם.

____________________________________________________________________________________
<sup>1. (שיר השירים ג יא)
2. משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין … וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן
3. השורש עטר משמעו הקיף, תהילה, הוד, כבוד. תכשיט שמקיף את הראש, כגון כתר מלכות גדולה וכבוד . המשנה במס' סוטה ד (מט, עא) מדברת על עטרת חתנים אותה אסרו מאז פולמוס אספסיאנוס.
4. המדרש בילקוט שמעוני( שמות פרק לט סימן תיז) וכן במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב שעטרה לו אמו – אמר רבי יצחק: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה! והוא אומר בעטרה?! רבי שמעון בן יוחאי, שאל לרבי אליעזר ברבי יוסי: אמר ליה: אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר ליה: כך אמר אבא: משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה ביותר מדאי – לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה בתי, כך חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקרא אותם בת, שנאמר: "שמעי בת וראי". לא זז מחבבם עד שקרא אותם אחותי, שנאמר: אחותי רעיתי. לא זז מחבבם עד שקרא אותם אמי, שנאמר: שמעו אלי עמי וּלְאֻמִי וּלְאִמִי כתיב.
5. עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, ואמר: אילולי לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיו.( אלולי לא יצאתי לעולם אלא לשמוע טעם זה מפיך די). רשב"י שידע לדרוש … זוהר .. התלהב מאד מההסבר , רק כדי לשמוע הסבר זה היה שווה לצאת לעולם …
6. האיש והאשה מקושרים זה לזה בנשמה, כנשמה אחת בשני גופים. זהו שורש הקשר ומכוחו יתקשרו בעולם הזה "והיו לבשר אחד"' (בראשית ב כד ) – רק באמצעות קשר זה יהיו פירות ותולדות.
7. מתן תורה מסיני מסמל את שמחת הנישואין, שנעשתה בפרהסיא ומתוך שמחה גדולה, וגלויה הוא חסרונה, שעדין לא נוצר החבור הפנימי בין כנסת ישראל לקב"ה, ורק בבנין בית המקדש (שיבנה במהרה) שבו הארון והכלים מכוסים, והשכינה נמצאת שם בצנעא), שם שורה השמחה בפנימיות, ואז מגיעים לדרגה של "יום שמחת לבו".
8. הזוהר ( תיקוני זוהר קה ב) מוצא רמז לשני מימדים אלו של הקשר בין בני הזוג כבר ביצירת האשה. "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בראשית ב כג). החיבור של עצם ובשר. עצם- נסתרת חבויה חזקה איתנה יציבה שיעור קומת האדם. פנימיות. בשר –חיצוני, רך פגיע חסר יציבות אבל מלא חיים והתחדשות. יש לו תחושות הגנות. חם. תנועה מתמדת של חיים. למרות הסכנות שבו. האירוסין הם חיבור לעצם. לנצח שלא ייפגם ומכוחו שואבים את הכוחות. כמו מוח העצם ותאי האב היושבים בתוך העצמות. קידושין – ל' קדוש ניצחי קדוש לעולם קיים ( סנהדרין צב א) משול לעצם. הנישואין – הבשר. צריך תמיד לנשאו להעלותו.
9. "תורה ציווה לנו משה מורשה" ( דברים לג ד) אל תקרי מורשה אלא מאורסה ( ברכות נז א)
10. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח)
11. כמו שיש חשמל בחוט החשמל אך יבוא לידי ביטוי רק אם נחבר נורה שתאיר.
12. כל כלי הוא תרגום הארה רוחנית אחרת. זו הסיבה לחזרה על פרטי העשיה של כלי המשכן לאחר פרטי ההדרכה וההדגשה הנישנית שעשו בדיוק לפי מה שציווה ה', יש פוטנציאל ויש ביטוי מעשי.
13. הושע ב כא
14. כמו שבעבודת ה' יש תקופות של התעלות רוחנית כמו שמהימים הנוראים אנו שואבים אנרגיה רוחנית לשאר ימות השנה אל חיי המעשה. כך גם התפילין כמו התחברות לשקע להטענה רוחנית.
15. בראשית ב כד
16. הלשון במדרש תנחומא (נשא טז) הוא: "אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים.."</sup>