מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?

עיצומו של יום מכפר

הרב רונן נויבירט - קהילת "אוהל ארי", רעננה.

 "רבי אומר : על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה:) שיטתו של רבי מצריכה עיון. הכיצד יכול אדם לזכות לכפרה ללא כל מאמץ לפתוח פתח לתשובה ולו "כחודו של מחט"? אכן, להלכה פסקינן כרבנן : "...ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם" (רמב"ם, הלכות תשובה פ"א ה"ג) וכ"פ הרמ"א (או"ח תר"ז ו'), ברם אם נדקדק בלשון הרמב"ם , גם לשיטתו ישנה סגולת כפרה הטמונה בזמן - ב"עצמו של יום",  ולא רק בתשובתו של האדם. מהו א"כ עיצומו של יוה"כ ?
            מדרש נוסף במסכת יומא (כ.), חושף לפנינו טפח נוסף בסגולתו של זמן זה: "השטן בגמטריא 364 הוא, בימים אלו יש לו רשות לקטרג, ביוה"כ אין לו רשות לקטרג" (מתורגם מארמית). מהי משמעות המדרש? מהו המהפך הרוחני המתחולל ביום זה עד שאין השטן שולט בו ועיצומו של היום מכפר?
            השטן הינו שם כולל לכל הכוחות המפריעים לגילוי האלוקי בעולם :  "אמר ריש לקיש : הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות" (בבא בתרא ט"ז:).  כאשר ברא הקב"ה את עולמו, יצר בו שוויון כוחות בין הטוב לבין הרע: "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים " (קהלת ז' י"ד) . כנגד כל כח חיובי בונה ויוצר, נברא כח שלילי סותר ומפריע : "ובאמת הכין הקב"ה ברצונו הטוב כח מפריע גם נגד עצם רצונו להתגלות" (הגרי"מ חרל"פ, מי מרום ט', תצוה) . כח שלילי זה מתגלה לנו באופנים שונים. בבריאת העולם מצאנוהו בדמות הנחש. ביציאת מצרים היה זה עמלק, ולעיתים מתגלה הוא כיצה"ר או כשטן. כיצד א"כ יתקן האדם את העולם? הרי שוויון הכוחות שבין הטוב לרע, יצר כאן לכאורה מצב של חוסר יכולת בתיקון שכן - "כל הגדול מחבירו – יצרו גדול הימנו" (סוכה נב.). ככל שנקדם את הטוב בעולם, יתרבה גם הרע שכנגדו , וכיצד נתגבר על ההפרעות ?
ע"פ תורת החסידות, ישנם שלושה מימדים בהם ניכרות ההפרעות. הקב"ה נעלם בעולם במגבלות המקום הזמן והאדם, או בלשון ספר היצירה "עולם , שנה , נפש" (ר"ת עש"ן). לכל חפץ בעולם ישנו מקום ספציפי בו הוא תחום ומידות ומימדים המיוחדים לו - הוא אינו יכול להימצא בו זמנית בשני מקומות. לעומת זאת, בעולם האלוקי הרוחני "מלא כל הארץ כבודו", וממלא הקב"ה כל עלמין ללא כל מגבלת מימד ומקום. על כן, מגבלת המקום אינה מאפשרת לאדם לחזות ברבש"ע. מימד הזמן, מסתיר גם הוא את האלקים. העולם מוגבל הוא בציר הזמן. לכל נברא ישנם "תאריך התחלה ותאריך סיום" ועל כן אין ביכולתו לראות את הנצח – הקב"ה – היה, הווה ויהיה. המגבלה השלישית טמונה היא בגוף האדם עצמו, אשר אינו מאפשר לאדם לחזות באלקיו שהרי "לא יראני האדם וחי".
לכל אחת ממגבלות העש"ן, ברא הקב"ה "פירצה", דרכה ניתן להתגבר על ההפרעות ולגלות את האלוקות בעולם .  ישנם מקומות בעולם, בהם קל יותר לגלות שכינה. "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" (כתובות ק"י). בא"י, הפרעת המקום קטנה יותר. בירושלים , עיר האלקים, מגבלת המקום כמעט ואינה מורגשת : "מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים".  התפילות מול מקום המקדש מתקבלות טוב יותר, לא בגלל שהקב"ה שומע אותן טוב יותר, אלא מכיוון שאנו "קולטים" טוב יותר את השכינה. לכן דווקא שם, בביהמ"ק, "היו עומדין צפופין ומשתחווים רווחים". שיאן של המקומות היה בקודש הקודשים. שם לא שלטה כל מגבלה של מקום - "מקום ארון אינו מן המדה" שהרי מידותיו של ארון הברית גדולות היו ממידותיו של קדה"ק, ואעפ"כ שכן הוא שם באורח פלאי.
            כך גם בזמנים. ישנם זמנים אשר בהם קל יותר לגלות את רבש"ע. ראשיתם של הזמנים הינה השבת. בכניסת השבת נפתחים פתחי הזמן, מופר השוויון והכוחות הרוחניים מקבלים חיזוק – "נשמה יתירה".  שיאם של הזמנים הינו ביוה"כ. זהו יום בו אין כל הפרעה לגילוי הקב"ה. "ביוה"כ אין ההשגות מוגבלות, השטן אינו שולט בהן, אין ערבוב ובלבול, הנפש מתרחבת והשגותיה עולות לבלי תכלית" (בשמן רענן, ח"א רט"ו) . ביוה"כ אין יצה"ר שולט בנו – כולנו כמלאכי השרת.
גם במין האנושי קיימות מדרגות רוחניות שונות. סגולתו של עם ישראל, ביכולת גילוי אלוקי טובה יותר. אף בתוך העם קיימים הבדלים ביכולות הרוחניות, כאשר בראשם עומד הכהן הגדול, האדם בעל ההסתרה הקטנה ביותר בעולם. שיאו של יוה"כ היה ברגע בו נכנס האדם הרוחני ביותר – הכהן הגדול, למקום המגלה ביותר – קודש הקודשים, בזמן בו אין כל שטן והסתרה לרבש"ע – יוה"כ. ממפגש משולש זה, היה זוכה העם לגילוי האדיר ביותר במהלך השנה : "היו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול" . "מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים".
            הגילוי האלוקי המתאפשר בנקל ביום זה, הוא הוא עיצומו של היום. המניע הטבעי לרצוננו בכפרה טמון בד"כ בחשש מפני העונש הצפוי להגיע מן החטא הן בעוה"ז והן בעוה"ב. אמנם, תפיסה זו הינה רדודה ביסודה. "הנה כמה שנוראים המה כל העונשים על כל חטא וחטא...עדיין אין ערוך לעוצם העונש מה שכל עבירה גוררת עבירה, כי אין דבר גרוע לנפש יותר מההרחקה מאיתו יתברך" (הגרי"מ חרל"פ, אורי וישעי) . העונש הקשה ביותר הטמון בחטא הינו בעצם הריחוק מהקדושה. כך מסביר הגרי"ד סולובייצ'יק את הביטוי "חטאתי לפניך" – "חטא פירושו – הרחקה מרבש"ע. הייתי לפניך והנה בא החטא והרחיקני, ואיבדתי את הרגשת ה'לפניך'. כל מהותה של מצות התשובה היא בגעגועים, בכיסופים, בערגון לשוב אל 'לפניך'" (על התשובה). הכפרה האמיתית נעוצה בקירבה המחודשת לקב"ה. עיצומו של יום המכפר, הינו גילוי הקדושה שעצם הזמן מאפשר. כל הרוצה, יכול לשוב ולהרגיש את השכינה המפעמת בעוז בקרבו. 
            שיאו של יוה"כ - בשעת הנעילה. "סוד החתימה שבנעילה, שפותחים השערים העליונים ומי שמכניס עצמו לתוך השערים האלו, הוא נשאר כל השנה במעמד השערים הרוממים האלו, ומי שלא זכה אליהם, כשמגיעה שעת הנעילה נסגרים השערים ומי שבחוץ , נשאר בחוץ כל השנה". (הגרי"מ חרל"פ, שם) .  הגילוי האלוקי המטהר אותנו ביום זה, מחייב אותנו לשבור את קרח האדישות. הקב"ה מטהר אותנו, אך מצפה מאיתנו לשיתוף פעולה.  "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל" (יומא פ"ח). הקב"ה מכין ומחמם לנו את מי המקוה המטהרין : "מקוה ישראל - ה'". כל שעלינו לעשות הוא לקפוץ לתוך המקוה על מנת להטהר. אל לנו להחמיץ את השעה. "אבל אם ח"ו בהיפך, אם גם בעת שמתגלה לנו מחמדתו ית"ש רוממות אהבתו אלינו, נקשה ערפנו לבלתי שום לב לכל אלה, הלא כל שהרחמים והאהבה יותר גדולים, כל מה שהחסדים יותר נוראים, הנה בזה עצמו הדינים מתרבים, ומכל העברים צועקים עלינו האם גם בעת נעלה כזה אטומים אזנכם וסתום לבבכם ?" (הגרי"מ חרל"פ, מי מרום י'). 
ביום קדוש זה, שומה עלינו להתפלל בדמעות, לא דמעות רק של כאב כי אם גם ובעיקר דמעות של אושר, אושר אמיתי במפגש המחודש עם השכינה וכבר הבטיחנו האריז"ל שכל המוריד דמעות בתפילות הימים הנוראים מובטח לו שיחתם לטובה. יהי רצון שנזכה לספוג ביום קדוש זה את שפע טהרת השכינה הבוקעת מעיצומו של היום, ובזאת נחתם אנו וכל בית ישראל לחיים טובים ולשלום. אמן.

הוספת תגובה על מקוה זה

דעות הגולשים

הוספת תגובה




לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות