"זכו – שכינה ביניהם"

אומרת הגמ' (1) "דרש רבי עקיבא – איש ואישה זכו- שכינה בניהם. לא זכו- אש אוכלתן".

מדרש מוכר לכולנו. אם כן, מה בא מדרש מפורסם זה להגיד?
איש ואישה נפגשים, בתים ועולמות שונים, תרבויות שונות, מנהגים אחרים, מנסים לברוא בנין חדש. יש מצב שיצליחו ויש מצב גם שלא?
האם זוגיות היא הגרלה? לפי הסטטיסטיקות נראה שכן. ( כ30% מהנישואין מסתיימים בגירושין).
ויש גם עונש אם לא עלינו בגורל? "אש אוכלתן"?!… מלחיץ…
ננסה לפענח את כתב החידה של ר' עקיבא: מה פירוש:
"זכו – שכינה בינהם"? מה משמעות 'זכו' ? במה בדיוק זוכים?
אז ברור שיש תחושה, בפרט בהתחלה, של 'מפעל הפיס', אז ניכרת תחושת הכרת הטוב לקב"ה ולשליחיו על שהכיר בין שניים שלעיתים הם כל כך שונים. .. מרגישים שזכינו. שאנחנו לא ראויים לכל הטוב הזה ובכל זאת קיבלנו. שזכינו אחד בשני. שזו זכות לחיות עם בן האדם הזה לצידינו. הרגשת הכרת הטוב היא סוג של השראת שכינה, תחושה חזקה שהקב"ה מלווה אותנו.
אבל את זה אפשר להגיד כמעט על כל דבר. ומי שאין לו הכרת הטוב אולי סובל מהתנשאות וגאווה שמובילה אילי פחת כפי שאש שורפת בלי הבחנה?!
אפשר לקחת את המילה 'זכו/ת' גם לאפיקים נוספים כגון:
זך = קשר נקי מההפרעות , מדויק.
לזכות זה גם לזכות – לראות מישהו באור חיוב, ללמד עליו זכות.
זכו- היא גם קבלת זיכיון להתנהלות מסויימת. מצופה מאיתנו להתנהג בהתאם .
יש זיכיון שמשליך לדורות. יש אומרים, זיכיון לזיכוך המידות!!
אפשר לבחון את הכוונה לפי מדרשי חז"ל המתייחסים ל'שכינה בינהם' – לפי התוצאה , וכך נבין מהי מהות הזכיה: במשנה (2) מצינו: "ר' חנניה בן תרדיון אומר: .. שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה ביניהם …"
יש המפרשים: נידמים למידותיו של הקב"ה (3) . אור מאור כסא כבודו יתברך (4) השגחה פרטית מהקב"ה עליהן (5) ועוד (6)
המסר העולה מהמדרשים הוא שזוגיות מחוברת באופן ישיר לתכונות של אלוקות ומושפעת ממנה.
לומדים אנו מכאן שהמצאות שכינה בינהם יכולה לבוא לידי ביטויים שונים של זכיה.. שווה! אבל האם זה באמת כך? איזו מתנה זוגית נפלאה על התנהגות זוגית מוצלחת? והתוצאה היא פועל יוצא של התנהגות זו? או שזה יותר מכך..
הייתי מעוניינת להציע היבט נוסף הנלמד דווקא מההקשר של המדרש.
בהמשך הגמרא דנה: במה זכו צאצאי אברהם למצוות אפר פרה אדומה ועפר סוטה? "דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר" וממשיכה: דרש רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו: " אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו בניו לשתי מצוות: חוט של תכלת ורצועה של תפילין".
כלומר, בשכר ענוונותו של אברהם אבינו…זכו בניו במצוות שונות .מה הקשר? רק אסוציאציה?
ראשית, הגמרא מתייחסת דוקא לשתי מצוות שמהותן לתקן קלקול שבקדושה. ושתי מצוות של חיבור לקדושה.
הגמרא מנסה להסביר למה 2 מצוות אלו דווקא – התפילין וחוט של תכלת? (לא ציצית) " תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד..". הדגש במצוות אלו ובפרט בתכלת זה הקשר לשכינה- לכסא הכבוד. הסדר המובא בגמרא אינו מקרי. קודם לזכויות צאצאי אברהם אבינו ישנו משהו בסיסי יותר אשר עוסק בזכויותיו של ה'אדם' ואולי זיכיונותיו של האדם ( מה החוזה אומר? מה מצופה ממנו?), שמהוות את הבסיס המחבר אותנו ליכולת להגיע לקדושה.
בין דברי ר' עקיבא : " זכו – שכינה בינהם" להמשך הגמרא המתארת את זכויות אברהם אבינו, ישנו קטע מחבר ומשמעותי ביותר: " אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש, במאי טעמא – האי מצרף והאי לא מצרף". כלומר האותיות אש באשה צמודות זו לזו ובאיש נפרדות. מה שנותן באשה כח מיוחד, שמוכח בפרשת סוטה שאם לא זינתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו.
בקשר בין איש לאשה ישנו סוד עצום של חיבור והדבקות בשכינה. סוד שמשפיע מעבר לבנין הבית האישי.. השוני הלכאורה קטן שמסתתר בשמות האיש והאשה ותפעול נכון של שוני זה, זה מה שמאפשר את גילויי השכינה בינהם ובעולם. זה מה שמביא לידי ביטוי ממשי את תיקון העולם.
בתאור בריאת האנושות כתוב לנו בבראשית (7): וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם". כלומר, בבריאה האדם הוא כבר זכר ונקבה.
בהמשך (8), מופיעה ההפרדה ועמה תהליך של בניה: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'… וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה"
המשך הכתוב נותן להם שמות=מהות(9):
" זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ . ב . זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם".
יש כאן 3 תהליכים:

1. בריאה
2. ברכה- המקבילה להפרדה ולבניה
3. קריאת שם

האדם הוא לא במובן של איש . אלא החיבור המופלא שבין האיש לאשה שניהם יחד נקראו אדם. כיחידה משלימה של הביטוי האנושי. שניהם יחד נבראו בדמות אלוקים ( בדומה לאלוקים? או ברצון אלוקים שכך יהיו?)
הברכה באה בדמות העזר כנגדו הניבנית מתוכו של האדם הראשוני.
העזר זה שהיא כנגדו – שניים שונים החיים יחד מתוך כבוד והקשבה.
כנגדו – מולו. מתאפשר להם להרחיב את שדות הראיה הצרים שלהם. להבין שאין נכון או לא נכון. יש זויות ראיה שונות המשלימות זו את זו לכדי שלמות אחת. מחשלת אותם בהתמודדות על עקרונות. מחדדת ומדייקת אותם… כמו רוח המחשלת ענף צעיר ומצמיחה אותו חזק ואיתן לגובה.
נשאר לנו לבחון את מידת האש שבתוכה מסתתר שם ה'.
מוטיב האש הוא מוטיב של יצרים אך גם של יצריות ויצירתיות. האהבה היא אש . מחממת, מבשלת, מאירה זקוקה לחומר בעירה תמידי כדי שלא תכבה. אך גם עלולה לשרוף כל חלקה טובה אם היא חסרת גבולות. על כן דרוש מבנה מוגדר רחב אך גם בעל גבולות. מבנה שמאפשר קיום התפתחות כמעט אין סופיים.
מתחילים בא' אך מסיימים בש' ( אש) ולא בת' ( נרמז אולי במילה אוכלתן – אוכלת תם), מה שמאפשר את השראת השכינה.
יהי רצון שתזכו –לשכינה השורה בביתכם ומתוך כך לתיקון עולם במלכות שדי.

____________________________________________________________________________________

1. (סוטה יז, א)
2. אבות, (ג, ב)
3. המאירי דורש על כך: "משיגים הם מכבוד בוראם"
4. אור החיים (בראשית ויגש מו ד , ד"ה אנכי)
5.תפארת ישראל – יכין מסכת אבות ג, ב טז ר"ל דהקב"ה מאיר עינהם
6. מהרש"א חידושי הלכות גיטין צ עב' ד"ה בד"ה זווג ראשון שלהבת י"ה : הוא ענין האש מן השמים שהיתה רבוצה במקדש ראשון על המזבח שהיה אז חיבתן שלמה לפני המקום כחיבור איש ואשה.( חיבה אידילית)
השל"ה פרשת תרומה, תורה אור ד"ה ה- נמצא כל אוצרות ה' יתברך וגנזיו וחדריו כל מיני שפע ואצילות ברכה נמצאו ביד ישראל. ומסר ביד ישראל מפתחות כל אוצר ואוצר לפתוח ולקבל כל שפע וברכה מאת השכינה.
שם משמואל ויקרא אמור שנה תרעג: והם הפכים ונצרכים לכח המאחד...לאחד את הנפרדים, חומר וצורה, לעשותם כאחד. וזה אחד מענני כבוד פר בהעלותך: 7 עננים היו. 4 מ 4 רוחות, אחד למטה ואחד למעלה. ואחד 'שכינה בינהם' . ומה היה תפקידו? כל ה6 שמרו עליהם וענן זה היה מאיר להם או מישר להם את הדרך. הורג נחשים ועוקר קוצים. ומחבר בין כולם.
7. בראשית א' , כ"ז
8. בראשית ב, יח- כב
9. בראשית, ה, א
​