סוגי מקוואות
הקדמה
כל המובא להלן מטרתו לתת מושגים כלליים בענין דרך בנית המקואות.
הלכות בנית מקוואות הינן ענין מורכב ומסובך ומטרת האתר לתת יסודות בהלכה ולא קביעת הלכות .
( מתבסס על ספרו של יוסף שנברגר – מקואות; ירושלים, תשלד)
נהוגות מספר גישות לבנית מקוואות:
א. מקוה משוך.
ב. מקוה של מי גשמים.
מבחינה הלכתית נהוגות שלוש שיטות לשימוש ב" בורות'' האוגרים את מי הגשמים לשימוש במקוואות:
1. דות
2. אוצר השקה
3. אוצר זריעה
א. מקוה משוך
מים המוזרמים למקוה ע"י ש'נמשכים' וזורמים על פני הקרקע עד הגיעם למקוה, כשרים.
מקוה זה 'מוכשר' ע"י 'המשכה'.
מים שאובים או שהוייתם ע"י טומאה, פוסלים את המקוה רק אם נפלו אליו.
מן הראוי שהקרקע עליה זורמים המים בדרכם למקוה, תהיה ראויה לבלוע. בטון 'רזה' העשוי מתערובת של מלט וחול ביחס של 1: 12 נחשב כקרקע הראויה לבלוע.
אורך ההמשכה הוא לפחות שלושה טפחים (35 – 30 ס"מ) .
רוחב ההמשכה הוא טפח ( 10 ס"מ ).
את ההמשכה יש לעשות רק לאחר שבמקוה יש רוב של מים כשרים.
ב. מקוה של מי גשמים
המקוה הנוח ביותר לבניה ולתחזוק הנו מקוה של מי גשמים. יחד עם זאת אגירת כמות מי גשם מספקת לאורך זמן הנה בעיתית , בפרט בארץ ואין באפשרותנו להחליף מדי יום את כל מי הגשמים במקוה מצאו חז"ל מספר פתרונות:
מבחינה טכנית הוחל לאחרונה שימוש במסנן מים המאפשר שימוש במים לאורך זמן, תוך שמירה על איכות מירבית של המים ( אך מסנן זה לא התקבל לכל הדעות).
בריכת המקוה מחוברת לבריכה קטנה נוספת באמצעות צינור /פתח המשיק בין שתי הבריכות.(קוטרו של הפתח 5 ס"מ לפחות )
הבריכה הקטנה נקריאת "בור" והיא חלק משמעותי במקוה.
ה"בור" הינו חפירה בנויה וקבועה באדמה והוא מלא במי גשמים טבעיים או מי נביעה טבעית
ה"בור" חייב גם הוא להכיל לפחות 750 ליטר מי גשמים ששויים " 40 סאה.
בימנו בור זה משמש כ"מקור" למים הטבעיים אשר מחובר ומשיק לבריכה הגדולה וע"י כך מכשיר את המים לטבילה בבריכה הגדולה.
הבריכה הגדולה מקבלת את מימיה בעיקר מאספקת המים העירונית אך ההשקה בינה לבין ה"בור" "מכשירה" אותה להיות מקוה.
ברמת העיקרון גם ה"בור" עצמו מהווה מקוה וניתן לטבול בו.
מבחינה הלכתית נהוגות שלוש שיטות לשימוש ב" בורות'' האוגרים את מי הגשמים לשימוש במקוואות:
1.דות
2.אוצר השקה
3.אוצר זריעה
1. דות
בסמוך למקוה בונים בריכה גדולה ( = 'דות' ) לשם אגירת מי גשמים. בכל פעם שמחליפים את מי המקוה ממלאים 21 סאה של מי גשמים מתוך ה'דות' בדרך של 'השקה' או 'זריעה' .שאר המים מוכנסים למקוה דרך 'המשכה'.
יתרון: הדרך המקובלת ביותר , מבחינה הלכתית, לכל הדעות.
חיסרון: יש צורך בבריכת מים גדולה מאד ובשטח גדול מסביב שיאפשר איסוף המים לבריכה.
2. אוצר השקה
ערבוב מים כשרים ומים פסולים בדרך שהמים הכשרים יכשירו את המים הפסולים.
ערבוב המים יכול להעשות בתנאי שבמקוה יש לפחות 40 סאה מים כשרים, בזמן העירבוב.
בדרך זו 'משיקים' מקוה כשר (=אוצר ההשקה ) למקוה נוסף הצמוד לו בדרכים שיפורטו להלן וע"י כך המקוה הכשרה מכשירה גם את המקוה הצמודה לה.
מכאן, בפועל מי גשם או מי מעין 'מכשירים' את מי מערכת המים העירונית גם אם בסופו של דבר כמותם רבה לאין שיעור מכמות המים הטהורים הראשונים.
דרך 'השקת ' המקוואות נעשה ע"י נקב בקיר המחבר את שתי המקוואות.
קוטר נקב ההשקה צריך להיות לפחות כ 'שפורפרת הנוד' (5-6 ס"מ) נטו.
נקב ההשקה צריך להיות בגובה 1.20 מ', כדי שאם תהיה זחילה היא תהיה מגובה שלמעלה מ- 40 סאה.
על האוצר להיות אטום מכל נזילה.
על נקב ההשקה להיות מחומרים שאינם מקבלים טומאה ועל כן לא יכול להיות מצנור מתכת או זכוכית.
לכל אוצר יש לחבר מקוה אחד בלבד , זאת מחשש שנזילת מים למקוה ריק תפסול את המקוה השני.
כאשר מתערבבים מי האוצר עם המים הרגילים שבמקוה פעמים רבות , נוצר בעצם מצב בו רק מיעוט המים אם בכלל הם מי גשמים.
לדעת רוב הראשונים מי התערובת ישארו כשרים לעולם , גם אם לא יוותרו בהם מי גשמים כלל.
יחד עם זאת על מנת להמנע ככל שניתן ממצב זה , יש הבונים אוצרות גדולים במיוחד ואחרים בונים שני אוצרות השקה אחד מעל לשני, כך שתמיד האוצר התחתון יכשיר את שאר המים.
לפי שיטת חב"ד נבנה ה'אוצר' לא בסמיכות למקוה אלא מתחתיו.
בדרך זו טמפרטורת מי האוצר, הנמצאים שקועים בקרקע נמוכה יותר ממי המקוה הנמצאים למעלה ( וגם מחוממים) וכך לעולם נשארת כמות מי הגשם גדולה.
יתרון: מאפשר חיסכון במי גשמים ושימוש בכמות קטנה יחסית.
חיסרון: אוצר השקה שנוזל יפסל ויחשב זוחל ויחד איתו יפסול את המקוה הצמוד לו.
כיום נוהגים לשלב בין 'אוצר הזריעה'' ל'אוצר ההשקה'' באותו מקוה.
כלומר, מים שאובים באים דרך 'אוצר הזריעה' ויחד עם זאת אוצר זה משיק למקוה.
3. אוצר זריעה
דרך נוספת להכשרת מים הנו 'אוצר זריעה'.
לפי הכלל הראשוני שאומר כי:
מים פסולים המתערבבים עם מים כשרים, נחשבים כאילו הם 'נזרעים' בתוכם , נהיים חלק מהם ומיטהרים.
"אוצר זריעה" – הנו בריכה בת 40 סאה מי גשמים הבאים מצינורות הגג אשר לתוכה "ממשיכים" מים "שאובים" מרשת המים העירונית, לאחר שהתמלאו 40 הסאה של מי הגשמים .
כלומר באוצר זה קודם מתערבבים המים באוצר ורק אחר כך מועברים למקוה.
באוצר זריעה אין צורך לשמר כלל את 40 הסאה של מי הגשמים הראשוניים , כיון שהמים השאובים אשר התערבבו איתם נטהרו.
יתרון: אם האוצר נוזל – אין הוא פוסל את המקוה, כיון שהחיבור בין שניהם אינו כל הזמן אלא רק בזמן הכשרת המים.
המים באוצר תמיד נקיים, כיון שמתחלפים בכל פעם שממלאים מים.
חיסרון: בשעת המילוי המקוה חייב להיות יבש לחלוטין. 3 לוגין ( = 1 ליטר) מים שאובין שימצאו בו – יפסלו אותו.
כיום נוהגים לשלב בין 'אוצר הזריעה'' ל'אוצר ההשקה'' באותו מקוה.
כלומר, מים שאובים באים דרך 'אוצר הזריעה' ויחד עם זאת אוצר זה משיק למקוה.