מכתב לבר המצוה

אליך נער הבר מצוה,
קרב ובא, והנה כבר הגיע היום הגדול ביותר בחייך, בו הינך נעשה "איש ובר דעת", מקבל על עצמך עול תורה ומצוות ומצטרף למקהלות רבבות בית ישראל הנושאים באהבה וביראה עול מלכות שמיים וממלאים את יעודם הקדוש עלי אדמות.
כהרף עין יהיה הדבר – אך בוודאי קדמה לרגע זה הכנה רבתי במעש, ובעיקר הכנת הלב והכשרת מערכות הנפש לקראתו.
משחר טל ילדותך נושא אתה עיניך לרגע זה, בו הגית יומם ועליו חלמת לילה והנה הוא הגיע – יום גדול הוא, בו מתגלים בו מתגלים בך כוחות נפש ותעצומות רוח חדשים, כוחות הנשמה שבאה ונכנסת בך בשלימות, ואתה נעשה כבריה חדשה.
היום הגדול שכבדברי הזוהר הקדוש, הקב"ה פונה בו אליך בקריאה של חיבה- בני אתה אני היום ילדתיך.
והאושר עולה ומציף את ליבך, ומאליהם  עולים דברי הנביא (ישעיה סא) המבטאים את תחושת הרוממות שעוברת בך נוכח השינויים החיצוניים והפנימיים בחייך ביום זה – "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלוקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר" ואין פאר אלא תפילין.
אכן, תמה תקופת הילדות, תקופת החינוך ההכנה וההכשרה, בה צעדת יד בידעם הוריך ובצל כנפם חסית.
ועתה, הינך "איש" לעצמך, אחראי לעצמך, לעתידך, באשר לכל מעשה, דיבור, מחשבה, ותנועה שלך יש משמעות, משמעות מעמיקה ונעלית, גורלית ונצחית.
ומעתה, במו ידיך במוצא פיך ובהגיגי מחשבותיך תבנה עולמות, עולמותשל אור ושפע עליון ,תבנה ותעצב בעצמך את עולמך הפרטי ומערכות ליבך ונפשך.
ביום הזה אתה יוצא לדרך ארוכה רבת סיכויים אתגרים ומשימות, אך אינך בודד, סלולה היא הדרך בעקבי הצאן, סללוה אבותיך מדור דור, והעקבות כה ברורות, הבט ואראה הלא היא המסליה עהולה בית-אל.  יוצא הינך לדרך מלווה תפילת אב ואם אוהבים,תחינת מוריך, מבטי ידידיך, אה הוא תקוותם.
וממרום, מלאכים ושרפים שומרים ומצפים לך, ומאזינים לשירת חייך הנרקמת הולכת מיום זה ואילך.
והפנקס פתוח, והדפים בו חלקים, לבנים זכים בעצם השמיים לטוהר והכל יירשם, והכל יחרת על לוח ליבך, על תלמי נפשך הזכה כבדולח ביום הזה.
יום של מפנה ושינוי במערכות סדר היום והנפש הוא, רבים הם גדולי התורה שביום זה החל רוח ה' לפעמם ובו הייתה תחילת התנוצצות אורות רוחם ונפשם הכבירה.
הלא ירעש לבך למקרא סיפורו של אותו צדיק שטרם היום שנכנס בו למצוות היה כאחד הילדים, וכאשר הכין לו הסופר את התפילין ביקש אביו להביא אליו את הבתים לפני הכנסת הפרשיות בהם, ובהחזיקו אותם בידו נשא תפילה להתעוררות בנו לעבודתו יתברך, והיו עיניו זולגות דמעות חמות, עד שנתמלאו הבתים בדמעותיו…
לאחר ייבוש הבתים הכניס בהם הפרשיות ותפרם, וכאשר הניח הבן לראשונה תפילין אלו אורו עיניו ונתרחבו שבילי דעתו, ושערי ליבו נפתחו לעמוד חובתו בעולמו ומני אז החל לעבוד את ה' עבודה תמה בלהב וביקור אש, עד שיצא שמו כאחד הגדולים בארץ…
השמש באה, פנה יום, החמה אוספת את שולי אדרתה, ויחד עמה משילה את שאריות ילדותך- אור לי"ד, כוכבים ניצתים במרום… ואתה מתפלל ערבית, וקורא – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך…
ואתה מתאחד ומצטרף לשלשלת הדורות של עם ישראל, ומקולך עולה קולם של כל היהודים שמסרו והיו נכונים להערות נפשם ולהקריב את חייהם למענו יתברך. יומם היה קודש לעבודתו, ומצעם ליל- היה אש לאהבה להקב"ה.
ועמם יחד מתפרצת מקירות לבך זעקה, קבלה, והבטחה נחרצת, לעזוב את משובות הילדות ולהקדיש את כל חייך לעבודתו יתברך ולימוד תורתו הקדושה…
אמנם, נשגב הוא יום הזה, בו נישא הינך על כנפי רוחך, נפשך מתרוננת, ליבך עולה על גדותיו, וכל מיתרך אומרים שירה.
אך גדול היום שלמחרת, בו תתחיל את חיי המעשה, חיי העבודה והיגיעה, להגות בתורה ולשוח בתפילה, לשבור ולעבר את מדותיך, להאבק ביצר הרע שאינו שובת ממלאכתו, ולבנות את בנין נפשך אריח על גבי לבנה, יום יום, שעה שעה.
הרי המשילו חכמי הדורות יום גדול ונעלה זה לאדם שהוטלה עליו משימה לעלות על הר גבוה תלול ומפותל, זרוע סלעים ומכשולים. וכדי לרומם את ליבו ולהעמידו על האור והאושר הגדול הצפוי לו עת יגיע למטרתו, מגביהים אותו תחילה ליום אחד בלבד למרומי הפסגה, לאמור:
שא עיניך וראה את כל מרחבי האור, העונג, הטוב והנאצל השמורים וצפוני לך אם תדבק במשימתך ותכבוש את ההר. נצור בליבך את כל המראות למען תדע- בעת שישיבוך למורד ההר כדי שתשוב לפסגתו בכוחות עצמיים- שיש שכר לפעולתך, וכדאי יהא כל העמל  והיגיעה שתשקיע למען המטרה הנעלית הזאת שהוטלה עליך.
והרי כן כתוב בספרים הקדושים:
כל יום ורגע של התעוררות הארת הדעת והתעלות רוחנית שזוכה לה האדם הריהי ניצוץ אור של מעמד הר סיני, והר של קולות מתן תורה שעדיין יוצאים מהר חורב, והריהו מוזהר ומחויב לזכרם ולנצרם בליבו, בהיותם כלולים בציווי הכתוב (דברים ד',ט'): "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב"
ובודאי נאמרו הדברים כלפני יום הבר מצוה שהוא בבחינת "יום ועמדו על דעתו"- "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים", היום שבו הינך אף משיב בקול גדול- "כל אשר דיבר נעשה ונשמע".
לבטח תלוה אותך הארה והחלטה קדושה ונחרצת זו לעד, תטביע בלבך את חותמה ותהיה לך משואת אש ומעיין אור כל ימי חייך.
וכך, אזור בכוחות רוחניים חדשים, בלב טהור וברוח נכונה תעשה את צעדיך הראשונים בנתיב באושר, בשערי שבע שנות השובע העומדים לפניך, בהם תבנה ותעצב את דמותך הרוחנית, כוח המחשבה, מערכת מדותיך ורגשותיך, ובעיקר תזכה לחוש את נועם עריבות התורה- חמדה גנוזה אילת אהבים שכל חפצים לא ישבו בה.
כי אכן היכלות של אושר מצפים לך, וחזקת והיית לאיש, ודרכך תצלח בעזר ה' ובזכות אבות, ובהבטחת חכמינו ז"ל (ברכות מג'): 'עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח טוב כלבנון'.

ה' עמך גבור החיל!