מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?
> > > דיכוי נשים בידי נשים, או איך כמעט הפכתי לבלנית

דיכוי נשים בידי נשים, או איך כמעט הפכתי לבלנית

אני לא אדם שנוטה לספר חוויות מהמקוה וגם לא ממקומות פחות אינטימיים, אבל אני חייבת להתפרץ.מעשה שהיה כך היה: מצאתי מקוה נחמד, צלצלתי בפעמון וחיכיתי שמחה וטובת לב ( כי לא היה תור וכי עוד עשר דקות אני חזרה בבית ) שאקרא לטבילה. נקראתי. בלנית באמת נחמדה, מחייכת, סימנה לי שאגיש את ידי.נורית אזהרה נדלקה: היא מההן, מהמקוואות הקודמים, מהם התרחקתי, בהן בודקים שגזרת ציפורניים ושלא נשאר לך לק או שערות על הגב.הגשתי את ידי, כמו תלמיד כתה א' שמגיש לבדוק שידיו נקיות. הבלנית העבירה קלות את אצבעה על אחת מאצבעותיי, שנראתה חשודה, אבל החליטה לאשר. אחר כך היא בחנה את פני, עברה לשערי והעירה בחיוך על כך שהוא קצר ובוודאי אין לחשוש לנשירה או לאיזו שערה חוצצת. התחלתי להילחץ ( למה לא אמרתי כלום? יש לי תשובה. חשבתי על זה אחר כך, כשהייתי לבושה, יותר קל לחשוב כשלבושים). האם היא מתכוונת להמשיך לבדוק את כל גופי? התברר שלא. במקום לבדוק את גופי, היא עשתה לי בוחן פתע. הבלנית הנחמדה והמחייכת שאלה: עשית הפסק טהרה? עניתי שכן, שרק תיתן לי כבר לצלול. אבל היא התעקשה: מתי? כאן כבר ממש נלחצתי. היה לי בלק אאוט, מה זה הפסק טהרה: זה כשנגמר המחזור, או שזו הבדיקה של היום השביעי? הימרתי על היום השביעי ( למה לא שאלתי אותה מה זה? יש לי תשובה. חשבתי על זה אחר כך, כשהייתי לבושה. יותר קל לחשוב כשלבושים), אמרתי: הבוקר. החיוך שעל פניה נסוג ואת מקומו תפסה תמיהה מהולה בנזיפה: היום?!הבנתי שהתשובה שנתתי לא נכונה. טעות, ננסה שוב. כמו תלמיד שמנסה לנחש את התשובה במבחן בעל פה. כמה זה לעזאזל שמונה כפול ארבע? עשרים וארבע, לא ? אולי שלושים ושש? שרק יניחו לי! אז אמרתי אתמול בבוקר. התמיהה על פניה גברה, אתמול בבוקר?! ראיתי שלא אצא מזה, שלא אכנס למים, שיש סיכוי שהיא תשלח אותי למנהל, לבית הדין, לרבנות הראשית ( וזה לא נעים, אני עדיין לא לבושה, מגבת מידלדלת לגופי – בושות). או אז גם נצנצה בנבכי נפשי העלובה תודעה מסויימת, איזה הבהוב קלוש של כבוד עצמי, שביב מחשבה שבעצם אני לא עומדת למבחן ואפילו אם כן – למה לא אשאל את נמורה בחזרה, שתיתן איזה רמז, אפילו אם יורידו לי כמה נקודות! אז שאלתי: רגע, מה זה הפסק טהרה, זה סוף המחזור או הבדיקה בסוף השבעה נקיים והמורה / מפקחת המחייכת ענתה בשאלה: מתי סימת את המחזור. על שאלה כזו אני יודעת את התשובה, ללא ספק. עניתי בזקיפות קומה – לפני שבעה ימים. זה כמעט סיפק אותה, אבל אז היא נזכרה בשקר מקודם, ושאלה: רגע, אז יכולת לבוא אלינו בעצם כבר אתמול בערב? כבודי העצמי חזר אלי כמעט לגמרי ועניתי בנון שלנטיות: לא, לא יכולתי. איכשהו זה סיפק אותה והורשתי להגיע לקו בגמר, לשפת המים החמימים.
האחות הגדולה – עינה פקוחה
נכנסתי למים, ורציתי להישאר בתוכם, בחיי. להטביע את עצמי מרוב השפלה, מרוב עליבותה של הסיטואציה ועליבותי שלי. למה לא אמרתי לה בנחת: סליחה, אני מבקשת לטבול ואין לי עניין לענות על השאלות הללו, אני מתמצאת בהלכה ושומרת אותה ומשום כך הגעתי לכאן. אשמח לדבר איתך כשאהיה לבושה, בהזדמנות. במקום זה, שיקרתי כמו ילדה קטנה! נלחצתי, לא ידעתי את התשובה, שיקרתי פעמיים ואז הייתי חייבת לשוב ולשקר כדי להשלים את התמונה. למה נתתי לה להשפיל אותי? למה שיתפתי פעולה? למה היא צריכה לדעת האם ומתי עשיתי הפסק טהרה? עמדת הסמכות שלה בצירוף הבגדים שעליה, מול עמדת הלקוחה / אורחת / נזקקת שלי בצירוף העדר הבגדים מיקמו אותי מיד כמשתפת פעולה עם שיחה שבשום הקשר או הזדמנות אחרת לא הייתי נענית לה. אם באתי למקוה, כנראה למדתי כמה הלכות. אם באתי למקוה, כנראה אני רוצה לטבול, כנראה אני צריכה לטבול. ומה אם הבלנית הייתה מגלה שלא ספרתי שבעה נקיים, האם היא הייתה שולחת אותי הביתה עם פתק להורים והעתק לריבונו של עולם? האם זה מה שמלמדים בקורס בלניות? האם יש עוד מצווה שהממסד אמור כל כך לסייע לי לקיים אותה כראוי, עד כדי פיקוח קפדני? למה אין שליחים של הממסד הדתי שבאים מדי פעם לראות מה אני מבשלת לשבת ואיך. והאם אני מסיימת את כל ההכנות לפני שבת? למה אין ביקורת לפני שבת? למה אין ביקורת  על הכיור הבשרי והחלבי שלי? למה לא עוזרים לי להימנע  מלשון הרע ומרכילות ולא מעירים לי– מישהו– איזה אח גדול– בכל פעם שאני נכשלת (ואני הרי נכשלת ואני הרי זקוקה לעזרה)?! למה לא ממנים בבית הכנסת משגיח או משגיחה שיעירו לנו כשאנחנו חלילה מפטפטים בתפילה, או נראים לא מרוכזים?  אחרי כל המחשבות האלה, כל שנותר לי היה להתנגב, להתעצבן על עצמי ולהתנחם בעובדה שיש עוד ארבעה שבועות עד הפעם הבאה. ושממלא מתי שהוא אני מתכוונת שוב להיכנס להריון ושבעתיד הרחוק יותר יש פטור מוחלט מהבילוי המרגש והמטהר הזה. כשבאתי הביתה, אחרי שכעסתי על הבלנית ועל עצמי ואחרי שצחקתי על הבלנית ועל עצמי, הכרזתי פתאום, אני הולכת להיות בלנית. אם רוצים לשנות משהו, זה לא עוזר רק להתלונן. אני אהיה בלנית אחרת, אראה שאפשר לעשות בדיוק מה שצריך כדי לסייע לאשה, שאפשר לשאול כל אשה איך היא רוצה שאסייע לה ולא לכפות את עצמי בשם ההלכה ולהשפיל אותה. אחר כך החלטתי לישון על זה בלילה. קמתי בבוקר ועדיין איני בטוחה שאני עד כדי כך אידאליסטית, שאהיה מסוגלת להיות אחת לכמה ערבים במקוה (שכרגע יש לי פטור ממנו לארבעה שבועות בין פעם לפעם) ועוד יותר מזה, אינני בטוחה שאהיה מסוגלת להיענות לאותן נשים שכן ירצו שאחקור אותן או גרוע מזה- אסרוק את גופן לאתר חציצות, שנותרו עליו. אחרי הכל, יש סיבה למה לא בחרתי ללמוד רפואה ושלוחותיה והעדפתי לשוטט בעולמות הרוח, לא?!
עד כאן החוויה והרגשות, האם יש לי משהו מלומד ומנומק לומר או שאני סתם מתבכיינת? לפני שהתחלתי לכתוב, אמרתי לעצמי- אם את כותבת משהו רציני ואת רוצה שיתייחסו אליו ברצינות את צריכה לבדוק: אולי באמת זה עניין ייחודי בהלכה? אולי יש איזו סיבה שבנושא הזה לא סומכים עלייך ומפקידים צופות וחוקרות לוודא שאת נוהגת כשורה?! לאחר מכן חזרתי ואמרתי לעצמי- לא אכפת לי. שיגידו שאני לא מבינה לעומק את עניין טהרת ישראל, שיגידו שאני עושה עניין מאי נעימות קטנה, שיגידו שבסך הכל הבלנית הנחמדה מסייעת לי לקיים את ההלכה, שיגידו אפילו שזו חובה ושימצאו לזה סימוכין מדאורייתא, אני לא הולכת לחפש אותם.
אני לא מוכנה. לא מוכנה שאשה תדכא אותי. תדכא במובן של הפעלת סמכות ממקום לא שוויוני, בתנאים לא הוגנים ושלא לצורך. אני לא מוכנה לחוות השפלה. שיהיה ברור, אני רוצה לטבול. זו חובה הלכתית ואני רוצה לקיים אותה כמו את שאר המצוות. לא ברור לי למה צריך להוסיף קושי על הקושי שלי. למה נשים חושבות שכשאני ערומה על סף המקוה זה הזמן לבחון את ידיעותיי בהלכה או את אופן קיום ההלכה שלי. למה הן חושבות שאחרי שאני בדקתי את עצמי כנדרש בהלכה- הן צריכות לבדוק אותי שוב, שמא החמצתי משהו. הרי כל יום אנו ''מפספסים" ואין אחות גדולה שתעשה " נו נו נו" או תחייך לאות אישור ואולי זה לא מה שהן חושבות אלא מה שמלמדים אותן בכניסה לתפקיד? אז למה זה מה שמלמדים אותן? ולמה הן לא חושבות קצת ומתמרדות או מערערות או לפחות מעדנות את ההתנהגות הזו- הרי הן בושות, הן יכולות לחשוב בנחת, לשקול, להכריע. נכון, אפשר לעיין שוב בחוויה המסעירה שלי ולסכם: בסופו של דבר, זו בעיה שלך שנלחצת ושיקרת. זה שאת שקרנית לא מחייב מהפכות בעולם ההלכה או הממסד  הדתי. תעבדי על דפוסי התגובה שלך בעתות לחץ, אפשר לומר לי, תתבגרי. אפשר, אבל נדמה לי שהשקרים הקטנים שלי הם לא רק בעיה שלי. אני הולכת ומשקרת או מתעצבנת או חולמת להיות בלנית אחרות פשוט לא הולכות. כל אחת וההתמודדות שלה. אבל נדמה לי שלרובנו זו התמודדות ולא בדיוק חוויה דתית, המקוה הזה. ואם לא- אז תגידו, הרי אף אחת אף פעם כמעט לא מדברת על זה?ועוד משהו- זה באמת מה שאני חושבת ומרגישה ואני באמת רוצה לשפר את העניין הזה כדי לשמר את מצוות הטבילה ולא כדי לקרקע אותה או למרוד. באמת, בזה אני לא משקרת ( אני לבושה).

