מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?

למען תדע כי אני ה'

הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'מוריה', כפר גנים, פ"ת.

מוטיב החוזר על עצמו באופן עקבי בסיפור יציאת מצרים הינו מוטיב הידיעה. פרעה מסרב לקבל את אזהרותיו של משה מפני ש- " מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה', וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ".
במרביתן של המכות מדגיש הקב"ה את מטרתן - לגרום לפרעה לדעת את ה' – " וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי-אֲנִי ה', בִּנְטֹתִי אֶת-יָדִי עַל-מִצְרָיִם"; " בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה'", " לְמַעַן תֵּדַע, כִּי-אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ", " לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", "בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ".
גם עבור בני ישראל, זוהי מטרת הגאולה – " כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.  וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'". מהי תמצית הידיעה? מדוע היא עיקר בתהליך הגאולה?
דומה ששורש ההסבר נעוץ בגלות הראשונה בה התנסה העולם. אדם הראשון, בגין חטא האכילה מעץ הדעת, גלה וגורש מגן העדן. עץ הדעת אמנם הביא את הדעת לעולם, אך גרם לנפילה איומה. ע"פ המבואר בספרים, הדעת שניתנה לאחר חטא האכילה הינה דעת נחותה. לפני כן, שרוי היה האדם במדרגה עליונה יותר. מטרתה של הדעת כיום, הינה להבדיל בין טוב לרע , להבחין בין מותר לאסור,  לפשר בין סתירות וליישב ספיקות. " אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ לְמַדַּע תּוֹרָתֶךָ, וַתְּלַמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם חֻקֵּי רְצוֹנֶךָ, וַתַּבְדֵּל ה' אֱלֹהֵינוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה". הדעת מאפשרת לנו להבדיל וע"כ מיקמו חז"ל את ברכת ההבדלה בתוך ברכת הדעת – " ואבדלה בחונן הדעת- אם אין דיעה הבדלה מנין" (ירושלמי ברכות לט:).
לפני חטא עץ הדעת, לא היה האדם חסר דיעה. ההיפך הוא הנכון; האדם היה בעל דעת עליונה, לא דעת הדורשת להבדיל כי אם דעת עליונה המסוגלת לחבר כל דבר לשורשו וע"י כך לחבר שמים וארץ. וכך מבאר הרב קוק באורות הקודש ד' : " כשהשכל מאיר במלא אורו (דעת עליונה), אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חוקים ומשפטים (אין צורך בהבדלה). הטוב הגמור במעשה   נמשך הוא אחרי המאור השכלי וכל מכשולות החיים מתיישרים מעצמם. החקים והמשפטים מתקיימים לא בתור חוקים ומשפטים מצווים, כי אם בתור תנועות טבעיות  שהארת השכל חזקה עליהם (אין צורך בחוקים, כיוון שאנו נמשכים אחרי הטוב בטבעיות). 
 הטוב והרע  וכל ערכיהם חילוקיהם (הצורך להבדיל) , והעמל  הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע (הצורך לאזן), שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, ההתפעלות ושיקוע של החושים לקחו את מקומו, אחרי חטא הקדמוני, של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע (החטא הוריד אותנו ממדרגת הדעת העליונה למדרגת הדעת התחתונה)".
עולמינו נברא בערבוביא, בתוהו ובוהו,  ארץ ושמיים המעורבים זה בזה – " וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם ". במהלך הבריאה, יוצר הקב"ה הבדלה מכוונת בין ארץ ושמיים: " וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ ", "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ " , "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה... וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ ". הקב"ה מבדיל ארץ ושמים ואילו תפקידו של האדם לאחות את הקרעים ולחברם מחדש. אשר על כן, האדם הוא הברוא היחיד המורכב מארץ ושמים גם יחד, מחד הוא "עפר מן האדמה" אמנם מאידך הוא בעל נשמה שמימית - "ויפח באפיו נשמת חיים". האדם מועל בתפקידו ובמקום לחבר ארץ ושמיים ע"י הדעת העליונה שניתנה בו, הוא מדרדר את העולם למדרגת הדעת התחתונה של עץ הדעת טוב ורע, עץ הערבוביא, המכניס מימד נוסף על הבדלה לעולם – הדעת המבדילה, אשר היא שורש כל הגלויות בעולם.
תמצית ענינה של גאולה הוא מתבטא הוא בידיעה. שיאה של הגאולה הוא בשחזור הדעת העליונה: " לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה י"א, ט') . תהיה זו דעה מחברת "כמים לים מכסים", דעת שתחבר מחדש מים עליונים עם מים תחתונים, ארץ ושמים.
גלות מצרים הינה גלות הדעת. "לא ידעתי את ה'" אומר פרעה - ולכן "גם את ישראל לא אשלח". מצרים מסמלת את שיא הניתוק בין ארץ ושמים, ניתוק של מ"ט שערי טומאה הבא לידי ביטוי סמלי בשעבוד של "חומר ולבנים", חומריות ריקנית ללא כל מעוף רוחני. 
שורשה של גאולת מצרים נעוץ הוא בידיעה. מטרה הגאולה הינה להחזיר את ידיעת ה' לעולם, וע"י כך לחבר מחדש ארץ ושמיים. זהו המסר אותו מנסה משה ללמד את פרעה – "לְמַעַן תֵּדַע, כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" – האלוקות יכולה להתגלות כאן בעולם החומרי. ביציאת מצרים, מתעלים בני ישראל למדרגת הגאולה, מדרגת הדעת העליונה – "ויראו העם את ה'". במדרגה זו, זוכים כל תינוק ותינוקת להורות באצבעם ולומר "זה אלי ואנוהו", בדיוק כפי שיהיה בגאולת העתיד – " וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד [דעת תחתונה, לא טבעית וע"כ צריך ללמוד], אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-ה':  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם [דעת עליונה, טבעית]" (ירמיה ל"א).
שיאה של גאולה זו מושג במעמד הר סיני. אז זוכים בני ישראל לחזות בחיבור מושלם של ארץ ושמיים – "וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר", וממילא חוזרים הם למדרגתו הראשונית של אדם הראשון לפני החטא, מדרגת הדעת העליונה, וכפי שדרשו חז"ל – " ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן" (שבת קמ"ו.). יציאת מצרים ומעמד הר סיני, הורידו בחזרה לעולם את הדעת העליונה, טהרונו מזוהמת החטא הקדמוני והביאו מחדש לחיבור שמים וארץ. יהי רצון שנזכה במהרה בימינו לחיבור מחודש בדעת עליונה, ככתוב " לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".

לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות