בס"ד
ראשי  |  מאגר המקואות  |  בודקות טהרה  |  מאמרים  |  מילון מושגים  |  שאלות ותשובות  |  קישורים  |  אודות


חיפוש מאמר:





> > מנהגי הטהרה של העדה האתיופית - עבר אל מול הווה
Bookmark and Share

מנהגי הטהרה של העדה האתיופית - עבר אל מול הווה

נחמה שולמן*

העדה האתיופית חרפה את נפשה משך אלפי שנים, מאז גלותה בימי בית ראשון, למען שמירה על מנהגי היהדות. לא פעם אף שילמו בניה בחייהם בשל כך.
הילדים חונכו מיום לידתם לחלום ולכסוף לציון. לחסידות חולפות, הם נופפו לשלום וקראו למסור ברכות שלום לירושלים.
באתיופיה, שמרו בני העדה על מצות טהרת המשפחה בהתבסס על הכתוב בתורה שבכתב בלבד.
מבנה הקהילה בכפר היה במבנה מסורתי של מגורי משפחות מצד הבעל. השידוכים נעשו על ידי ההורים כשהבנות נישאו בגיל 12-13 והבנים בגיל 17-18. בני הזוג לא ראו זה את זו עד ליום חתונתם. עד לחתונה היתה האמא מלמדת את הבת את מלאכות הבית: בישול, אפיה, סריגה וכיוצ'ב ומדריכה אותה על מנהגי האישות שבין בני הזוג. לנושא שמירת הטהרה והטבילה נחשפו הילדים כבר בילדותם, עת ליוו את האמהות לטבילה בנהר.
נשות העדה פרשו בימי המחזור ל'"מרג'ם ג'וזו" – 'בית הנדה'- בית נשים מיוחד ששכן בתוך הכפר. בית זה היה מוקף גדר ובו שכנו הנשים בזמן מחזור ולאחר לידה. כל חפץ אשר היה במגע עם הנדה בימי טומאתה, נחשב טמא והיה מטוהר או מנופץ במידה והיה עשוי מחומר שאינו ניתן לטהרו כחרס.
השהות ב''בית הנדה'' היה חלק מהווי החיים בקהילה. לא היתה תחושת השפלה. אותן נשים, לא עסקו בימים אלו בכל מלאכה. הן חשו בפסק זמן ומנוחה ממטלות היום- יום. שאר בנות המשפחה אשר היו מפנקות אותן ודואגות לכל צרכיהן.
התקשורת עם הבעל ושאר בני המשפחה נעשתה משני עברי הגדר.
נשים בזמן וסת שהו ב'בית הנדה' שבעה ימים או עד שהדימום הסתיים, נשים לאחר לידה שהו שם עם הרך הנולד, 40 יום, אם נולד בן ו- 80 יום, אם נולדה בת.
בצהרי היום השביעי, (למחזור רגיל), היו הנשים הולכות לנהר, מלוות בילדיהם הקטנים, מכבסות את בגדיהן, טובלות 7 טבילות. את הטבילות היו מלוות בברכה " אתברכ זגבר" שמשמעו מעין 'יתברך שמו', ברכה אשר היתה שגורה בפי הנשים ואשר ליוותה כל עשית מלאכה. לברכה זו היו מוסיפות תפילה אישית כרצונן. 
הנשים היו ממתינות מחוץ לבית עד שיחשיך ויראו שלושה כוכבים ורק אז נכנסות לביתן. אם היה מעונן ולא ניתן היה לראות את הכוכבים הן היו משליכות אבן למרחק. אם מקום נפילת האבן נראה – סימן שטרם החשיך, ואם האבן אינה נראית, סימן שהחשיך ויכולות להכנס.
ניפוץ המנהגים המסורתיים בא על העדה ומנהיגיה, כרעם ביום בהיר. דוקא, כשנראה היה שחלומם הגדול התגשם..
האפשרות שנפתחה לעלות לארץ נתפסה כגאולה בהתגשמותה.
עם עליתם ארצה, דרשו רבני הישוב שבני העדה האתיופית יעברו גיור לחומרה משמע, הקזת דם וטבילה. או אז בא ה'מפץ הגדול'.
הדרישה לטבול במקוואות הארץ נתפסה בעיני בני העדה, אשר הורגלו עד כה לנהרות זורמים, כהטבלה נוצרית בבריכה מוצנעת וסגורה.
הפגיעה הנפשית והמוראלית היתה אדירה. תחושת ההשפלה והפער שבין החלומות למציאות היה בלתי ניתן כמעט לגישור. היו אף שנטלו נפשם בכפם בשל כך. ה'קסים' 'נעמדו על רגליהם האחוריות' ובני העדה יצאו להפגנה גדולה שנמשכה שבועות ארוכים. רבני הישוב חזרו בהם והעולים מאתיופיה הוכרו כיהודים לכל דבר.
יחד עם זאת, הפגיעה השאירה את חותמה בצלקת עמוקה, בפרט בבני העדה המבוגרים.
הפער שבין התרבויות נתן את אותותיו והרחיב את פער הדורות בעדה. המתח קיים בשיאו בעיקר סביב נושא המסורת והמנהגים הקשורים לבית ולמשפחה. שני העיקריים שבהם נסובים סביב שחיטה כשרה וטהרת המשפחה.
זקני העדה לא מכירים במקוואות כמקום טבילה. רק מקור מים זורמים ממש מהוה בעיניהם מקום טהרה. חסר ב''בית הנדה'' גורם לתפיסתם, לטומאת הבתים והכלים באופן תמידי. בארץ, רק משפחות בודדות הצליחו להשיג בית נוסף עבור נשותיהן הנידות. לנוכח פני הדברים כיום, רובן המוחלט של הנשים המבוגרות  פורשות לחדר אחר בזמן היותן במחזור, אך לא הולכות לטבול. מבחינתן, לטבול במקוה או לא לטבול כלל, זה היינו - הך. הצעירות, לעומת זאת קיבלו עליהן את מנהגי המקום, טובלות במקוואות, שומרות על 'שבעה נקיים', אך מסתירות זאת מזקני העדה ומההורים, על מנת שלא להראות כמי שפוגעות במסורת וממרות את דברי ההורים.
במשפחות מסויימות גרמו המתחים למתח ונתק בין ההורים לצעירים. נתק זה הולך ומחמיר ככל שהילדים מתרחקים מהמסורת בכלל ובגדרי המשפחה בפרט. חיים זוגיים ללא נישואין בקרב הצעירים ומקרי גירושין רבים, הפכו שכיחים יותר ויותר והרחיבו את הריחוק והניכור שבין הדורות.
יחד עם זאת, יש נחמה בכך שבני דור הביינים מקימים בתים ונישאים, ואז שבים לחיק המסורת, 'למען הדורות הבאים'..




אודות כותב/ת המאמר:
על מנהגי העדה האתיופית ועל המתח והקשיים איתם מתמודדים בני העדה, בעקבות העליה לארץ.. *תודות לגב' מרים שטה, צעירה בת העדה, נשואה, אם ל- 2, יועצת חינוכית, תושבת רמלה, שבעזרתה נכתב המאמר.


תגובות הגולשים

2/3/2009
1. גועל נפש‏  [חיים מרשה]
אחרי כל הכתבה הזאת ועדין יש יהודים שטוענים שאנחנו לא יהודים,אז אני רוצה לספר להם שאני יותר יהודי מיהם ושינסו להוכיח לי שהעליה שלהם לישראל סבלה יותר משלי בשנת 1980 שחצינו 2 מדינות ברגל אם כל הסיכונים הרעב והחולי שהיה בדרך.
3/4/2009
2. מדהים ועצוב כאחד‏  [יעל מ]
חיים,אני בושה בשם מדינת ישראל על התלאות שנאלצתם לעבור לאחר התלאות שעברתם בדרך לכאן. ונדהמת כאחד מהסיפור האנושי המדהים של האתיופיות בבית נדה. האמת?נשמע נכון ונפלא.חבל שכאן אין לנשים קצת מנוחה...
1/7/2009
3. לחיים מרשה‏  [ש]
מה לעשות, אחרי שנות גלות ארוכות אין לנו איך לדעת ולהוכיח שלא היו נישואי תערובות וכו'. כמו כן מי פיקח שיהיו הנישואין ובעיקר הגירושין באתיופיה על פי ההלכה? הרי זה דבר ברור שהגיעו משם עם חוסרים גדולים בידע וכו'. לכן פסקו הרבנים שבני העדה צריכים לעבור גיור 'לחומרא'. זאת אומרת, זה לא שהם לא יהודיים אלא שיש ספק ולכן שיעברו גיור. זה שהם עלו במאמצים רבים לארץ זה לא מעלה ולא מוריד בקשר ליהדות שלהם. נקודה.
חבל שגורמים פוליטיים שונים בארץ 'חיממו' את בני העדה שבהתחלה לא הייתה להם שום בעיה להתגייר ולצערינו המצב כיום הוא שרובם לא התגיירו ויהדותם מוטלת בספק. נשמע מפחיד אבל זה המצב האמיתי.
מעניין למה כל אותם 'רבנים' לא אסרו על בני הקהילה להשתמש בברז כי 'הם לא ראו את זה באתיופיה' וכדו'.
28/6/2010
4. ל-ש'‏  [ר]
השארת אותי עם עיניים פעורות...את ההכוחה לכך שהחברה הישראלית אטומה כ"כ. ואת יודעת מה אני לא מאשימה אותך...יש בורות כ"כ גדולה בקרב החברה הישראלית שלפעמים הם לא שמים לב לפליטות הפה שלהם...אני ממליצה לך קצת לחקור על העדה...ואז לדבר מהסתכלות שהיא יותר מבינה...אבל סתם לידע כללי....יהיודי אתיופיה כמו מרבית היהודים בעולם התבודדו משאר הדתות...הייתה להם קנאה מאוד גדולה לדתם...והקייסים(הרבנים) ידעו טוב מאוד מי יהודי ומי לא...הסיבה כנראה שבגללה יהודי ביתא ישראל הולכים על פי התורה שבכתב ולא על פי התורה שבעלפה היא בגלל שחל ניתוק לאחר חורבן בית ראשון...ביתא ישראל ובניהם זרמים נוספים לא קיבלו את התורה שבעלפה ונוהגים יותר על פי התורה שבכתב...שהיא הרבה יותר מחמירה...ובנוגע לגיור העדה לא הייתה הסכמה בכלל...האתיופים יודעים טוב מאוד מה הם שווים תאמיני לי, הם חוו שוק כ"כ חזק כשהגיעו לארץ אני בספק אם לך היה את הכוח לחשוב בצורה הגיונית...בכל אופן אני לא אלעה אותך יותר מידי...מה שכן אני ממליצה לך מאווווודדד להעשיר את הידע שלך על קהילת ביתא ישראל ואחרי זה לצאת בהצהרות....תודה ויום מקסים!!! ובעיקר מלמדדדד
19/4/2011
5. ר' כל הכבוד.‏  [פ]
ש' הייתי רוצה להאמין שהבורות שלך באמת נובעת מחוסר ידע ולא מסיפורים שמכרו לך בשביל להרגיש טוב עם עצמכם בייחס להשפלה העצומה שגרמתם להורי ובני עדתי.
חג שמח
1/3/2012
6. השלכות אי היות תושבע"פ בנמצא‏  [א ל]
ברור, וכל אחד יכול לבדוק את זה, שבלי תושבע"פ עלולים להיות נישואים אסורים, בין בנושא של גיטין וקידושין, ובין בנושא של נישואי בני משפחה. במצב כזה על בני העדה האתיופית להיות אסירי תודה שאפשרו להם להקרא גרים (לחומרא) ולא ... לדעתי, ואני לא אתיופי, גיור לחומרא זה לא עלבון, זה הזדמנות לנצל.
21/10/2012
7. התושבע לא ניתנה בחורב‏  [בן ישראל]
ליהדות גלות אתיופיה היו גם מסורות בעל פה אך לא התושבע שהתבססה באזור אמצע סוף בית שני על ידי כת שנקראה כת הפרושים שפרשה מדרך תורת משה שהוחלה על ידי הכוהנים הגדולים והמקדש כשהם עוד היו הגוף המשפיע ביהודה לפני שהוגלו.הפרושים התפתחו עם הדורות ולקחו את תפקיד הכוהניםושינו את דרך התורה המקורית.לכל מי מי שהלך בדרכי הכוהנים הגדולים המקורים קרו צדוקים וביזו אותם בכל כיתביהם.כיום אין כמעט זכר לדרך המקדש המקורי ולפי המחקר שעשיתי כנראה יהדות גלות אתיופיה מזכירה במאד את יהדות זמן בית המקדש הראשון ואת תומכי הכהונה הגדולה המקורית בניגוד (שבעל כורחם של כלל הציבור...) לזרם המרכזי כיום ונחשבים בדרכם כנראה ל"צדוקים" על פי דרכם ומכאן כניראה הסבל הרב לעדה וזה היה בתמצית התימצות רק בשביל לסבר את האוזן להבין ולדעת מהאמת.
9/1/2014
8. דו שיח של חרשים‏  [שת]
אנא מגיבים יקרים
בדקו נא מהו 'גיור לחומרא' ולמה הוא נועד.
מה מטרתו, מדוע הוא כדאי במקרים מסויימים. ומדוע הוא התאים למקרה של ביתא ישראל באופן ספציפי.
אני מקווה שלאחר הבדיקה תמצאו שלא כדאי לריב, ותבינו שמדובר במקרה אנושי רגיש ועדין


X
הצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק להישאר מעודכן!
site by entry.  |  painting by C J I. TORDJMAN
אתר המקוואות והטהרה © כל הזכויות שמורות | אודות האתר | כתבו לנו
אתרים מומלצים: תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות