מקוה.נט בפייסבוק

מאמרי מקוה.נט

שאלה הלכתית

מעוניינת לשאול את היועצת או את הרב שאלה הלכתית?
> > > מה בין נדה לזבה

מה בין נדה לזבה

  • מקור ההבחנה

מקור ההגדרה וההבחנה המתאר אשה במצב איסורי המכונה : 'נדה' או 'זבה', נמצא בספר ויקרא פרק טו:
יט וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב...
כה וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ:  כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא...
  כח וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר.

  • הגדרות

מהתורה ישנה הבחנה בין 'נדה ' ל'זבה':
'נדה' - רואה בזמן שרגילה - בעת הוסת ועד 7 ימים מתחילת ראיתה.
'זבה' - רואה דימום ממושך, מעבר ל 7 ימים או דימום בין הוסתות.
ה'זבה' רואה דימום בימים שאחרי ה'נדה', כלומר אחרי 7 ימים מתחילת ראית הדם ובמשך 11 הימים הבאים.
 וסת - 7 ימים # זבה - 11 ימים # וסת - 7 ימים # זבה - 11 ימים # וסת - 7 ימים # זבה - 11 ימים #
'זבה קטנה' - אם ראתה ב- 11 הימים שמוגדרים ל'זבה', אך לא יותר מיומיים.
דינה שצריכה לחכות יום אחד עד למחרת ראיתה ואם אין דימום -יכולה לטבול ומותרת לבעלה.
'זבה גדולה' = "יָמִים רַבִּים" - אם היה דימום אחרי 7 ימי הוסת (  ='נדה'), אך לפחות 3 ימים רצופים.
עליה נכתב  "וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר".

  • דרך ההטהרות

על פי התורה, ה'זבה' לאחר 7 ימים צריכה טבילה וקורבן וכך נטהרת.
כך למדו בתושב"ע שזו גם הדרך לטהר את ה'נדה'.
מאידך, לא כתוב שצריכה 7 נקיים. אלא, יכולה לטבול בערב שאחרי היום השביעי ואז טהורה לבעלה ולעליה לבית המקדש.
מהפסוק: שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ לומדים כי ה'נדה' זקוקה ל 7 ימים מלאים.
לעומתה ה'זבה' אינה זקוקה   ל - 7  ימים מלאים והיא יכולה לטבול כבר ביום השביעי בבוקר.

  • סיכום בטבלה

 

  הגדרה   מתי  איך ניטהרת  זמן היטהרות   מועד הטבילה       
נדה 

בזמן וסת עד 7 ימים                

  7 ימים מלאים מתחילת הדמום   (נלמד מ'זבה') בתום 7 ימים מלאים

 

 ( בלילה)

זבה                 דימום ממושך או בין הוסתות                                   11 הימים שאחרי 7 ימי הנדה           טבילה והבאת קורבן מטהרים               

 

ביום השביעי

ל'נקיים'

 מחכה 7 'נקיים'   

( אפשר ביום)                 

               
    

  • הקושי - סוגי הראיה ודרך החישוב 

חכמים נתקלו שני קשיים עיקריים בהגדרתם את האשה כאסורה.

1. מדאוריתא אשה נאסרה רק ב- 4 סוגים של דימום ( 4 'צבעים').
היה קושי בהגדרתם המדויקת של אותם 'צבעים'.
2. זמני הדימום מחושבים ל- 7 ימי ה'נדה' ולאחריהם 11 ימי ה'זבה'.
חכמים נחלקו האם מחזוריות זו היא קבועה לאשה מיום שבו ראתה וסת לראשונה (דעת הרמב"ם),
או שבכל וסת סופרים מחדש 7 ו- 11 ?
כלומר:
אם החל מהיום ה- 18 האשה חוזרת להחשב 'נדה', גם אם לא רואה דם  ?
או שכל עוד לא ראתה דמום, אינה כלל בקטגורית 'נדה'/ 'זבה' והספירה תחל בכל פעם מחדש כשתקבל וסת?!

הפיתרונות

1. בגלל הקושי להבחין בין סוגי הדימומים האוסרים לאלו שלא, התקין רבי יהודה הנשיא תקנה בימי המשנה:
מסכת נדה דף סו, א : אמר רב יוסף הוה עובדא בפומבדיתא ואתסי אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב התקין רבי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים תשב ששה והן שלשה תשב שבעה נקיים אמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.
כלומר, אם רואה יום אחד או יומיים, תספור ששה ימים נוספים ואז יכולה לטבול, כיון שסוג דימום זה מיוחס קרוב לודאי להגדרת  'נדה'.
אם ראתה יותר מיומיים, תספור ' 7 נקיים' ואז טובלת -זאת כיון שכבר יש חשש ל'זבה'.
בשלב השני החמירו בנות ישראל כי בכל דימום ההתיחסות תהיה כשל  'זבה' , כלומר סופרות '7 נקיים'.
2. מכיון שאין הסכמה על דרך החישוב בקביעת 'נדה' או 'זבה', היה צורך לקבל החלטה אחידה לכלל בנות ישראל.
מסכם זאת הרמב"ם, (משנה תורה, איסורי ביאה, פרק יא, הלכה ג) :
"ובימי חכמי הגמרא נסתפק הדבר הרבה בראיית הדמים ונתקלקלו הוסתות לפי שלא היה כח בכל הנשים למנות ימי נדה וימי זיבה לפיכך החמירו חכמים בדבר זה וגזרו שיהו כל ימי האשה כימי זיבתה ויהיה כל דם שתראה ספק דם זיבות".
הרמב"ם מבאר שהיה חשש לבלבול בספירות והגדרות ה'נדה' וה'זבה', ומאז החמירו תמיד לספור לפי ה'זבה'.
"ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן חומרא יתירה על זה ונהגו כולם בכ"מ שיש ישראל שכל בת ישראל שרואה דם אפילו לא ראתה אלא טיפה כחרדל בלבד ופסק הדם סופרת לה ז' ימים נקיים ואפילו ראתה בעת נדתה בין שראתה יום אחד או שנים או השבעה כולן או יתר משיפסוק הדם סופרת שבעת ימים נקיים כזבה גדולה וטובלת בליל שמיני אף על פי שהיא ספק זבה או ביום שמיני אם היה שם דוחק כמו שאמרנו ואחר כך תהיה מותרת לבעלה".
ולא זאת בלבד, אלא שנקבעה הלכה פסוקה על פי ההחמרה, כמבואר במסכת ברכות ( דף לא, א):
 "ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דר' זירא דאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים .." ולא זאת בלבד, אלא שקיבלו עליהן החמרה נוספת והיא שהטבילה תהיה בלילה, כדין 'נדה' למרות שמדין 'זבה' יכלה לטבול כבר ביום השביעי.
שתי סבות לכך:
א. החשש שמא תטבול ביום השביעי, תהיה עם בעלה ולאחר מכן תראה דימום.
במצב כזה תסתור את טהרתה מלכתחילה ויהיה חשש שמא היו יחד בזמן איסור, שדינו חמור.
לעומת זאת, אם תראה דימום למחרת הטבילה שהיתה בליל היום השמיני , יחשב לה הדבר לספירה מחודשת.
ב. משום 'סרח ביתה'.
בימי בית המקדש היו הנשים נוהגות לטבול מדין 'זבה' גם ביום ואז היו מותרות גם לבעליהן וגם למקדש.
הטבילה היתה דבר שבשיגרה ולא דבר שהשתיקה יפה לו.
יותר מכך, יש שאף נערות היו טובלות עם אימותיהן לצורך עליה למקדש.
כיום, מכיון שנשים טובלות רק לצורך טהרתן לבעליהן, הן מסתירות את טבילתן בגלל צניעות.
החשש הוא שמא הבת תראה את אמה טובלת ביום וכן שמא תטעה לחשוב שטובלת ביום השביעי ולא השמיני.  
גם כיום, במקרים יוצאי דופן, יתירו רבנים לטבול בשעות היום .


             

הוספת תגובה על מקוה זה

דעות הגולשים

הוספת תגובה




לתרומות והקדשות לחץ כאן
לרפואת
מרת לבנה בת מרים שתח'
רפואת הנפש ורפואת הגוף
לעילוי נשמת
מרת ברכה לנדאו בת יעקב ז"ל
ר' יצחק שולמן בן איסר ז"ל
לעילוי נשמת
משה רובינשטיין בן אברהם ישראל, ואשתו רבקה בת הרב יחיא ז"ל
שמואל בן-הרוש בן חיים ז"ל
אתרים מומלצים: אורייתא • תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות