מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?

"חנוך לנער על פי דרכו"

הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'מוריה', כפר גנים, פ"ת.

בפרשת השבוע נקרא שוב על החטא הכבד ביותר של דור המדבר, חטא ממנו סובלים אנו עד היום הזה – חטא העגל. חטא זה, על כל פירושיו, מעלה עמו קושיה ידועה ובסיסית: כיצד יכול עם, שראה ארבעים יום קודם לכן את הקב"ה מתגלה אליו מתוך האש ואומר: "אנכי ה' אלוקיך", לומר על העגל: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך…". כיצד מתכחש העם למציאות אותה ראה ? 
            הבנת התנהגותו של העם, עשויה להתבאר ע"י לימוד מדרש חז"ל ידוע במסכת שבת (פ"ח.): "ויתיצבו בתחתית ההר, א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא ( רש"י - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס) . אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקיבלו היהודים…"
            מדוע טוען הדרשן שקבלת התורה היתה בכפיה? הרי בהמשך אותה גמרא מופיעים  מדרשי חז"ל המשבחים את ה"נעשה ונשמע" של בני ישראל, ואם היתה הקבלה בכפיה, מה הרבותא בכך? הקביעה הנוספת של רבא מתמיהה אף יותר - הכיצד ניתן לומר שמעמד הר סיני, בו נתגלה הקב"ה לעם ישראל, אינו מחייבנו בקיום התורה וכי המעמד המחייב אותנו הוא דוקא ה"קיימו וקיבלו" של מגילת אסתר, בה אפילו שמו של הקב"ה אינו מוזכר כלל? איזו קבלת תורה היתה שם? אמנם, הנוסח קיימו וקיבלו מקביל לנעשה ונשמע - קודם כל קבלה ואח"כ קיום, אך כיצד ניתן להשוות ביניהם?
            המשך חכמה מתרץ קושיה זו וז"ל: "פירוש: שהראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעי, ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ה' והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה." כלומר: משמעותה של כפיה הינה שלילת בחירתו החופשית של האדם. ענינה של הבחירה החופשית היא שויון הסיכויים והאפשרויות באיזו דרך לבחור. הקב"ה אמנם לא כפה אף על אחד את קיום התורה במובן המקובל של כפיה. בני ישראל אכן אמרו "נעשה ונשמע" וקבלו את התורה מרצונם. אך היתכן שבני ישראל היו נוהגים באופן שונה? הניתן לומר: "לא" לקב"ה הניצב עליך, המתגלה אליך פנים אל פנים? זוהי משמעותה של הכפיה במעמד הר סיני - אי היכולת לבחור בחלופה אחרת, בשל גודל המעמד.
ע"פ זה , נבין את ההסבר לדברי רבא בגמרא במסכת שבת. אכן מעמד הר סיני לא מחייב, בשל הכפיה שהיתה בו. קבלת תורה באופן זה לא היתה מושלמת ולכן גם לא החזיקה מעמד. אמנם, מודל לקבלת תורה מחייבת, הבאה מכוחנו ובבחירתנו - מעין זו שתהיה לעת"ל, הוא "קיימו וקבלו היהודים". סיפור המגילה, הינו סיפור הרצוף בהשתלשלויות מקריות; בו ברגע כשהמלך נכנס - נופל המן על המטה, בדיוק כאשר המן מגיע לתלות את מרדכי - נדדה שנת המלך. הדוגמאות למקריות במגילה הן רבות וידועות, אך דבר אחד, כאמור, לא נמצא בה והוא - שם ה'. אכן, חז"ל במדרשיהם נסו למצוא מקומות בהם רמוז שמו של הקב"ה, אך בודאי שבפשט המגילה שם ה' נסתר. 
לבני ישראל באותה תקופה, היתה אפשרות לפרש את כל האירועים כאילו התרחשו באורח מקרי לחלוטין וללא יד מכוונת. לא היתה שום "כפיה" בבחירת הדרך. עם זאת, בחר העם, ודוקא מתוך ההסתר, בקב"ה ובתורה. זוהי בדיוק קבלת תורה אמיתית - קבלה הבאה מתוך גילוי הקב"ה על אף  ההסתר, קבלה הבאה מרצון והכרה, ולא מכפיה והכרח. 
כך נוכל להבין גם את התנהגות העם בחטא העגל. בטבע האדם, אין אדם מפנים בקרבו כל שלא רכש בכוחו וברצונו. כל דבר הבא אל האדם בכפיה, אינו מושרש בתוכו. כך קרה גם לדור המדבר. הם קיבלו אמנם תורה, אך קבלה זו היתה למעלה ממדרגתם. אין זה טבעי שעם של עובדי עבודה זרה, יעבור "קורס מזורז באמונה" של חמישים יום ומיד יקבל תורה. האמונה בה' אינה מופנמת בקרבם, ובהזדמנות הראשונה, מתפרצת מחדש המנטליות הקודמת של עובדי ע"ז. לכן, כל ענינה של הגאולה העתידית, שתהיה גאולה מתוך הסתר פנים, גאולה איטית יותר "כי לא בחפזון תצאון…", גאולה בה אנו בכוחנו נגלה את הקב"ה: "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים"[1], ורק אחרי כן יתגלה אלינו הקב"ה. כך יובטח שהגאולה תופנם בקרבנו ותשאר נצחית[2].
מודל החינוך הנכון לעם, הינו גם מודל החינוך הנכון לנער. אין עוררין לכך, שיש מקום לכפיה בחינוך. חינוך במצב של חופש מוחלט, עלול להביא לאנרכיה, לחוסר משמעת וריסון עצמי. אולם הסכנה בחינוך היא העצירה וההסתפקות בשיטת הכפיה. מחובת המחנך, ביחוד בגיל ההתבגרות,  להעניק לנער את החופש ואת הכלים להפנמה והזדהות עם הערכים אותם הוא מעביר. חינוך בכפיה ללא הזדהות והפנמה עלול להביא לריאקציה, ל"אנטי", ולהתפרקות מכל הערכים ה"כפויים". חינוך נכון (ובייחוד בגיל ההתבגרות) אינו חינוך למידע חיצוני בלבד, אלא גם ובעיקר חינוך למודעות, הפנמה והזדהות עם הערכים המועברים: "...באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיוון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר ואין אתה" (אורות הקודש, מוסר הקודש, צ"ז). 
נראה, כי דווקא בימים אלו, כאשר עולות ומתגברות בעיות קשות במערכות החינוך, מתחזקת חשיבות מודל החינוך של לימוד מתוך בחירה, הכרה, הפנמה והזדהות.
--------------------------------------------------------------------------------
[1] ישעיה י"א ט'
[2] עיין אורות הקדש ב' תקכ"ז "המוגבל והבלתי גבולי",לגבי ענינה של "שבירת הכלים" בבריאת העולם, שזהו כל התהליך בבריאה - התגלות גדולה של הקב"ה שאינה בכוחו של האדם, ומעבר להשגתו. עקב התגלות זו באה "השבירה" - נפילת האדם. אמנם התגלות זו נותנת לאדם פוטנציאל,"תו תקן", להגיע לגילוי זה בכוחות עצמו בעתיד.כמוכן, המדרש במסכת נדה(דף ל: ) על העובר ש"מלמדין אותו כל התורה כולה",זה אמנם מעבר לכוחו ולכן מיד עם יציאתו לאויר העולם באה ה"שבירה" : "בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה". אמנם קבלת תורה זו של העובר, נותנת לו את הכח להגיע לגלוי זה בכוחו: "ואינו יוצא משם, עד שמשביעין אותו…"

לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות