יום השואה

יום השואה.
לע"נ בני משפחתי שלא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו.

אמש הסברתי לבני הקטן שהיום אמורה להיות צפירה, בגלל יום השואה.
בני העמיק לחקור ולשאול אותי מה זו צפירה, מה זו שואה ועוד ועוד.
בין יתר שאלותיו שאל אותי, "אמא, אבל מי מת?"
אמרתי לו שסבא וסבתא שלי, סבתא רבה, דודים ודודות ובני דודים.
גם אבא שלי – סבא מתי שיחי' היה שם וניצל, זכה לישב בארץ ישראל ולהקים דורות ההולכים בדרך התורה והעבודה.
הרגש לא מכיל את גודל הצער. כשמתרחשת היום תאונה או פיגוע חלילה, בהם נפגעים מספר בני משפחה אחת, כל הארץ רועשת כמרקחה. לגבי השואה – קשה לתפוס את עוצמת הזוועה.
בצל אותם בני משפחה שנשארו שם, גדלתי ואת שמותיהם אני ואחיי נושאים בכל רגע מחיינו.
רבות אני מעסיקה את עצמי בשאלת קידוש החיים בימי השואה.
רבות אני תמהה כיצד שמרו אותן משפחות קדושות על טהרת המשפחה. ואני יודעת בבטחה שאכן שמרו.
חיפושי אחר סיפורי גבורה, לצערי,  לא נשאו עד כה יבול רב.
אני פונה בזאת לציבור קוראי האתר לשלוח סיפורים, למען ידעו צאצאינו שבקדושתם – ציוו לנו את החיים.

נחמה בלומה לנדאו – שולמן.