על 'דיבור' ועל 'אמירה'

הרב גורן בספרו 'תורת המקרא' (האידרא רבה ומסורה לעם, ירושלים תשנ"ו, עמ'194),
עומד על ענין הכפילות בפסוק: " אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם.." ( ויקרא, כא, א).
הרב מסביר כי בתורה נאמר הדיבור על התורה שבכתב ואלו האמירה על התורה שבעל פה.
בפרשתנו, נוקטת התורה בלשון אמירה גם על התורה שבכתב ועוד מדגישה זאת בכפילות: "אמור", "ואמרת".
התשובה נמצאת בתהלים (יב, ז) "אמרות ה' אמרות טהרות",
הרב לומד כי את פרשת טהרת ישראל וטהרת הכהנים שבפרשתנו, יש לשנן באמירה ולא בדיבור, מפני שאמירה היא לשון טהור ורך ודיבור הוא לשון קשה.
מאחורי דברים אלו מסתתרת אולי אחת מהאכזבות הגדולות של החינוך בימינו, לקיום מצוות בכלל וענייני טהרה בפרט. הסטיגמה הנוראית העומדת לפתחם של המקוואות היא מן הגרועות שבכשלונות ( פעמים, לצערי, לא מנותקת מהמציאות.).
אמירה זו של הרב מסבירה את הצורך בלימוד המעמיק של נושא טהרת המשפחה. לימוד שנעשה על פי רב בפורום מצומצם ואינטימי –  חתן/ כלה – מדריך/ה. לימוד שכולו 'אמירה' ולא שעור גלובלי של 'דיבור', לימוד הכולל לא רק הלכות גרידא אלא משלב, עניינים שברוח, היבטים רוחניים וחוויתיים. לימוד המאפשר העלאת שאלות, מחשבות ודו שיח אישי. 'אמירה 'זו מייחדת את הלימוד המתאים לרוח הנשית כמו שנאמר: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" (שמות,יט-ג) ופרשו 'בית יעקב' – אלו הנשים.
בימים אלו של התעוררות וצמאון רוחני, מוטל  עלינו לצאת אל ציבור הנשים באמירה טהורה להשבתן לחיק הטהרה.
על עניין זה מבוסס אתר זה.