בציפייה לנישואין

התורה אומרת בפרשתנו שקיום התורה והמצוות הוא בהישג ידו של כל אחד ואחת מישראל: "כי המצווה הזאת… לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא.. כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".
בספר התניא אדמו"ר הזקן מדייק בלשון הפסוק. כשהתורה כותבת "מאוד", הכוונה להדגיש עד כמה קיום התורה והמצוות הוא בהישג ידו של כל אחד ואחת מישראל. אדמו"ר הזקן אף מוסיף, ש" התורה היא נצחית", כלומר, קיום התורה והמצוות קרוב אלינו לא רק בזמנים מיוחדים ובמקומות מיוחדים, אלא בכל זמן וכל מקום.
שלושה מרכיבים
על ידי התורה והמצוות נוצר קשר וחיבור בין יהודים לקב"ה, שהוא בדוגמת קשר של נישואין. הדבר בא לידי ביטוי בברכה שאנו מברכים לפני קיום מצווה " אשר קידשנו במצוותיו" – "קידשנו" כמו קידושין, שעל ידיהם נוצר הקשר בין איש לאשה.
כיצד נוצר קשר ה'קידושין' בין יהודי לקב"ה?
שלושה מרכיבים בקשר הזה, לפי התורה:
"בפיך ובלבבך לעשותו". " בפיך" – זה הדיבור;
"ובלבבך" – זה כוח במחשבה, הטמון בתוך האדם;
"לעשותו" – זה קיום המצוות במעשה בפועל.
קשר מותנה
שלושת המרכיבים האלה קיימים גם בנישואי איש ואשה. צריך להיות עניין הדיבור – אמירת " הרי את מקודשת לי" ; דרושה המחשבה, שכן פעולת הקידושין צריכה להיעשות בדרך המבהירה שמחשבתו של האדם היא לשם קידושין; והמעשה, שממנו בא דור ישרים יבורך.
בעניין הנישואין יש הלכה, שאירוסין יכולים להיות על תנאי, אם נתקיים התנאי – מקודשת, ואם לא נתקיים התנאי – אינה מקודשת; אולם בנישואין " אין תנאי בנישואין", היינו שהתנאי בטל והמעשה קיים.
הברכה מובטחת
גם בקשר בין יהודי לקב"ה יש 'אירוסין' ויש 'נישואין'. מתן תורה נקרא 'אירוסין', ולעתיד לבוא בזמן הגאולה, כשתתגלה פנימיות התורה, יהיה הקשר בין ישראל לקב"ה בבחינת 'נישואין'.
לכן בזמן הזה, כשהקשר בבחינת 'אירוסין', יש תנאי: " אם בחוקותי תלכו". הברכה האלוקית מותנית בהתנהגותו של האדם, יכולה להיות ברכה וייתכן מצב הפוך, חלילה. אולם על תקופת הגאולה נאמר " את הברכה אשר תשמעו" – כאן הברכה אינה מותנית, אלא היא בטוחה וודאית. משום שכאשר הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ, לא יהיה דבר שיפריע להתקשרות של יהודי עם הקב"ה ואז תהיה השפעת הברכה בלבד.