מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?

ד''ר רוזנק, בקש סליחה!

מעשה בעגלון שהיה צריך לקחת אשה שכרעה ללדת באחת העיירות, בעיצומו של יום הכיפורים. כשהעגלה כבר היתה מוכנה, רץ העגלון לרב, ואמר לו איני יכול לנהוג את העגלה בלי לעשן מקטרת. הרב התיר לו מיד וברכו בברכת הדרך, אחרי מספר דקות חזר בריצה אל הרב, ואמר שהוא חייב בדרך ללגום משקה אחרת לא יוכל לנהוג. "סע כבר ותלגום מה שאתה צריך, האשה כבר כורעת ללדת!". העגלון לקח את הציוד עלה על העגלה והפטיר: "כמה היתרים יש לרבנים שלנו שהם לא מגלים ".
נזכרתי בסיפור זה כשהרהרתי בהשלכות הצפויות כתוצאה ממאמרו של ד"ר דניאל רוזנק.
אין רשות לשתוק
כמנוי ה"צופה", קראתי את דבריו של ד"ר רוזנק אותו אני מכיר כרופא נאמן ומסור. היות והוא דן באחד הנושאים המובהקים איתם מתמודד מכון פוע"ה כבר שנים, הרגשתי חובה ציבורית ליידע את הקוראים באשר לתמונה האמיתית המשתקפת בשטח, אך כבר הקדימוני הרב בני ונועה לאו והרב יואל קטן ועוד רבנים חשובים.
ראשית, יש צורך להדגיש כי לא זה המקום ולא זו הדרך לפתור דברים הנראים כבעיה הלכתית. אשר על כן אשתדל בדברי לא להיכנס כרגע לדיון הלכתי מפורט (כאמור, כבר הקדימוני בכך אחרים), אלא לעסוק בדרך העלאת הדברים.
לפני זמן מה התקשר אלינו הרב יובל שרלו עם בעיה לגבי טהרת היולדת, הרב הטריח עצמו ועלה לירושלים וישבנו יחדיו עם רבני המכון לטכס עצה מה לעשות בנדון. לאחר מכן הבאנו את הדבר בפני גדולי ישראל וכעת אנו מנסים למצוא פתרון הולם לבעיה, זוהי דוגמה אופיינית לאחת הדרכים בהן היה צריך ד"ר רוזנק לפעול.
כבר לפני שנתיים פרסמה הרבנית רבקה שמעון דברים בסגנון זה באחד מאתרי האינטרנט. התקשרתי אליה ואמרתי לה שלא זו הדרך. ידוע לי על רבנים שאף הגיבו בצורה חריפה יותר. חבל שבקשתי לא התקבלה והגענו למאמר שכזה. פרסומים מסוג זה גורמים סבל לאנשים שרצינו להקל עליהם בשעת הדחק כפסק אישי, אך כיום אנו נכנסים לחשש גדול יותר שמא יעשו מהפרט כלל.
איני מעוניין כמובן לפגוע באופן אישי בד"ר רוזנק היקר, זו גם הסיבה שעיכבתי את תשובתי במשך שבוע נוסף, על מנת שאוכל לשלוח לו, לרבנית שמעון ולד"ר עיר שי את המאמר על מנת שיתקנו בו דברים הפוגעים בהם באופן אישי. אך ככלל, כיון שהם הוציאו את הדברים לרשות הרבים, אין לנו רשות לשתוק. (ראה אגרת תימן לרמב"ם ).
מחאה חריפה
לאחרונה קיבלתי מכתב חריף בעניין זה מרב חרדי המצוי בבית אחד מגדולי ישראל שעימו אנו בקשר בענייני מכון פוע"ה. תחילה חשבתי שיש מקום לפרסמו במלואו, אך כיון שיש שם מספר משפטים פוגעניים מדי, אצטט רק קטעים ממנו :
"אינני מבין איך אתם מרשים לפרסם מכתב כזה בציבור הדתי לאומי. התברכתם ברבנים מצוינים, תלמידי חכמים גדולים וזה כבר לא המצב של מה שכינו בעבר "המיזרוחניקים". הרי מתוך המאמר רואים שהרופא לא מבין מימינו ומשמאלו במקורות היהדות. לפחות היה מראה את זה לאיזה בחור ישיבה מתחיל כבר אז המאמר היה נראה טוב יותר. . . אצלנו מאמר מסוג זה היה נזרק לסל או לפחות עובר עריכה של למדן. מדריכת כלות כזאת מזמן כבר הייתה מאבדת את התואר, הרי היא לא יודעת איך שואלים שאלות בהלכה, גם אם יש מצוקה . . .המקורות שהוא (ד"ר רוזנק) מסתמך עליהם לקוחים מחוקרים שונים שרואים שאינם מבינים שום דבר בשיח ההלכתי, איך רופא דתי יכול לכתוב שהמגמות המחמירות בטומאת נדה נובעות ממגמת הפרישות הכללית שפשטה לאחר החורבן מתוך אבלות על המקדש ורצון למצוא תחליף לקרבנות. ד"ר רוזנק כותב: "כיוון שאיני איש הלכה ולא זכיתי לצערי למלא כרסי בש"ס ובפוסקים...אומנם קטונתי ותלמיד חכם לצערי אינני", תחילה חשבתי שאלו הם דברי ענווה אך מקריאת המקורות שהביא ראיתי שלא. יפה שהוא עצמו מודה: "יתכן והרחקתי לכת ולא פירשתי נכון". . .טוב שבמאמרו השני כבר לא פונה הרופא הנכבד אל הציבור שילחץ מלמטה אלא רק כותב שהוא רוצה לעודד את אנשי ההלכה לחשוב בשנית, הבעיה היא שהרבנים במקום לנסות למצוא פתרונות צריכים להתעסק במניעת הנזק שהוא גרם. אם המפעל היפה של הבודקות ההלכתיות גונב לו את הפרנסה הוא לא צריך לתקוף אותן, כאילו בדרך אגב. הרב מנחם, רציתי פעם להכין לקט מקורות מחז"ל והראשונים שכל אלה המנסים לשנות את היהדות ולפגוע בהלכה משתמשים בהם. כך לא יצטרכו להטריח את הקוראים באותם מקורות שכבר השיבו והסבירו עליהם רבים . . . . הגדיל לעשות הגניקולוג היקר שהאשים את חז"ל והפוסקים בפגיעה דמוגרפית קשה בעם ישראל – עפרא לפומיה ".
עד כאן לשון המכתב.
לא כך דרכה של תורה
ד"ר רוזנק יקירי, איך אדם ירא שמים יכול לכתוב ואיך לא רעדה ידך כאשר כתבת:
"מאז גזירת בנות ישראל לפי רבי זירא, איבדנו מיליוני נפשות מישראל! הן ותולדותיהן ותולדות תולדותיהן".
גם אם הטכנולוגיה הרפואית בזמן חז"ל לא הייתה ברמה של היום אין צורך לזלזל באינטליגנציה שלהם או בשכלם הישר. הרי גם חז"ל ידעו שיש מועד להתעברות שהרי דנו ואמרו: "אין אישה מתעברת אלא סמוך לטבילתה" (נדה לא:), כך שכל בר דעת יכול לשער שיש המפספסים מועד זה. אין זה מן הנמנע שפתרו זאת דרך הזרעת נרתיקיות. אין צורך בחכמת הרפואה של המאה ה- 21 כדי לדעת לעשות טיפול זה.
במאמר השני רואים שד"ר רוזנק קיבל מידע מתלמיד חכם או חוקר כלשהוא אך גם כאן, ישנם אי דיוקים. מעניין לצטט כדוגמא את דברי מורי ורבי הגאון הרב שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל ב"מנחת שלמה" (חלק ב-ג, סימן עב) לגבי הדברים שהובאו בשם שו"ת "גליא מסכתא": "שגם על גברא רבה דכוותיה אין לסמוך בזה בשום פנים ואופן כיוון דהוא עצמו לא כתב חדוש זה אלא על תנאי אם יתקבלו הדברים בעיני החכמים". הבעיה המרכזית במאמרו של ד"ר רוזנק שנכתב משום מה בצורת ראיון (אולי כדי שיהיה פחות צורך לדייק) היא פרסום המאמר בעיתון. אין אני מתכוון לאסור חס וחלילה לשאול שאלות או להציע הצעות, אלא שיש לבחור את המקום והדרך המתאימים. אם ד"ר רוזנק באמת היה מחפש פתרון הוא היה שולח את הרעיון לגדולי תורה ומבקש מהם התייחסות. ביררתי אצל גדולי תורה בעלי משקל והם לא קיבלו פניה כזאת. אך ד"ר רוזנק כותב במפורש שהוא רוצה להשפיע מלמטה שהעם יזעק אל ועל הרבנים, וכך דבריו יתקבלו.

" מטרתנו היא להעלות את הנושא למודעות הציבור אולם אני מודה, אינני מצפה שהשינוי יעשה מלמעלה. לדעתי, כשהנושא יהיה ידוע לציבור.(ולדעתי הוא איננו ידוע כלל וכלל !), ישמעו הרבנים את רחשי הציבור וישקלו מחדש את המצב".
האם זוהי דרכה של תורה? האם זו דרך להשיג דברים בהלכה?
ד"ר רוזנק פשוט אינו מודע לנזק הרב שגרם. מאז פרסום המאמר, מתקשרים אנשים שונים ושואלים על אפשרות לקצץ בשבעה נקיים, ואנשים רבים חושבים שהרבנים מסתירים איזה קולא שאינם רוצים לפרסמה. אך המתקשרים הם הצדיקים שבהם, לעומתם ישנם אנשים המורים היתר לעצמם בעקבות דבריך. ד"ר רוזנק היקר, אני במקומך הייתי קם ומבקש סליחה (יחד עם הרבנית שמעון שכבר ציינה במאמר שהרבנים מסתייגים מכך (ומקווה שהקב"ה יסלח על הנזק הגדול שכבר נגרם.
אני רוצה ללמד עליכם זכות, שאם הייתם מודעים מראש לנזק שגרמתם לא הייתם מפרסמים זאת.
על אחריות ציבורית
במסגרת עבודתנו במכון פוע"ה אנו מטפלים בסוג הבעיות שהעלה ד"ר רוזנק, שאכן בעבר היו בעיות מורכבות שגדולי הפוסקים דשו בהם, וחיפשו פתרונות שונים. מאז, ברוך ה', התקדמה הרפואה ויש בנמצא פתרונות רבים לנושא. כשקראתי את תשובתו של ד"ר רוזנק למגיבים כנגדו חשתי באי נוחות קשה, כיון שהרגשתי שישנם אי דיוקים גם בתחום הרפואי ולקיחת דברים למקרי קצה ( כדברי מדרש "במדבר רבא" יח', ד' ).
זאת ועוד, תחום הפריון הוא אחד מהנושאים שבהם פוסקי דורנו לא חסכו כל מאמץ למציאת פתרונות הלכתיים, יותר מבכול תחום אחר. זכינו ואנו משרתים יותר מ - 165 פניות ליום ולרובן ככולן מצאנו, בעזרת ה', פתרונות הלכתיים מתאימים שאין רשות הרבים מקום לפרסמן.
לפני זמן מה למדתי אחריות הלכתית ציבורית מה היא. במסגרת עבודתנו במכון חשבנו על פתרון הלכתי לבעיית כתמים בין ויסתיים , כיתתנו רגלנו בין הפוסקים ולהפתעתנו הגאון הרב וואזנר שליט"א התנגד להצעותינו , לא ויתרנו ולקחנו לחיזוק את תלמידו הגאון הרב משה הלברשטאם זצוק"ל ואז השיבנו הגאון הרב וואזנר: הפתרון הוא יפה, אך ישנו ציבור גדול שגם אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, עדיין הוא שומר על טהרת המשפחה אבל אינו נוהג לשאול רבנים , ואני חושש שפתרון יפה זה עלול להכשיל אותם בהבנת גדריו ותנאי השימוש בו .
מחקר מדעי מסודר
ד"ר רוזנק יקירי, אם הינך חושב שמדובר: "באחד הנושאים העיקריים שצריכים לעמוד על סדר היום של הבית היהודי ושל העם היהודי" ,מן הראוי היה שכבודו יעשה מחקר מדעי מסודר עם קבוצת בקורת, ויבוא אל רבנים עם הממצאים. הרי כל רב יודע שסכנתא חמירא מאיסורא, אך אין להסתמך על "מה שאני רואה במרפאתי". בצע מחקר מדעי ובדוק אם אכן ארבע עשרה הבדיקות של שבעה נקיים גורמות " לסיבוכים רפואיים, פיזיולוגים ונפשיים " , ואל תבאיש את ההלכה לעיני כל . מהיכן ההכללה: " נשים רבות מאוד, שהיו שומרות דיני טהרת המשפחה פסקו או שלא החלו כלל לעשות כן בשל גזרת שבעת הימים"? מי נתן לכבודו רשות להכתים את הציבור שלנו ולומר" גם בו נכשלים רבים בשל חומרה זו"? גם ד"ר רונית עיר שי חוטאת בסגנון דומה כשהיא מציינת: " המחקרים שהולכים ומצטברים בשנים האחרונות " ולא כותבת שום ביבליוגרפיה לכך. כן מוציאה היא שם רע על זוגות השומרים על טהרת המשפחה ו"מקצצים בשבעה נקיים בהתאם לצרכיהם וקשייהם ".
זאת ועוד , אם נושא ההורמונים כל כך קשה ומרכזי מדוע לא שמענו זעקה גדולה על רופאים המסדרים בעזרת הורמונים את מועד טיפול הפוריות שלהם כדי שלא יפגע להם בחופשת סוף השבוע? ומה לגבי רופאים מהרפואה הציבורית המעוניינים בשרותי רפואה פרטית ומכוונים ( על ידי הורמונים ) את הטיפול לשבת.
מדוע לא כותב ד"ר רוזנק : " אני רועד כל פעם שאני ניכפה לרשום לאשה הורמונים" לגבי נשים הלוקחות במשך שנים הורמונים למניעת הריון . הרי מי שאינו מבין בנושא וקורא את מאמרך יוצא עם תחושה שכל כדור לדחיית ביוץ מכיל הורמונים כמו הגלולה של "היום שאחרי" וכן גם גורם לקרישי דם ברגלים, במוח ובלב ועלול אף לגרום לאירוע מוחי ובנוסף מקדם את ישראל כשיאנית העולמית בתחלואת סרטן השד. והרי אתה עצמך כתבת " לא ניתן להכליל את כל ההורמונים בסל אחד ולגזור גזרה שווה לכל סוגי ההורמונים ".
זאת ועוד, מה לגבי אישה החושבת שהאף שלה לא יפה ונכנסת לסיכון של ניתוח פלסטי ואין פוצה פה ?
ברגל גסה
דבר מוזר קורה לנשים הנלחמות למען הפמיניזם (מבלי להביע את דעתנו בנושא). בכל מאמר העוסק בנשים הן מכניסות את העניין הפמיניסטי בין אם הדבר קשור ובין אם אינו קשור לעניין. הן לעולם אינן שוכחות לציין כי: "את עולם ההלכה מייצרים ומפרשים גברים בלבד ". בשלב זה אני כבר מצפה לשאלה הבאה, למה מתפללים לקב"ה בלשון זכר? ולפעמים בשטף הדברים מוכיחים את ההיפך.
זה גם מה שקרה לד"ר עיר שי שרצתה לתקוף את הרב והרבנית לאו בנושא ההורמונים. כך או אחרת אני תמה על עמיתת המחקר ב 'בית מורשה', ששמעתי על רצינות מחקריה, הכותבת: " יש חלק מן הפוסקים האומרים לאישה לטבול לפני תום שבעת הנקיים לצרכי פוריות" , ומשתמע מכך שאחרי טבילה זו הן טהורות לבעליהן.
אני רוצה להגיד בצורה חד משמעית ואני חוזר על כך כמעט בכל כנס רפואי - אין שום פוסק בעולם שיקצר את ה"שבעה נקיים". עוד נקודה חשובה צריך להבהיר לד"ר עיר שי. הפוסקים משתדלים במידת הצורך , להקל אף בקולות מפליגות כשהם יודעים שהדבר לא יגרור היתר גורף לכולם. לכן לזעוק על הקושי של העגונות ומסורבות הגט - כן וכן , אך להיכנס ברגל גסה למקרים עדינים ולקרוא תגר על הפוסקים – לא ולא .
מסקנות רפואיות
כדי לדייק בהיבט הרפואי, פניתי למספר רופאים והם הצדיקו בצורה ברורה את דברי. ביקשתי חוות דעת מד"ר חנה קטן שנחשבת מומחית גדולה ובעלת ניסיון רב בנושאים אלו. הנני מביא קטעים מתשובתה:
" עם כל הכבוד הראוי לד"ר רוזנק, שהוא קולגה בעל כשרון ומסירות נפש וזכויות רבות נוספות, אני חולקת על חלק ניכר מהנתונים והמסקנות הרפואיות שכתב במאמרו ב'הצופה'. אף אני עוסקת שנים רבות בטיפול באוכלוסיה הדתית החרדית והחרד"לית, ואף אני מתמודדת יום יום עם בעיית הדימומים הבין וסתיים, וכן עם בעיית "העקרות ההלכתית". ואין הדברים כלל כצעקתה, כפי שהציגם ד"ר רוזנק.
אכן, בעיית העקרות ההלכתית אינה נדירה כלל ועיקר, והיא נובעת בחלקה מתסמונת השחלה המזדקנת; אך היום המודעות לבעיה גבוהה, גם אצל הרופאים וגם אצל הנשים (אני מיידעת כלות בפגישה לקראת החתונה, לאחר לקיחת אנמנזה ווסתית, על האפשרות של עקרות הלכתית בהמשך, ועל אפשרויות הטיפול הזמין לבעיה). הטיפול בבעיית העקרות ההלכתית הוא היום פשוט, קצר טווח, נטול תופעות לוואי כמעט לחלוטין, ויעיל מאוד. ואם אחרי כמה חודשים שבהם הביוץ תוזמן לא התרחש הריון - ממילא יש צורך לעבור לבירורים בכיוונים נוספים. כך שאם זו הבעיה היחידה - היא נפתרת בדרך כלל תוך מספר חודשים, וההיריון הצפוי אכן מתרחש בעזרת ה'. אגב, המקור אותו ציטט ד"ר רוזנק כבסיס לטיפול בעקרות ההלכתית הוא ספר חשוב ביותר, הנחשב לתנ"ך של הפוריות. נראה לי שד"ר רוזנק הגזים מאוד בהעצמת ה 'הורמונופוביה', ובהפחדה חסרת שחר לגבי השימוש קצר הטווח במינון נמוך של אסטרוגנים (אגב, המינון המקובל הוא 4 מ"ג ולא 6 מ"ג כפי שכתב), וזה מטעה ולא הוגן. כמות האסטרוגנים בגוף האשה בזמן ההיריון גבוהה פי אלף ויותר מאשר בעקבות נטילת גלולות אלו, עם סיכון הרבה יותר גדול למאורעות טרומבואמבוליים, ואף אשה לא תימנע מלהיכנס להריון בגלל החשש הרחוק הזה (ויש לציין שישנם גם טיפולים שאינם אסטרוגניים לטיפול בבעיה זו, כגון אנטגוניסטים ל-GNRH, ולא זה המקום להרחיב בנושא מקצועי ספציפי זה).
העלייה באבחון סרטן השד אותה הזכיר ד"ר רוזנק, וצירף אותה לחשש מפני טיפול הורמונלי קצר מועד הדרוש לטיפול בעקרות ההלכתית, נובעת מתוחלת חיים ארוכה יותר, משינויים בתזונה ובהרגלי חיים, וממודעות גבוהה יותר ואמצעי אבחון מפותחים יותר, כמו גם ממטען גנטי תורשתי שהוא ספציפי לאוכלוסיה היהודית האשכנזית, ואין כל הוכחה משמעותית לכך שהשימוש בטיפול הורמונלי הביא לעלייה באירועי סרטן השד באוכלוסיה הכללית. יש לציין שנשים הנוטלות גלולות נמצאות בעל כורחן תחת מעקב רפואי צמוד, הכולל הפנייה לבדיקות שד שגרתיות ולממוגרפיות, ולכן סרטן השד מתגלה אצלן בשלב מוקדם וקל יחסית לטיפול, ולא בשלב מתקדם אחרי שהמחלה מקננת בגוף כבר כמה שנים. ולהיפך - הגלולות מורידות ב-50% את הסיכון לסרטן הרחם והשחלות, כך שהתמונה שהציג ד"ר רוזנק היא מוטה ובלתי מאוזנת.
התופעות הטרומבואמבוליות שהוזכרו נדירות ביותר (מקרים בודדים לעשרות אלפי נשים), והן מתרחשות בדרך כלל בנשים עם גורמי סיכון מסוימים. אכן, כדי להימנע מסיבוכים אלו יש חשיבות בנטילת אנמנזה מדוקדקת לפני התחלת הטיפול, ושוב יש להזכיר שהסיכון לנשים אלו גם במהלך היריון רגיל גבוה פי כמה וכמה.
המאמר ממנו ציטט ד"ר רוזנק (Study WHI) כלל מקרים של שימוש באסטרוגן מסוג אחר ובמינון אחר מזה שניתן היום לבעיות של עקרות הלכתית, לטווח הרבה יותר ארוך ולנשים מבוגרות יותר ועם מחלות כלי דם ראשוניות ברקע, וגם עליו יצאה ביקורת נוקבת על המתודולוגיה הלקויה שלו והסקת המסקנות הפזיזות של מחבריו (דווקא במאמר זה השילוב של אסטרוגן עם פרוגסטרון הוכח לגבי אספקטים שונים כבעייתי יותר מאשר השימוש באסטרוגן בלבד, בניגוד לדבריו של ד"ר רוזנק).
אני מסכימה לחלוטין עם עמדתו שלא ניתן להכליל את כל ההורמונים בסל אחד ולגזור גזירה שווה לכל הסוגים והמינונים והגילאים ואופני הלקיחה. מאותה סיבה אי אפשר בשום אופן לטעון שקיימת סכנה בנטילת הורמונים לטיפול בעקרות ההלכתית, ואין לכך שום בסיס מדעי. בעבודתנו היומיומית כגניקולוגים אנו משתמשים יום יום בטיפול הורמונלי לרווחתן של בנות ישראל, במינונים שונים, וללא חשש. אני מברכת על כל הזדמנות שנופלת בחלקי להתיר אשה לבעלה ולסייע לה בהולדת ילדים באמצעות טיפול הורמונלי קל ופשוט, ואין זכות גדולה מזו".
עד כאן מדבריה החשובים של ד"ר חנה קטן. העומס הרב במכון ובישיבה אינו מותיר לנו זמן לכתיבה בכלל וודאי שלא מאמרי פולמוס, אך הנזק שמאמרו של ד"ר רוזנק גרם לא אפשר לי לשתוק. ונסלח לכל עדת בני ישראל.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב מנחם בורשטין הינו ראש מכון פוע"ה- פוריות ורפואה על פי ההלכה. 


אודות כותב/ת המאמר:
פרסומים מסוג זה גורמים סבל לאנשים עליהם רצינו להקל בשעת הדחק, כפסק אישי, אך כיום אנו נכנסים לחשש גדול יותר שמא יעשו מהפרט- כלל. תגובה לד"ר רוזנק בעקבות הדיון בחומרת ר' זירא .
הוספת תגובה על מקוה זה

דעות הגולשים

הוספת תגובה




לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות