מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?

"השמים הם הגבול" – על כוחה (וסכנתה) של הברכה

הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'אהל ארי', רעננה.

"כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם"
ברכתו של יעקב אבינו לשנים עשר שבטי י-ה, התוותה דרך להסטוריה של העם היהודי. אכן, ברכתו של צדיק עשויה לחולל מהפכה בעולם וכך דרשו חז"ל במסכת מועד קטן טז: - "'אָמַר (דוד) אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם' ומי מושל בי? - צדיק. שאני גוזר גזרה, והוא מבטלה".
מהו כוחה של הברכה? כיצד משפיעה ברכתו של הצדיק על האדם ועל העולם? מסביר זאת ה"שם משמואל" (ויקרא , תרע"ח): "והנה ענין ברכה היא המשכה של אורות אלקות ממעלה ממקום גבוה לנמוך ממנו, והוא מלשון הש"ס הברכה בגפן או מלשון (ברא' כ"ד) ויברך הגמלים, שפירושו הרביצם, והוא חיבור עליונים בתחתונים ממעלה למטה". ברכה הינה המשכת השפע האלוקי לעולם, או במילים אחרות נתינת השראה רוחנית. ברכתו של הצדיק, אמורה לרומם את המתברך, ולנשא את שאיפותיו ורצונותיו. הצדיק אינו קובע את עתידו של המתברך, כי אם מעצים אותו רוחנית בברכתו, ומכווין אותו לדרך טובה יותר בה יבחר האדם. 
ברם, כמו בכל תחום בעולם התורה, הפרזה בכוחה של הברכה עשויה לגרור תופעות של עבודה זרה. לעיתים עשוי המתברך, לאבד את עצמאותו וחירותו ולהיות משועבד נפשית לצדיק. במקום לקבל משנה כח מהצדיק ולהתחזק, עלול המתברך לאבד את יכולתו לבצע בחירה חופשית. הוא הופך לתלותי וחסר יכולת שיקול דעת עצמית. ברכה מעין זו עשויה להיהפך לקללה של שיתוק וניוון מערכות החיים של האדם. האדם עשוי להפוך את הצדיק לאלהים וכך לחטוא בעבודה זרה.
מסיבה זו גער יעקב ברחל לשמע טענותיה: "וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל', א'). רחל משליכה יהבה על יעקב בתחינתה "הבה לי בנים". יעקב עבורה הוא "הצדיק" ועל כן מבקשת רחל "ברכה מהצדיק" לפתיחת רחמה. "וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן." אומר לה יעקב: "ממך מנע, ממני לא מנע" – תפילתי עבורך לא תועיל לך – כפי שתועיל לך תפילתך את. הטעות שלך רחל היא שאינך מאמינה בכוחך והפכת אותי ל"אלהים" עבורך. אם רק תנסי להתפלל בעצמך, תגלי שתפילתך נוקבת ובעלת משמעות רבה יותר מתפילתי שלי. אני אתן לך השראה, אך את צריכה לעשות את העבודה. אכן לאחר ביקורתו של יעקב מתעוררת רחל בתפילה, ואף זוכה לכך שהקב"ה נעתר באופן ישיר לתפילתה היא: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (בראשית ל', כ"ב).
גם בפרשת השבוע מופיע הביטוי "התחת אלקים אני", כתגובה לבקשת אחי יוסף. "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם , ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו  את כל הרעה אשר גמלנו אותו" . לאחר שרואים האחים שיוסף בוכה ואין לו כל כוונה להרע להם, מציעים הם בעצמם את ההצעה הבאה :" וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו – הננו לך לעבדים. ויאמר אליהם יוסף – אל תיראו כי התחת אלקים אני...".
האחים, מחפשים הם להתחמק מאחריות כלפי הקב"ה. הם מוכנים שיוסף ישעבדם וינקום בהם על כל הסבל שגרמו לו, ובלבד שיהיו נקיים מדין שמיים. אין להם את האומץ, לעמוד מול רבונו של עולם. על כך עונה להם יוסף – "התחת אלקים אני?"– וכי אני אמחל לכם במקום רבש"ע ? אם אתם חייבים עונש על הדבר  - אלקים ישפוט אתכם ולא אני. צדיק יסוד עולם כיוסף, מכיר הוא את מקומו. הוא מלמד את האחים, שאין הוא תחליף לרבש"ע, אלא צינור נוסף בדרכם לתיקון חטאם. עיקר התיקון של חטא אחי יוסף, יוכל לבא רק לאחר שיקבלו האחים אחריות על מעשיהם ויבקשו בעצמם מחילה מאת הקב"ה.     יוסף מלמד את האחים שבעולמו של הקב"ה אין עבדים. "עבדא, ניחא ליה בהפקרא". העבד,  אינו אחראי כלל על מזונותיו . כל כולו נתון תחת אחריות אדונו. הוא יכול ל"הקטין ראש" ואין לו צורך לשאת כל משא של דאגה על כתפיו.
לא כך היא דרכו של עבד ה'. אל לו לאדם להשליך יהבו על אדונו ומעסיקו. אפילו על הצדיק אין לאדם לסמוך לבדו, כיוון שגם בכך ישנה התחמקות מאחריות. על האדם לעמוד אך ורק מול רבונו של עולם, ולהשליך יהבו עליו. "אשרי שאל יעקב בעזרו – שברו על ה' אלקיו".
על סכנה זו מרחיב הרב קוק (אורות הקדש ב' עמ' רי"ז). הרצון להתבטל בפני דמויות בנות מעלה הינו נטייה אנושית טבעית, ברם יש לוודא: "...שההשתפלות שלנו לעומתם לא תבטלנו משאיפות רוממות ערך ודליגה על גביהם, נגד האלילות הרוחנית שהרבתה לה אלילים מכל דרי מעלה." עלינו לזכור, כי אנו משועבדים לאלקים בלבד, וכי אין עוד אלילות רוחנית בת אנוש בחיינו. הצדיק הגדול ביותר עשוי להיהפך לעבודה זרה אם אנו מחליפים אותו באלוקים. הערכתנו העצומה לגדולי הדור בהווה אל לה להביא לשיתוקינו ולנטרול יכולתנו לבחור בחירות נכונות , להתקדם רוחנית, ליצור ולחולל מהפכים לטובה בחיינו הפרטיים ובחיי האומה. ובלשון הרב קוק: "ואנו הננו עולים בגאוותנו ואומרים, מי לי בשמים. רק האמת המוחלטה, רק הגודל לבדו, רק המקוריות בעצמה, רק עוז אלקים דורשים אנו ונדרוש" (אורות הקודש ב', רט"ז). עבורנו רק השמים הם הגבול.
איננו עבדי אדם, אנו עבדי שמים, ורק עוז אלקים דורשים אנו. לפיכך במענה למבוקשם של האחים להשתעבד ליוסף עונה להם יוסף: " אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי" – אינכם משועבדים אליי, שכן אף אני, בדומה לכם, משועבד לקב"ה, כולנו עבדי ה', ואל לנו לשעבד האחד את השני, כפי שמסביר הנצי"ב: " "כי התחת אלקים אני" - הלא אתם עבדי אלקים וכאשר תהיו עבדים לי הלא אני מקפח כבוד שמים ומקבל את עבדיו לי לעבדים והיאך אפשר לעשות כן?" (העמק דבר לפרשת ויחי).
חובת האדם היא להכיר בערכו, למנף את הכוחות שהטביע בו הקב"ה עם בריאתו, ולא לחשוש מענווה פסולה, מהתבטלות כלפי האחר, ובלשון הרב קוק: "הגדולים חייבים לדלג, כדי להכנס למחשבות גדולות צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי, וידע בעצמו אם נוצר לגדולות, אל יבהל מפני עון של גאווה במה שיכיר את מדרגת שכלו, וערך נטיית רצונו. אדרבא, מפני ענווה פסולה המדכאת את הנשמה, ומטשטשת את האור האלקי שבנפש צריך להיזהר הרבה יותר" (שם)
זוהי הסכנה הטמונה בברכה. הליכה לצדיק לקבל ברכה עשוייה להיות פעולה של התחזקות רוחנית, העצמה פנימית, וקבלת השראה של קדושה. מאידך, עשויה זאת להיות חלילה פעולה של בריחה מקבלת החלטות והטלת האחריות על הצדיק, מעשה של עבדות והפקרות. הגבול בין קדושה לטומאה דק הוא ביותר, וכמאמר הכוזרי (מאמר ראשון ע"ט): "שורש האמונה הוא שורש
הכפירה".                                                                                                                     
מסופר על חסיד אחד, שבא אצל הצדיק ר' מאיר יחיאל מאוסטרובצה וקבל באזניו על כך שבאחד הימים הזכיר לפניו חולה אנוש מבני משפחתו, ובכ"ז לא הוטב כלל לחולה, הזקוק לרחמים מרובים.
והרי אמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (קט"ז.) "כל שיש לו חולה בתוך ביתו , ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים", והוא הדבר אשר עשיתי , אמר החסיד– באתי אצל הרבי, שיעורר על החולה רחמי שמים !
  השיב לו הצדיק מאוסטרובצה : תן דעתך, שלא נאמר כאן "ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים", אלא נאמר : " ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". משמע מכאן, שנדרש כאן מהחולה לעשות שני דברים : ראשית , "ילך אצל חכם", שזכותו וצדקותו יכולה לקרוע כל גזירה קשה, ושנית – "יבקש עליו רחמים" – החולה בעצמו יתפלל לה' ויבקש רחמי שמים ולא יסמוך רק על פנייתו לרבי...
ולסיום שמעתי סיפור (מפי השמועה בלבד) על הרב סולובייצ'יק אשר יום אחד ניגש אליו תלמיד וביקש ברכה. בבריסקאיות אופיינית השיב לו הגרי"ד: "מדוע עלי לברך עליך – האם אתה תפוח???"...
"אשרי שאל יעקב בעזרו – שברו על ה' אלקיו".

לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות