מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?

ינחמנו מן האדמה

לחטא האדם הראשון היו השלכות מרחיקות לכת. בעטיו נענשו האיש והאשה, אך בנוסף נענשה ונתקללה אף האדמה עימם: "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל י

הכשרה לגאולה

במשמעותו הפנימית המבול היה בבחינת מקוה טהרה, שתפקידו לטהר את הארץ מטומאתה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: " מלאה הארץ חמס". העולם היה רווי כוחות טומאה רבי עוצמה, שטימאו את הארץ. טהרתו של העולם נעשתה על ידי המבול. ארבעים ימי הגשם היו בדוגמת מי המקוה המטהרים

לצאת מהמים ולחולל טהרה

למבול ששטף את העולם היתה פעולה מטהרת, שכן הוא טיהר את העולם מהזוהמה שנוצרה בו ויצר עולם חדש. חז"ל מדמים את מי המבול למי המקוה המטהרים. ואכן הם ירדו במשך ארבעים יום, בדוגמת המקוה ששיעורו ארבעים סאה. וכך חז"ל מסבירים את הפסוק המכנה את ארץ ישראל "ארץ לא מטוהרה", משום שלא י

יונתי בחגוי הסלע

לאורך כל ספר שיר השירים משולה הרעיה, היא כנסת ישראל, ליונה  (שהש"ר א', ט"ו): "הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים"; (ב', י"ד): "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע "; (ה', ב'): "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" ועוד.על משמעות דימויו ש

טהרת העולם

אחד המאורעות הגדולים ששינו את פני העולם ושעיצבו, למעשה, את דמות עולמנו- הוא המבול. כאשר נח יצא מן התיבה, אומרים חז"ל: " עולם חדש ראה". זה היה עולם חדש לא רק מבחינה גשמית – כל מה שהיה בעולם קודם- לכן נמחה והוכחד – אלא בעיקר מבחינה רוחנית: העולם שלאחר המבול היה עול

צוהר תעשה לתיבה

צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה...( בראשית פרק ו )מביא רש"י בשם מ"ר:  "צהר - י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם):מהו שורש המח' ? למאי נפק"מ אם היתה זו אבן טובה או חלון ?חז"ל במסכת סנהדרין , נחלקו במחלוקת ידו

והמים להם חומה – בין דור המבול ודור מצרים

"וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:  כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ." (בראשית ו', י"א-י"ב). נפילתו המוסרית והערכית של דור המבול חסרת תקדים. המציאות הקיצונית בה ארץ שלמה מלאה שחיתות לא היתה קודם לדור המבול, ויש לקוות כי לא תחז

דור המבול ראוי לקבל תורה

 "א"ר אחא: בקש הקב"ה ליתן להם (לדור המבול) ארבעה דברים : תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפילה". ע"פ דברי ר' אחא , היו ראויין בני דור המבול לקבלת התורה. ואכן, ניתן למצוא קשר אסוציאטיבי  רב בין דור המבול לדור מקבלי התורה בפסוקים ובמדרשי חז"ל נוספים. 

אי שם מעבר לקשת...

  פרשת נח עוסקת בהידרדרות הגורפת של האנושות, המובילה, בסופו של דבר, לכיליון כמעט מוחלט של כל החי במבול. לבודדים ששרדו את התופת מבטיח הקב"ה, כי המבול שהיה, לא ישוב בשנית, ובלשון הכתוב: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְל

דור הפלגה – אחדות קומוניסטית

  ספר בראשית פרק יא (א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: הפסוקים שקראנו מתארים מציאות מאד פסטורלית, מציאות של

כשם שפרצופיהם שונים

 בפשט הפסוקים המתארים את פרשת דור הפלגה, לא מוזכר חטא כלל. אפילו עונשם, עונש ההפרדה, אינו מתואר כעונש, אלא רק בלשון "סטרילית": "ויפץ ה' אותם משם ע"פ כל הארץ". מה שכן מוזכר בפירוש בפסוקים הוא חששו, לכאורה, של הקב"ה מפני אותו הדור "וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם

הנתינה והנטילה

 ספר בראשית פרק ו (יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: מתרגם האונקלוס: "ואתמליאת ארעא חטופין",  כלומר : פירושה של המילה חמס הוא מלשון חטיפה, נטילה. מסביר זאת הר' דסלר בספרו – מכתב מאליהו ח"ב : כל נפילת העולם באה מש

המבול יצר עולם של תשובה

המבול נרקא על שמו של נח - "מי נח".נשאלת השאלה, מדטע נקרא המבול " מי נח", והלא נח לא היה אשם כלל במבןל, בהיותו צדיק תמים?נאמר על כך בזוהר, שהואיל ונח לא התפלל על דורו, נקרא המבול על שמו. אך עניין זה מעורר אף הוא תמיהה: מדוע אכן לא התפלל נח על בני דורו ולא לימד עליהם זכות
לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות