הדרכת כלות הוא נושא שהצניעות יפה לו. אם כך, למה אני כותבת עליו בפומבי? "טוקבק" כואב שקראתי על כתבה בנושא, בו סיפרה פלונית על חוויה משפילה שעברה בהדרכת כלות בלתי ראויה, הזעיקה אותי לכתוב את דברי. 
בתור מדריכת כלות מזה שנים רבות, איני מבינה כיצד אפשר להדריך כלות בקבוצה. לכל כלה יש אישיות משל עצמה, מחשבות, שאלות והשקפות עולם שונות. נושא ההכנה לקראת חיי נישואין הוא עדין, ומצריך פתיחות. איך יכולות נשים להיפתח בנושא כזה בקבוצה? נפלא ממני. 
הקב"ה מעוניין שרוב הזמן, תהיה האישה מותרת בחיי אישות. זאת, לאו דווקא בגלל שהקב"ה מתחשב בגבר. הקב"ה יודע מראש ששלום-בית, אושר ושמחה לא יכולים להתקיים תוך כדי התנזרות מחיי מין. יש כאן הסתכלות על האיש והאישה כיחידה אחת. את ההפרדות כבר עשתה לנו הנצרות, ועוד תרבויות שונות ומשונות שהפכו את האישה למכשיר או אוביקט. לא זו דרך היהדות, לא זו דרכה של תורה.
אין ביהדות ראייה של האישה כ"מכונת לידה" או "רחם מהלכת". עובדה היא שמצוות "עונה", לשמח את אישתו, תקפה גם בתקופת ההריון, ההנקה, או סתם בשלב בחיים בו היא כבר לא תיפקד בבנים, עד גיל זקנה ושיבה. 
כמובן, שכדי לבנות את עם ישראל בטהרה, העניקה התורה את הזכות המיוחדת לאישה, לעבור טקס של הטהרות, במקרה שנטמאה. זכות מיוחדת נפלה בחלקה של האישה, המשמרת את דיני הטהרה, להם כולנו נזקק אי"ה כשיבנה בית המקדש. וכידוע, זכות היא גם חובה.
בהסתכלות פשוטה וטבעית על חיי הנישואין, בלי התערבות מלאכותית של אמצעי מניעה, ניתן להגיע למצב בו רוב הזמן תהיה האישה טהורה. אני מכירה את המצב הזה מסביבי, מחוג מכרותי, ואף עשיתי מחקר בנושא בקרב נשים שחיו בתימן, ובימינו תחקרתי את תלמידותי האתיופיות. אישה - יולדת, מינקת, וחוזר חלילה, היא רוב הזמן "מסולקת מדמים". באופן טבעי, נראה לי שזו הייתה תכניתו המקורית של רבונו של עולם.
זה המקום להעלות הצעה מהפכנית בנושא חשיבה מחודשת על דיני הנידה הנהוגים כיום. כידוע, בשלב מסוים בהיסטוריה החמירו על עצמן נשות ישראל, וקיבלו על עצמן לשמור דין נידה כדין זבה. מכאן בא כל נושא "שבעה נקיים", הימים שאישה סופרת אחרי שמסתיים המחזור החודשי. בעצם ניתן לומר שאנו מחמירות על עצמנו יותר ממה שהתורה דרשה.
בעוד שבועיים, יתקיים הכנס השנתי של "מכון פועה". במשך השנים, מתמחים רבני המכון ופוסקיו בכל הקשור לדיני נידה, תמיכה בטיפולי פוריות וכיוצא בזה. מכיוון שיש בקרבנו כל כך הרבה רבנים מומחים בדיני כתמים ומראות, למה להקשות לזוגות את החיים? בוודאי בקיאים היום ויודעים להבדיל בין אישה נידה לזבה. אין לי ספק בכך. למה מראש ליצור מצב בו אישה תהיה אסורה על בעלה חצי מהחודש? במידה ולאישה יש מחזור קצר, וידוע לה שספירת שבעה נקיים תביא לכך שהיא "תפספס" את מועד הביוץ, למה להביא אותה לטיפולים של לקיחת גלולות לשינוי המחזור, או לדרוש היתרים מיוחדים מרבנים כדי להקדים טבילה? אם תלך לטבול לפי התורה, היא יכולה להיכנס להריון בלי השתדלות מיוחדת.
ידועה פסיקתו של הרב עובדיה יוסף, שאישה יכולה לעשות הפסק טהרה אחרי ארבעה ימים ולא חמישה כפוסקים האשכנזים. אולי בגלל הפסיקה הזו היו לש"ס שבעה-עשר מנדטים...
שמעתי שאישיות רבנית גדולה התירה לרבני צהר לפסוק לבחורות מהמגזר החילוני, שהן יכולות לטבול בלי לספור שבעה נקיים. אם כן, במה נשתנו זוגות דתיים מחילונים? האם הדתיים צריכים "להסתפק במועט"?
מראש אני אומרת, שאינני מזלזלת ברבנים, רבנות, פסיקות וגזירות. אדרבא, ישבו גדולי ישראל ויחשבו איך אפשר להקל יותר, ולהתקרב יותר לגישת התורה המקורית.
הייתי רוצה לראות הערכה מחודשת של הנושא, שהוא לדעתי, חשוב, מהותי, ויכול להביא לכך שעוד הרבה נשים בעם ישראל תצטרפנה למעגל הטובלות והשומרות על דיני נידה. זה יהיה הרבה יותר קל ופחות מאיים, על הגבר והאישה כאחד.

חזרה הדפס עמוד שלח לחבר לראש העמוד