מילון מונחים

מקום אגירת 'מי גשמים'.

בריכה הבנויה בצמוד למקוה ומחוברת אליה בעזרת נקב בקיר המשותף. האוצר מכיל מי גשמים וחיבורו למקוה מכשיר את המים הנמצאים שם.

בריכה בת 40 סאה מי גשמים שלתוכה מזרימים מים מרשת המים העירונית. תערובת מים זו כשרה לטבילה ומועברת למקוה דרך נקב בקיר המשותף לו ול" אוצר".

מידת אורך הלכתית. מדידת האורך בין קצה האמה (= האצבע האמצעית הארוכה) ועד למרפק. אורך זה שווה לכ – 48-62.4 ס"מ .

לשון המשנה לאיבר הזכר.

מידת נוזלים הלכתית המתארת את כמות המים המינימלית הדרושה , לטבילה או להכשרת מים שאובין. כמות זו שווה לכ – קוב מים (1000 ליטר).

שקע בקרקע למים נקוים ועומדים.

לאחר מעשה.

בדיקת האשה בזמנים ידועים במטרה לאמוד מצב דימום והשלכותיו לענייני טהרה.

בדיקה שמטרתה לקבוע 'חזקה' שאינה רואה מחמת תשמיש.

אחיות המוכשרות לשמש כבודקות בדיקת הנרתיק, במטרה לסייע לרב הפוסק במקרים של שאלה במראות, ע"י תיאור הממצאים (פצע וכדו').

לשון המשנה לנערה שמלאו לה שתים עשרה שנה ויום אחד והחלה להראות סימני בגרות, כדוגמת התאנה העומדת להבשיל ( נידה, ה, ז).

חפירה באדמה . במקורות שם נוסף לתאור מקוה.

הזמן שבין היום ללילה , כלומר ספק אם הוא יום או לילה .ידוע כזמן השקיעה או הדימדומים. זמן זה הוא משקיעת השמש ועד שנראים שלשה כוכבים.

לשון המשנה לבית הערווה ( נרתיק) ( נידה, ב, א).

כלל המקומות בגוף המוסתרים מן העין, אך נראים כלפי חוץ. כגון: חלל הפה, אף, אוזן חיצונית , בית שחי.

אזורים בגוף, הנמצאים על שטח העור החיצוני אך עשויים להיות מוסתרים. כגון: טבור, קפלי עור כקפל השד, קפלי שומן וכו'.

לשון המשנה לבית הערוה ( נידה, ח, א).

לשון המשנה לבית הערווה ( נרתיק) ( נידה, ה, א).

דבר או איבר הנמצא בתוך איבר אחר בגוף המכסה עליו. כגון : עובר המעי אמו, רחם, עומק האף או עומק האזניים, קוץ או רסיס השקועים בעור.

עובדת במקוה ומשגיחה ששיער הטובלת לא יצוף מעל פני המים ושגופה לא יתחכך בדפנות בריכת הטבילה.

ברכה שאין בה צורך והיא מיותרת.

מידת שטח הלכתית המציינת קוטר של כ- 19 מ"מ.

דבר שנגרם ממעשה/ פעולה לא ישירה .

מצוה שמקורה בתורה (שבכתב).

בור אגירה גדול של מי גשמים.

דם שראתה אשה בזמן 'ימי טהרה' ( נידה, א, ז).

מצוה או הלכה או מנהג שמקורו בדברי חכמים ( תורה שבע"פ).

קיום מצוה תוך הקפדה על כל פרטיה ודקדוקיה.

העברת מים שאובים ל"אוצר" או מקוה, לפני כניסתם אליהם, דרך תעלת קרקע או ביטון רזה "הראויים לבלוע" (לחלחול) באורך 3 טפחים ( 30 ס"מ) לפחות. ("מקוואות"/ יוסף שנברגר)

העברת מים למקוה ע"י הזרמתם על פני הקרקע עד הגיעם למקוה. מקוה זה יחשב 'מוכשר' ע"י 'המשכה'. הקרקע עליה זורמים המים בדרכם למקוה, צריכה להיות ראויה לבלוע. כלומר בעלת יכולת ספיגה וחילחול. אורך ההמשכה הוא לפחות שלושה טפחים (35 – 30 ס"מ) . רוחב ההמשכה הוא טפח ( 10 ס"מ ). את ההמשכה יש לעשות רק לאחר שבמקוה יש רוב של מים כשרים.

בדיקה בעד בדיקה שמטרתה לודא שהאשה פסקה מלראות דם והיא יכולה להתחיל ולספור שבעה ימים נקיים. בלשון המקורות האשה יוצאת על ידי בדיקה זו מחזקת רואה דם לחזקת שאינה רואה.

תחושה גופנית המלווה או קשורה לראית דם.

אוסף דינים הקשורים בריחוק הגופני שבין האיש והאשה, בזמן ימי נידותה.

חיבור מים למים ע"י נגיעה, כמו נשיקה. כדי לטהרם, להכשירם או להשלים לשיעור. לעניין מקוואות - חיבור בין מי הגשמים האגורים ב"אוצר" לבריכת המקוה המכילה "מים שאובין" , אשר מקורם בד"כ ברשת המים העירונית.

אשה שראתה דימום אחרי 7 ימים מתחילת הוסת ועד 11 ימים נוספים.

אשה שראתה דימום שאורכו לפחות שלושה ימים, אחרי 7 ימים מתחילת הוסת ועד 11 ימים נוספים.

אשה שראתה דימום שאורכו יומיים לכל היותר, אחרי 7 ימים מתחילת הוסת ועד 11 ימים נוספים.

זרימה / נזילה של מים מתוך ה"מקוה" או ה"אוצר" .

לענייני מקואות : הכנסת מים שאובין, אשר מקורם ברשת המים העירונית, לתוך ה"אוצר" ( לאחר ה"המשכה").

מידת אורך הלכתית. גודלה כחצי אמה או כשלושה טפחים . שוה לכ- 30 ס"מ.

זרם בחסידות, שנוסד על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי מחבר ספר ה'תניא' במאה ה - 18. השם חב"ד מורכב מראשי תיבות : חכמה, בינה ודעת ( = 3 ספירות בעץ הקבלה).

לשון המשנה לרחם ( נידה, ב, ה).

לאשה שמחזורה אינו סדיר - החומרה לפרוש, ביום ה- 30 גם ב'עונה' הקודמת לעונת הראיה בפעם האחרונה.

החומרה לעשות הפסק טהרה ביום החמישי לראית הדמום.

החומרה לנהוג בכל דימום כדם 'זיבה', המחייב 'הפסק טהרה' וספירת שבעה ימים נוספים עד לטבילה.

ראשי תיבות : חכמינו זכרונם לברכה.

משמעו אחיזה במצב או דין של גוף או דבר מסויים על יסוד מה שהיה בעבר, או הקיים בהווה או על יסוד טבעו ותכונתו של אדם .

מכלול ההכנות שהאשה עושה לפני הטבילה על מנת שלא תהיה כל חציצה בינה לבין מי המקוה בזמן טבילתה. החפיפה כוללת רחצת הגוף, חפיפת השיער ובדיקתם.

הפסק בין שני דברים. בעניין טבילה - אסור שיהיה דבר שחוצץ בין הטובל ובין המים.

זרם מי גשמים היורדים מההר ( מי שטפונות).

הגדרה הלכתית למצב מטפיזי אשר לו השלכות שונות למצוות טהרת המשפחה ובזמן קיום בית המקדש למצוות הקשורות בו. הטהרה מרמזת לזך, קדושה, דרגה רוחנית גבוהה.

הגדרה הלכתית למצב מטפיזי אשר לו השלכות שונות למצוות טהרת המשפחה ובזמן קיום בית המקדש למצוות הקשורות בו. הטומאה מרמזת לדבר שנפגם או חולל מקדושתו ולדרגה רוחנית פחותה.

מידת אורך הלכתית , שוה לכ- 10 ס"מ.

יחסי מין.

איסור על איש ואשה שאסורים זה לזו בחיי אישות , להמצא יחד במקום נסתר או מבודד, שבו אין אחרים שיכולים לראות אותם, למשך זמן שמסוגלים לקיים שם יחסי אישות.

שלושים ושלושה ימים לאחר לידת זכר וששים וששה ימים לאחר לידת נקבה, שאשה סופרת אחרי 'ימי טומאה', לשם אכילת טהרות ועליה לבית המקדש.

מספר הימים שאשה צריכה לספור, לאחר לידה עד שטובלת לבעלה - שבעה ימים לזכר ושבועיים לנקבה. ספירה זו היתה נהוגה בימי בית המקדש ואינה נהוגה כיום. ימים אלו באו לפני ספירת 'ימי טהרה' שהיו סופרות לשם אכילת טהרות ועליה לבית המקדש .

כלי שיש לו בית קיבול, ולכן ראוי לקבל טומאה. מים שיעברו ב''כלי'' יהיו פסולים לצרכי המקוה.

כלי העשוי מתכת גם אם אין לו בית קיבול , מקבל טומאה ולכן אין להעביר דרכו את המים המיועדים למקוה אלא באמצעות "המשכה".

ראית דימום שלא בזמן וסת ומבלי להרגיש

מידת נוזלים הלכתית השוה לכ –330 סמ"ק .

לשון המשנה לקצה החצוצרה, בחלקה הפתוח לכיוון השחלה.

מראש.

בדיקה בעד בדיקה הנמשכת כל זמן בין השמשות. מטרתה לודא שהאשה סיימה את היום הקודם ללא הפרשות דמיות והיא יכולה להתחיל ולספור שבעה ימים נקיים.

צבע היין בכוס. צבע זה הוא אחד מחמישה צבעים המוגדרים על ידי המשנה כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

מים שנקוו בחפירה לא עמוקה. (מלשון " ולחשוף מים מגבא"- ישעיה ל, יד). מים אלו אינם בכמות של ארבעים סאה.

מי גשמים אשר נאספו ונאגרו שלא באמצעות כלי או מגע אדם.

מים הנובעים ממעין . הטבילה במי מעין מטהרת, אפילו במים זורמים.

מאגר מים שאינם שאובים המכיל ארבעים סאה.

הטלת שתן.

מי גשמים שירדו על ההרים וזחלו מהם לעמק ונתכנסו שם. מים אלו אינם בכמות של ארבעים סאה.

מקור נביעת מים באופן טבעי ללא התערבות האדם. כגון מעין. רק במים מובחרים מסוג זה השתמשו לטהרות שונות אשר היו קשורות לעבודה בבית המקדש.

מעין שמימיו זורמים.

מעין שמימיו מקולקלים, לדוגמא שיש למים טעם לוואי.

מים שנאספו ונאגרו באמצעות כלי או מגע אדם ( כגון מים מהמערכת העירונית, ברזים וכו' ).

צבע הנראה על אדמה אדומה. צבע זה הוא אחד מחמישה צבעים המוגדרים על ידי המשנה כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

צבע מים שהשרו בהם את צמח התלתן ( ממשפחת הקטניות). צבע זה הוא אחד מהצבעים החשודים ע"י בית שמאי כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

דבר שיש לו מציאות , יכולת קיום , ניתן למישושו, ניתן לחוש בו.

מעין שהוסיפו למימיו מים שאובים.

מצוה שטעמה אינו מובן או הגיוני והיא בבחינת גזרה, כגון : מצות פרה אדומה.

מצוה שטעמה מובן והגיוני כחוקי מדינה שמטרתן חוק וסדר.

חיוב הבעל לאשתו ביחסי אישות.

מאגר מים / בריכה המחוברת לקרקע והמיועדת לטבילה. ניתן להוליך אליה מי גשמים , או מי מעיינות. יש לה גרם מדרגות המאפשר ירידה אליה. יש לה נפח מינימלי, היכול להכיל לפחות " 40 סאה" ( עפ"י מידת המדידה ההלכתית המופיעה במקורות), ששויים כ- 750 ליטר מים . הבריכה אטומה לחלוטין ומטויחת למניעת דליפה .

מינוח המתאר במקורות את הרחם.

אשה שראתה דימום בבדיקת הנרתיק. גם אם לא היתה הרגשה (=כתם), יהיה חשש דמום מדאוריתא.

העברת מים ממקום למקום.

לשון נדידה. מצב המתאר את האשה בזמן וסתה ועד שתטבול. כינוי לאשה שאינה טהורה ואסורה לבעלה.

זמן זריחת השמש.

קילוח מים באויר מלמעלה למטה.

מידת נוזלים הלכתית השווה לכ- 25 ליטר.

החשש להטעית בנות ישראל בזמני הטבילה. מחשש זה נוהגות הנשים לטבול רק בלילות.

פיסת בד לבנה, רכה (רצוי מכותנה), בעזרתה אשה בודקת את הנרתיק, האם דמום הסתיים.

קודם לעשיה, לפני המעשה. בענין ברכות הכוונה לברכות שמברכים לפני עשית הדבר שעליו מברכים. לדוגמא: הדלקת נרות שבת, נטילת ידיים.

מושג הלכתי המתאר פרק זמן של יום - מזריחה עד שקיעה או של לילה - בין שקיעה לזריחה

יום ה- 30 שהוגדר ע"י חז"ל כיום בו אשה עם מחזור לא קבוע, עשויה לקבל מחזור.

מכלול הפעולות שאשה עושה על מנת לודא שהכינה עצמה כראוי לטבילה. העיון מורכב משלושה היבטים: מחשבה – תחשוב האם ביצעה את כל ההכנות. הסתכלות – תסתכל על גופה ותראה אם הוא נקי. מישוש – תמשש את גופה על מנת לודא שהוא נקי.

כינוי המתיחס במקורות למערכת השחלות והחצוצרות.

הזמן שבו נראה האור הקלוש הראשון במזרח, בתחילתו של יום חדש.

כינוי לרוחב.

זמן תפילה הנחשב לבעל סגולות מועדפות להענות לתפילה. זמן כזה הוא לדוגמא ביום הכיפורים, חתן וכלה ביום חופתם ואשה בטבילתה.

לשון המשנה לילדה שטרם מלאו לה שתים עשרה שנה וטרם הראתה סימני בגרות, כדוגמת התאנה קודם שהבשילה ( נידה, ה, ז).

שטח העור החיצוני של הגוף.

הדרישה מהתורה שהאשה תעיין בשערותיה ע"י מישושן והפרדתן כמעין סרוק.

לשון המשנה לחצוצרה ( נידה, ב, ה).

סייג הרחקה בין בני זוג בזמן שחוששת לראית וסת. בזמן פרישה בני הזוג מותרים בקרבה גופנית ואסורים ביחסי אישות.

שתי כוונות יש להגדרה "פתיחת המקור": האחת- באופן הפשוט של ההגדרה- פתיחה פיזיולוגית (טבעית) של צואר הרחם כדי לאפשר את זיבת הדם מהרחם. השניה- ובה משתמשים בהגדרה ספציפית זו היא, לציין פתיחה לא פיזיולוגית ( טבעית) של צואר הרחם. פתיחה זו גורמת לאשה להיות נידה גם אם לא היה דימום. לדוגמא: בבדיקות או טיפולים רפואיים שונים, המבוצעים בהרדמה, בהן הרופא מרחיב את הצואר הרחם.

זמן תחילת הלילה הנקבע מזמן שנראו שלושה כוכבים. לדעת רב הפוסקים תחילתו 20 דקות לאחר השקיעה.

זמן תחילת הלילה הנקבע מזמן שנראו שלושה כוכבים. תחילתו על פי 'החזון איש' 45 דקות לאחר השקיעה.

זמן תחילת הלילה הנקבע מזמן שנראו שלושה כוכבים. תחילתו על פי 'רבינו תם' 72 דקות לאחר השקיעה.

לשון המשנה לילדה שמלאו לה שתים עשרה שנה וששה חודשים והראתה סימני בגרות, כדוגמת התאנה שהבשילה ( נידה, ה, ז).

תופעה שחוזרת על עצמה שלוש פעמים רצופות ובכך יוצרת חזקה.

מינוח המתאר במקורות את הרחם.

קילוח מים הבא דרך מידרון מלמעלה למטה.

התקשרות רשמית, הלכתית, רוחנית, בין בני זוג בטקס נישואין דתי.

צבע הנראה כזיו הכרכום , כלומר כעלים המזהירים של הכרכום. צבע זה הוא אחד מחמישה צבעים המוגדרים על ידי המשנה כצבע דימום מטמא ( נידה, ב,ו).

שבעה ימים מלאים אותם האשה סופרת מזמן בדיקת 'הפסק טהרה' ועד לטבילתה.

שעות היום, אותן הגדירו חכמים כאשר חילקו את שעות היום ל- 12 חלקים. אורך השעה משתנה לפי העונה ולפי אורך שעות היום.

מ'עמוד השחר' ועד חשיכה מוחלטת, הן שעות האור. ואותן מחלקים ל- 12 חלקים .

מזריחת החמה ועד לשקיעה , הן שעות בהן השמש נראית. ואותן מחלקים ל- 12 חלקים .

מידת נקב הלכתית, לפיה נקבע קוטר נקב ההשקה שבין ה'אוצר' למקוה. מידה זו נקבעה לפי גודל קנה חלול שנמצא בפי כלי עור שיועד לשמירת משקים. (= שלוקר של ימינו ), היינו כשיעור נקב עגול שקוטרו כרוחב שתי אצבעות הסמוכות לאגודל. גודלו כ- 6 – 5 ס"מ.

זמן בין הערביים שבין היום והלילה, בו השמש שוקעת.

כינוי לאורך.

כינוי לאורך ולרוחב השזורים זה בזה.

תורה שניתנה למשה בהר סיני ונכתבה בחמישה חומשי תורה.

תורה שניתנה למשה בהר סיני והועברה בעל פה ליהושוע, לזקנים, לנביאים, לאנשי כנסת הגדולה וכך הלאה מדור לדור.

קיום יחסי אישות.