אודות כותב/ת המאמר:
הפיקוח הקפדני של חלק מן הבלניות הופך עבור נשים את הביקור במקוה לחויה משפילה. עדות אישית אחת , שהיא קצת מצחיקה והרבה מעציבה.
פורסם ב'דעות' - בטאון תנועת 'נאמני תורה ועבודה, עלון מס' 21, אייר תשס"ה.
הוספת תגובה על מקוה זה

דעות הגולשים

הוספת תגובה




4/5/2014

שורה תחתונה, יש ויש  (ט.כ)

זכיתי ללוות נשים ללידה, ללדת בעצמי, וגם לטבול במשך 16 שנות נישואי, ב''ה, עם כל מיני בלניות.
התאורים שלכן, מזכירים לי שיח בין נשים על הלידות שלהן. בשני המקרים הנושא רגיש, ויש ויש. יש מיילדות חביבות שתומכות ומלוות בשמחה, ויש מיילדות ''נודניקיות'' שדוחפות לך מוניטור ואצבעות לבדיקה פנימית וערוי, ומה לא?
אז מה זה אומר? שנפסיק ללדת ח''ו?
שילד זה דבר ששווה לוותר עליו?
הכי טוב לעשות שלשה דברים.
1. לדעת שהטבילה היא מתנה מאת בורא עולם לחיי משפחה יציבים ואוהבים, ולילדים בריאים בגוף ונפש, והיא שווה מאמץ. וממש לא שווה לוותר עליה, במיוחד לא בגלל בלנית זו או אחרת.
2. ''לשפוך את הלב'' בפני מישהי מבינה ומכילה, שתעזור למצוא פתרונות.
3. לראות אם אפשר לשנות את ההסתכלות על מניעי הבלנית ולמצוא את הטוב בדבר.
מקווה שהועלתי.
בשמחות, בשו''ט ובברכת הגאולה.
אוהבת,, ט. כ
7/3/2014

מי רוצה בכך?!  (נ)

הבלנית צריכה לשאול אם מישהי רוצה עזרה כזו, ורק אם כן להציע. הפתרון של לנדוד ולמצוא מקווה לרוחי אינו אפשרי בכל מקום ולכל אחת, ובוודאי שלא בכל זמן. טבילות ערב שבת למשל. וכן- חסר כאלו מקוואות מסבירי פנים!!
גם אצל רופאי נשים יש מבוכה, אבל שם זה הכרחי. במקווה לעומת זאת זה לא הכרחי, ובוודאי שלא צריך להיחקר על שפת המים. אין פה אנמנזה שחייבת להעשות בעירום. אין בכלל חובה שהבלנית תראה אותי מהכניסה עד היציאה. אפשר שלא תהיה בכלל (כמו שהיא לא נמצאת איתי בזמן הפסק טהרה), או שתעמעם את האורות ותיכנס רק כשאני כבר במים.
14/6/2013

צריך לדעת לבחור מקווה  (מ)

יש נשים שממש מעוניינות בבלנית שכזו. היא בעצם "עוזרת" להן להקפיד על ההלכה, לראות שהן לא שכחו כלום. נשים אלו רוצות בכך ושמחות בכך, זה עוזר להן להירגע בכך שהן יודעות שהכל בסדר. אך אם את לא לדעתי עליך לעשות השתדלות גדולה שלא לטבול במקומות כאלו. בחרי לך מקווה עם בלנית לטעמך (ולא חסר כאלו).
נ"ב: גם בלידה/אצל רופא נשים אנחנו לא מי יודע מה לבושות ולא לוקחות את זה קשה. נראה לי שזה קצת עניין של גישה... יכול להיות שהבלנית עליה את מדברת דווקא אישה טובה ואולי כדאי לנסות לראות אותה באור חיובי. בהצלחה
29/10/2012

מאוד מבינה את הקושי והבילבול  (בלנית )

אישה יקרה קודם כל אשרייך שאת טובלת וזוכה לקיים מצווה כה חשובה של טהרת עם ישראל ואצל בורא עולם אין חשבונות מי שצועד צעד פותח פתח השם צועד לקראתו כפול ועל כל גבר שאדם עושה, או רוצה לעשות גם על זה מקבלים שכר עצום.
לגבי אותה בלנית היא באמת עשתה את מלאכתה שאחרת אם משהוא לא תקין - ואת שם לא חבל שההשתלחות שלך לא תעלה, אבל במצב זה היית מסבירה שקשה לך להיות כך וגם לענות ושהכל תקין - ותדברי איתה גם אחרי שאכן את יודעת את ההלכות למצווה.
דבר נוסף יום ההפסק (בדיקה עם העד - בד שאכן פסק הדימום) הוא בשבוע הבא יום הטבילה בלי בילבול.
הפסק יום רביעי טבילה ביום רביעי שבוע הבא!
מצווה לבדוק כל השבוע בוקר וערב וכל בדיקה מולידה מלאך שמברך ושומר עלייך ועל משפחתך - ואז לטבול
יש נשים שלא בודקות - אז בדיעבד אפשר מינימום הפסק ובדיקה הוקר יום א ובדיקה ביום האחרון - יום הטבילה.
הלי בדיקות או הפסק - הטבילות לא כשרות כאילו לא טבלת!
הבלניות עושות מסירות נפש - הלילות ערבים, חגים, שבתות להביא טהרה לישראל - אז את בתו של הבורא אל תעלבי - ויתר הבנות אם חוו חוויה קשה יש מקומות אחרים עם אהבה וסבלנות - ותפילה לבורא על זה לא תשוב ריקם כל טוב!!
12/5/2011

אין מה להגזים זה נורא לא?....  (מינה)

אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו ולכן דקדוקי עניות הם סתם המצאה אנוכית ושרלטנית כל העניין בטבילה הוא הכנעת היצר והשתדלות בנקיון רוחני של האדם חבל שבגלל שטויות עושים מזה ענין גשמי לשני הכיוונים גם מצד הבלניות הקפדניות וגם מצד המתלוננות...תרגיעו זאת חויה אישית ורוחנית אם תרצו תוכלו להתעלם מהסובב אתכם ולהתרכז בעצמכם!
12/5/2011

אני אומנם גבר אבל...  (לשם שינוי גבר)

דתי מאוד ועדיין סובר שלצד העמקת המודעות והחשיפה להלכה שצריכה להיות עבור כל אחת ואחת צריך להפוך את ענין הבלניות לדבר שהוא רשות ובבחירה בלבד כלומר שהשרות שהבלניות יכולות להגיש יהיה רק על אלו המבקשות זאת כך ישמר הכבוד האישי ומי שרוצה להדר תוכל בנכבדות לעשות זאת!
במקרה של נשים לא דתיות יהיה תקנון בכניסת המקווה שמורה להם לפנות לעזרת הבלנית!
6/3/2011

מקווה ושאר ירקות  (דתיונת)

חודש טוב יקירותי,
אני אישית מחכה למקווה בכליון עיניים וזכיתי גם במקום מגוריי הנוכחי וגם בעיר הקודש לבלניות מקסימות מדהימות ולא ממש חטטניות כפי שתואר כאן
הבלניות חרדיות ואפילו בירושלים כשהייתי עם תוספות שיער שהיו "חשודות" כאסורות בעיני הבלנית היא לא אסרה עלי לטבול אלא הסבירה לי בעדינות שלדעתה זה לא נראה כשר אבל לא מנעה ממני לטבול!
כן, גם זכיתי לטבול במקווה חרדי מאד שבדקו לי את הרגליים וגילו לי "מלמולים" ברגל למטה וביקשו שאנקה שוב אבל הכל נעשה בחביבות ובאדיבות
יש לי ויכוח עם החצי שלי כל פעם כשאני מנסה "לחפף" בספירת הימים כשיש איזה כתם חשוד ורוצה לטבול מיד בזמן ללא שהיות והוא למרות שקשה לו מאד מאד לחכות וסליחה, אבל לפעמים גם מועד מסביר לי שאני מרמה רק את עצמי
קראתי בספר של שו"תים של הרב עובדי'ה יוסף בנוגע ליהודיה שחיה עם גוי העומד בפני גיור ובאה לטבול ואז הרב ענה שעל הבלניות להעלים עין
אצלנו שואלות ברפרוף אם עשיתי כל מה שצריך ומונות את הרשימה ומתי עשיתי הפסק אבל ממש בלי חיטוט האחריות היא רק ואך ורק של הטובלת והכל על מצפונינו גם אם טעינו
שיהיה לכולנו חודש טוב ומלא שמחה
20/1/2011

מבט שונה  (אנונימי)

עצוב שכך את מרגישה אבל הבלנית לא באה לבחון אותך ואם נכשלת היא תאסור עליך לטבול בסך הכל את אשה שבאה מרצונה החופשי לטבול וככזו היא מניחה שגם לך חשובים הדברים שהיא שואלת ע"מ שתוודאו ביחד כי אכן הכל כשורה שהרי אם לא היה לך אכפת לא היית טורחת לבוא לטבול.
19/1/2011

שמתן לב שהיא לא אמרה שהיא לא רוצה?  (נ)

שהבלנית תבדוק אותה ? מה הבלנית צריכה לנחש?
הרי יש נשים שבאות ולא יודעות טוב את ההלכה וכך ע"י השאלות מתברר אם הכל בסדר והטבילה כשרה ויש נשים שכן שמחות ללמוד ולדעת ומי שלא מעוינינת אז שתגיד לא רוצה ואז באמת הבלנית תעשה את המינמום המוטל עליה ורק תוודא שכל הראש במים
אבל אי אפשר מלכתחילה לבקש מהבלנית להקטין ראש וראות נשים טועות או מזלזלות או לא יודעת מה ולשתוק אבל אני בהחלט מסכימה שבלנית שמתערבת בכוח אף על פי שביקשו ממנה שלא כמו במקרה של זאת שאפילו כבר קיבלה היתר מרב לטבול ללא השגחת בלנית זה דבר מאד חמור שבהחלט יוכל לגרום לריחוק במקום לקירוב
13/1/2011

מחוויה רוחנית לחוויה מקומית   (בי)

מסכימה לכל מילה הבליניות שפגשתי בחיי ופגשתי מרשות לעצמן להעביר ביקורת לאחת שמזוהה בלבושה כחילונית חבל מאוד כל הרצון של החילוניות לשמור את חוקי הטבילה וכל אחת והסיבות שלה נסוגות אחורה בגלל בליניות אני לא רוצה לומר שכולן אך בהחלט הן מרשות לעצמו אבל עכשיו למדתי מה לענות תודה רבה על הרעיון .
10/1/2011

מה קורה  (בלנית)

אני בתור בלנית לא חייבת ליבדוק את הנשים רק מי שרוצה הטובלת שלא רוצה שנעיין בה זה באחריותה
7/10/2010

להתלונן  (א. ב)

אני במקומך היתי קמה ולא ממשיכה בתהליך הזה בכלל ואפילו נגשת לאחראית ומתלוננת הקולי קולות כדי שכולם יוכלו לשמוע {אני בטוחה שלא רק לך זה קרה }!!!!!
19/8/2010

שטויות, זה אומנם מביך אבל לא כמו התאורים  (חרדית)

אני אישה חרדית שגרה בצפון, במקווה שאני טובלת יש שתי בלניות (כל אחת בימים אחרים) האחת פחות נחמדה מהשניה, שאלות הן תמיד שואלות, וצריך ללמוד לענות מה שהן מחכות שתעני זה לוקח 10 שניות הבדיקה שלה והשאלות כולל התשובות. תאשימו את עצמכן שאתן לא עונות מה שצריך, אל תתביישו לשאול שאלות. ושתדעו שאתן לא עושות טובה לאף אחת שאתן טובלות, רק לעצמכן ולבעלים שלכם. זה משפר את חיי המין, נקודה!
בהצלחה לכולכן...
24/7/2010

סיוט שעבר  (ק)

לי הייתה טראומה מהטבילה שלפני החתונה
הבלנית התעקשה שסבתא שלי תיכנס איתי (אין לי אמא) אני התעקשתי שאין סיכוי שמישהו ניכנס איתי בזמן הטבילה והוויכוח לקח רבע שעה שאני במגבת. לא מספיק שלא רציתי ליווי למקווה מכל המשפחה המורחבת עוד היא רצתה שיכנסו איתי, אבל בכל זאת אני טובלת כל חודש והיא מקסימה היא בודקת רק שמבקשים ממנה ואני שמחה שלא וויתרתי עליה ישר
21/7/2010

צודקת ויש פתרון  (היום טובלת בשמחה)

גם אני עברתי את החוויות הלא נעימות הללו. מצאתי מקווה בו הבלנים לא בודקת אלא אם מבקשים ממנה. כל כולה טוב לב ושמחה. זה קרה אחרי היו אצלי שתי בלניות שעברו מבית לבית לדבר עם נשים ולהסביר את חשיבות הטבילה במקווה. כשהם הגיעו אלי, סיפרתי להן שבשבילי טבילה זה סיוט שבסיומו אני מברכת "ברוך שפטרנו" פשוטו כמשמעו. הן היו מזועזעות. מעולם לא דיברו איתן בצורה גלויה שכזאת. סיפרתי להן שאני חביבה ומחייכת לבלניות אבל סובלת מהבדיקות המיותרות, מהחמרות שלא במקומן ועוד. מול עיני הן התחילו לדון האחת עם השניה כיצד יכול לקרות דבר כזה וסיפרו כיצד כל אחת נוהגת במקווה בו היא בלנית. אז התגלה הפער העצום ביניהן שאפילו הן לא היו מודעות לו. האחת הזדעזעה מהשניה על הבדיקות המחמירות והמיותרות שלא כתובות בשום מקום. והמחמירה לא הבינה מה לא בסדר. כי למרות שהבדיקות המחמירות שלה לא כתובות בשום ספר ולא נלמדות בשום מקום, היא עושה זאת מרצונה או על פי הנחיית הרב שלה (לא זכור לי אם הוא שיבח אותה על היוזמה או הוא זה שעודד אותה להחמיר). מכל מקום בעקבות אותה שיחה קיבלתי על עצמי לנסות לקבל בשמחה את נושא הטבילה במקווה. אז עברתי למקווה אחר ישן ופשוט עם בלנית נהדרת שלא בודקת אף אחת ורק בשביל הברכות שלה שווה לבוא אליה. לפעמים אני הולכת למקווה השני שם הבלנית בודקת הכל ולמדתי להסתכל עליה בעין טובה. היא עושה זאת באהבה, בעדינות. מכיוון שהיא מבוגרת הצעתי לה לשים שרפרף במקווה עליו נניח כפות רגלינו כדי שלא תצטרך להתכופף יותר.
עוד עניין חשוב. יום אחד היתה לי שאלה בנושא הטהרה והרב שלי לא ענה. חיפשתי רבני שכונות אחרים והם לא היו זמינים. וכך נאלצתי להתקשר לרב הראשי בעירנו שנחשב למחמיר ולכן הוא האחרון שאני פונה אליו. שאלתי את שאלתי והוא הפתיע אותי. הוא הסביר שהרבה ממהכנות למקווה שאני נוהגת לעשות (כי כך הוסבר לי וכך כתוב בכל אתרי האינטרנט התורניים) אינם חובה כלל. הרב הסביר לי מה חובה לעשות וכיצד. להזכירכם הוא רב מחמיר וידוע מחוץ לעירנו. סיפרתי זאת לבלנית והיא אישרה את דבריו. נשים מחמירות על עצמן והיא זורמת איתן.
לפעמים אנו מחמירות על עצמינו כי חברות שלנו עושות, כי היינו בהרצאה של רבנית שהחליטה "להריץ" את נושא הטהרה בחומרה, ואנו-מחוסר ידע מקבלות הכל כתורה מסיני. זה קורה גם בנושאים אחרים.
בואו נשמור על ההלכה כפי שהיא ונעשה זאת באהבה.
6/6/2010

כואב כמה שזה נכון  (מ.ב)

אני ממש שמחה לקרוא שישנן נשים שבשבילן טבילה היא עניין שגרתי ואפילו נעים. אבל כואב לקרוא כמה מההערות כאן על כך שהכותבת מגזימה הרי זה ברור שישנה בעיה אם קיימות נשים רבות שמרגישות השפלה ואי נעימות. קודם כל, הבלנית באמת רק אמורה לבדוק אם כל הגוף במים, מעבר זה אני מאמינה שהיא מספקת שירות. כן, שרות, כמו בכל מקום ציבורי אחר- מי שמעוניינת בשרות הזה (הבדיקות, השאלות) ראוי ביותר שיינתן לה. ומי שלא? למה היא צריכה לחזור הביתה ולבכות לבעלה? כשהוא כל כך חיכה לה כל התקופה הזו, והיא חיכתה לו?? האם זה הגיוני שצריך לנשוך שפתיים חודש אחר חודש במחיר אותו ערב ויותר?? אז אני מאמינה שלא. אני הגעתי למצב שבו פשוט קיבלתי אישור של רב לטבול ללא נוכחות של בלנית, אבל גם זה לא עוצר מבעד חלקן להטריד ולהציק ופשוט לתת תחושה לא טובה. אני לא חושבת שמה שאני עושה אידאלי, הלוואי ופשוט יכולתי לטבול כמו שצריך אבל ביחסי אנוש וכבוד ולא בצורה הבזויה שנקראה לדרכי מאז שהתחתנתי.
7/4/2010

מזדהה עד כאב  (חרדית)

כן, חווית המקווה יכולה להיות קשה ומשפילה וחודרנית ומפחידה. (רק שכלות לא תקראנה את השורות האלה.) מספיק לצייר את הנושא הזה כאחד הדברים הנפלאים עלי אדמות. יש בו צדדים קשים ומביישים. כבר ככה. עוד לפני ההתערבות של הבלניות. ואין ספק שבלניות לא רגישות עלולות להפוך את החוויה הזאת לקשה מנשוא. אני חושבת שכיון שהתחום הזה כל כך אינטימי, כל בלנית חייבת מלבד ההכשרה ההלכתית שלה, לעבור גם הכשרה בנושאי צנעת הפרט וכבודו. לא היה מזיק בכלל.
22/3/2010

מקווה לא אמור להיות ככה  (מ.)

יקרה , המון עוברות את מה שאת עוברת אך הן לא יודעות שזה(לפי תאוריך)לא התפקיד של הבלנית וכל אישה אחראית על ההכנות לטבילה.אישה שלא רוצה שום עזרה בכך כדאי /היא יכולה להגיד אני אחראית...בדקתי...תודה...
צר לי שזה מה שאת מרגישה מחווית הטבילה ואולי יש מקום ללמוד את הנושא לעומק?
17/3/2010

תגובה ל 4  (חבדניקית)

צר לי לשמוע את התגובות. לא בכל מקום חווית הטבילה כזו קשה יש בלניות שלוקחות את ההסמכה שלהן ומהפחד מאד מדקדקות, אך הן עושות את זה באופן חיובי מרצון שבשהן הולכות למקוה הן רוצות להבדק בדקדקנות וכמו שהן רוצות שיהיה כשהן מגיעות כך הן בודקות את כל האחרות. אשמח להאריך במידה ואת מעוניינת המייל שלי
(בשורות טובות ופסח כשר ושמח לכולן)
15/2/2010

תגובה ל 2  (י)

לפי ההלכה כל אחת היא האחראית היחידה לטהרת הבית שלה ותפקיד הבלנית הוא לוודא שכל הגוף נמצא מתחת למים בלבד!!!! אין עליה שום חובה לבדוק ולתחקר ...
1/2/2010

צודקת לגמרי!! אני ממש שונאת את הטבילה  (רוני)

בפעם הראשונה שטבלתי, טבלתי עוד במקווה במקום מגוריי הקודם והבלנית הייתה מאוד עדינה ומנומסת ושאלה אם אפשר ומה אשפר, בקיצור ממש חוויה נעימה שהשאירה אותי בעננים אח"כ. אבל אחרי החתונה עברתי דירה כמובן, והמקווה היחיד הקרוב לכאן הוא עם בלנית שבודקת את הידיים ,כפות רגליים, וכל דבר אפשרי. זה משפיל ומביך ומיותר!! כי אם אני באה לטבול, אם יש בי רצון כזה, אז כנראה שכבר בדקתי את עצמי וקיימתי את ההכנה למצווה כמו שצריך ואני לא צריכה עזרה. היום אני צריכה לטבול בערב ומעכשיו אני מתייסרת במחשבה (עכשיו צהריים). אני בוכה לפני ובוכה אחרי ושונאת את המקוה וזה פשוט הורס את הערב שאח"כ. כן זה עד כדי כך נורא.
14/1/2010

מסכימה עם כל מילה, בכלל לא הגזמה  (מפחדת מטבילה)

כשהתחתנתי לא באתי עם שום תחושות שליליות מהרעיון של הטבילה, אלא שקרו לי מקרים דומים, שגרמו לי לשנוא את ה"חוויה". כל פעם מחדש הייתי נלחצת. קרה לי אפילו פעם מקרה שהייתי עם בעלי בחו"ל, לקחתי טיסה לאיזה בית חב"ד רק כדי לטבול והיא "בדקה" אותי במשך לפחות שעה כשהיה לי קר ומאד לא נעים, רק רציתי כבר שייגמר! לצערי, בעקבות החוויות האלו אני כבר לא הולכת בכלל.
1/1/2010

צודקת לגמרי ולא מגזימה בכלל  (מסורתית רווקה שרוצה לטבול)

הביקורת אמיתית ובמקום, הבלניות שתלטניות וחוצפניות
17/8/2009

מותק, את מגזימה.  (אני)

סליחה על הבוטות אבל נראה לי שאת מגזימה מאוד.
זו חובתן של הבלניות לבדוק כי הכל קשור לחומרת העניין. גם אני לא אוהבת להסתובב כמו שיפוד\ אבל ההלכה אומרת שצריכה להיות אשה נוספת על מנת לבדוק. היא נשמעת נחמדה מאוד הבלנית שלך, כנראה שיש לך טראומות מהתיכון שאת מפילה על הבלנית שלך. וזו לא חוויה דתית אלא חובה דתית. ויש הבדל. אז די להתבכיין.
13/1/2009

כל מילה בסלע  (חרדית+)

פשוט גאון. לשרטט את התחושות שלי וגם לצבוע אותן ביד אומן. את צודקת
לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות