טבת, התשע'א

חג החנוכה, חלף ביעף ובמידה מסוימת גם  של זעף. .
האם ארוע זה ששרף ה' ודומיו צרבו בתודעתנו תובנה חדשה, תחושה חדשה, תפילה חדשה..
ביום ששי הקרוב יחול עשרה בטבת – יום בו החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים בימי בית ראשון. מצור אשר הביא בסיומו את חורבן בית המקדש.
יום זה נקבע לאחר תקומת העם בארצו ליום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.
"אין שום עצה להפטר מיסורי הגלות אלא אם ידעו ויבינו כי כל היסורים הללו, אינם אלא שירה אחת ארוכה ונשגבה, וכל התוכחות האיומות, ממקור השירה הן נובעות – "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות – וענתה השירה הזאת לפניו לעד , כי לא תשכח מפי זרעו" ( הרב חרל"פ).
על ה'שירה' שביסורים – קראו במאמרו המרתק של הרב רונן נויבירט: 'גם כי אלך בגיא צלמוות'.