דמעות של שתיקה

פרשת שמיני, מביאה אותנו לאחד מהשיאים של ספר ויקרא. לאחר שסיימנו את מלאכת הקמת המשכן ולאחר שקבלנו את הוראות ההפעלה של המשכן (קרבנות ומנחות), מגיע רגע השיא של חנוכת המשכן. רגע זה אמור לשחזר את מעמד הר סיני שנפגם בעקבות חטא העגל, וליצור קשר מחודש בין ישראל לקב"ה. " וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה':  וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'".
אכן, ברגע השיא הם זוכים לראות גילוי שכינה: " וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְדֹוָד אֶל כָּל הָעָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְדֹוָד וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם"
אלא שאז לפתע קופצים נדב ואביהוא קדימה ועושים מעשה הנחשב כעבודה זרה המביא אותם אל מותם הטראגי:
"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:  וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'"
משה רבנו מנסה לנחם את אהרון בכך שנדב ואביהוא היום קדושים ואהרון שותק בתגובה: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".
שתיקתו של אהרון מצריכה עיון. כאשר התורה מציינת שאהרון שתק, משמע שלפני כן הוא דיבר שהרי שתיקה הינה פעולה פסיבית לכאורה ולא אקטיבית. אם כך הוא הדבר, מדוע לא מצויין שאהרון דיבר או בכה לפני כן?
השתיקה הינה מוטיב שחוזר על עצמו במקורות שונים כתגובה לטרגדיות. הקב"ה המבשר ליחזקאל הנביא על מותה הטראגי של אשתו מצווה אותו לשתוק בדומיה: " בֶּן אָדָם הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ:  הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים…" (יחזקאל כד).
גם במדרש הידוע על משה שעולה למרום, ורואה במחזה את דמותו האגדית של רבי עקיבא ולבסוף את מותו הטראגי, משתמש הדרשן במוטיב השתיקה:
" ראה (משה) ששוקלין בשרו (של רבי עקיבא) במקולין אמר לפניו: רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה? אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני" (מנחות כט:)
אכן, ישנה שתיקה פסיבית, אך ישנה גם שתיקה אקטיבית, אשר היא תגובה ראויה לטרגדיות כשתיקתו של אהרון המקבל שכר על שתיקתו זו.
בעל הכתב והקבלה מסביר שהשתיקה הינה פעולה אקטיבית של קבלת הדין ובלשונו:
" לשון סלוק המית הנפש וקבול הדבר בפשיטות נמרץ בלי ערעור ופקפוק, וכן "לך דומיה תהלה", פירוש דומיה של אדם בעת שמקבל דינך נחשב לך כאילו הוא מהלל אותך, ומזה אמר כאן וידם אהרן מגיד שבחו של אהרן שהיה שותק ברצון גמור שוה בדעתו בלי שום ערעור על המקרה שאירע לו"
טרגדיה איומה עשויה להכניס את האדם למצב בו הוא תקוע בשאלת "למה". שאלה זו משאירה את האדם בעבר בלי יכולת להרים ראש ולצעוד קדימה לעבר העתיד מתוך המשבר האיום. "למה יאמרו הגויים…". שאלת "למה" אינה תגובה יהודית לטרגדיות כי אם שאלת "מה" "מה ה' אלוקיך שואל מעמך". אהרון בשתיקתו מצליח להשתיק את שאלה ה"למה" המהדהדת באויר ולצעוד מתוך הטרגדיה אל המשך הובלת עבודת הקודש במשכן, ואשר על כן זוכה הוא לדיבור האלוקי המתייחד אליו בלבד ללא סיועו של משה רבנו.
זאת ועוד, השתיקה הינה פעולה אקטיבית של נסיון להפנים ולעכל את הטרגדיה.
"רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, מַרְגִּילִין לְעֶרְוָה. מַסּוֹרֶת, סְיָג לַתּוֹרָה. מַעַשְׂרוֹת, סְיָג לָעשֶׁר. נְדָרִים, סְיָג לַפְּרִישׁוּת. סְיָג לַחָכְמָה, שְׁתִיקָה" (פרקי אבות ג' י"ג).
ע"פ פירוש התוספות יום טוב, רבי עקיבא מחליף את הסדר בהקשר לשתיקה לומר לנו שלכל שאר הדברים המנויים במשנה כגון עושר, יש דרכים נוספות להגיע, ברם לחכמה אפשר להגיע אך ורק דרך השתיקה.
האדם מורכב משלשה כוחות משלימים, כח העשייה, כח הדיבור וכח המחשבה. כח העשייה של האדם הינו  מוגבל מאחר ואנו מוגבלים ביכולותינו. כח הדיבור הינו רוחני ואלוקי יותר, זהו כח המייצג את החיבור שבין הנשמה לגוף אך גם כח זה הינו מצמצם את המחשבות לתוך אותיות, מילים ומסגרות. כח המחשבה לעומת זאת, הינו בלתי מוגבל לחלוטין. המחשבות יכולות לעופף ולנוע מקצה העולם ועד סופו. ישנם דברים בעולם הקשים להסבר והכלה מאחר וכל מילה מקטינה ומצומצמת. טרגדיות איומות כזו שחווה אהרון אינן ניתנות לכל הסבר המניח את הדעת. ברם יש דרך אחת להבין ולהתמודד, דרך השתיקה אקטיבית, המשקיטה את כח הדיבור ומפנה מקום לגלגלי המחשבה לפעול וכך כותב הרב חרל"פ (ממעייני הישועה עמ' קע"ג, קפ"ג):
"מה שהשתיקה היא סייג לחכמה, אין זה רק בשביל שלא להיות נכשל בשום חטא מחטא הלשון, אלא שבעצם השתיקה, במה שמשתיקים את חושי הדיבור והרצונות וכל יתר החושים, מפנים מקום לחכמה, הרודפת ומחפשת מקום שתשרה ותחול עליו, ועל ידי זה היא מופיעה ושורה עליו. וכמו שבקבלת תורה היתה ההופעה על ישראל ע"י השתיקה של כל הרוחות: כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש – ויצא הקול "אנכי" , כן כל הופעה של חכמה עליונה מופיעה ובאה רק על ידי השתקת כל החושים ועומדים מוכנים לקראת הופעתה…
…גם בקריעת ים סוף היה הנס ע"י בחינה זו "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון…"

הטרגדיה האיומה העוברת על אהרון ושתיקתו האקטיבית מהוות מגדלור לכל הדורות הבאים. עם ישראל זכה להיות עם הנצח הן בזכות יכולתנו להתגבר על השואות והטרגדיות אותן מילים לא יכולות להכיל, להרים ראש ולהסתכל לעבר העתיד המזהיר מתוך העבר הקשה והן בזכות יכולתנו להפנים את המסר אשר בכדי להבין את עצמת החכמה האלוקית ומה עלה במחשבתו של הקב"ה, עלינו לעיתים לשתוק בבחינת,"שתוק – כך עלה במחשבה לפני".