לכל המאמרים

שכר המצוה – ע"פ עושיה

נכתב על-ידי הרב רונן נויבירט, רב קהילת 'מוריה', כפר גנים, פ"ת

 

" ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב".
מקשה הרב חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר על תקיפותה של עיסקת הבכורה, שהרי שנינו במשנה במסכת בבא מציעא פרק ד : הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמֶּקח , כלומר : כל מקח שיש בו טעות של יותר משישית מערך הסחורה, בטל המקח מעיקרו.
א"כ בנד"ד, הרי ערך הבכורה , בוודאי רב יותר מלחם ונזיד העדשים המתקבל בתמורתה, וכיצד א"כ נתקיים המקח – והרי אין לו כל תוקף מעיקרא!
מסביר זאת , הרב חיים שמואלביץ: נזיד העדשים אכן היווה תמורה מתאימה לבכורת עשיו, שכן ערכו של החפץ, נמדד בהתאם לשוויו בעיני בעליו . א"כ, גם מחירה של הבכורה יקבע ע"פ שוויה בעיני עשיו ומאחר שעשיו עצמו לא החשיב את הבכורה כלל ועיקר שהרי נאמר – "ויבז עשו את הבכרה", ממילא היו הלחם ונזיד העדשים ששולמו עבור בכורה "בזויה" זו תמורה ראויה והולמת.
באופן דומה מתרץ הרב את הקושיה הידועה על שכרם הרשעים בעוה"ז, שהרי דרשו חז"ל מהפס' :  "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", שהקב"ה משלם לרשעים בעוה"ז כדי להפרע מהם לעוה"ב, אמנם קשה שהרי דרשו חז"ל במקום אחר ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", כלומר: אין כל מתן שכר למצוות בעוה"ז, שהרי אין בכל חלל העולם הזה כדי לשלם שכר מצוה אחת. וא"כ, כיצד מקבלים הרשעים שכרם בעוה"ז ?
הקושיה תתורץ ע"פ הכלל שהזכרנו, שהרי לרשעים – כל ענינם הוא העוה"ז ואין הם מחפשים חלק לעוה"ב, ממילא ע"פ מעשיהן נקבע ערך שכרם, ואם כל הערך שבו מעריכים הם את המצוה –  הוא בעוה"ז, ממילא גם שכרם ניתן לתשלום בעוה"ז.
"ומזה אנו למדין יסוד עצום, שערך השכר המגיע לאדם עבור קיום מצוה אינו יותר ממה שהאדם עצמו מעריך ומחשיב את המצוה" (שם). ערכה הרוחני של המצוה נקבע ע"י בעליה. השכר על המצוות אינו נקבע ע"פ סך הקילוגרמים של המצוות שקויימו, אלא ע"פ החשיבות וההשקעה שהיתה בכל מצווה כלפי עושיה. כגודל המסירות, כעצמת המאמץ שהשקיע האדם בקיום המצוה,  כך גודל הרושם שמטביעה בו המצוה, וממילא , כך נקבע ערכה לפני רבש"ע.
בן תורה, המבטל תלמודו בגין הפסד כספי מסוים, מעיד בכך על תורתו, אשר שווה בעיניו, רק כסכום ההפסד. מאידך, אדם היוצא מגדרו לקיים מצוה הבאה לפניו מעיד בכך, על ערכה העצום של מצוה זו.
יש אדם הלומד 5 דקות תורה ביום, בדק' היחידות הפנויות מטורח פרנסתו ,אך בשבילו דקות אלו הן מרכז יומו – הציר סביבו סובב כל היום. ויש אדם הלומד תורה כל היום כולו, אך בשבילו הלימוד הוא דבר של מה בכך, בבחינת "מצוות אנשים מלומדה". ודאי שערך ושכר הלימוד של זה הראשון גדול בהרבה, שהרי ערך המצווה, כפי שהזכרנו,  לא נמדד ע"פ הכמות אלא ע"פ האיכות. ככל שנצליח ל"חיות" יותר את התורה, כן יגדל ערכה ושכרה של כל מצוה ומצוה, בעוה"ז ובעוה"ב.