בס"ד
ראשי  |  מאגר המקואות  |  בודקות טהרה  |  מאמרים  |  מילון מושגים  |  שאלות ותשובות  |  קישורים  |  אודות


חיפוש מאמר:





> > המים כשפע אלוקי - ההיבט הרוחני של הטבילה
Bookmark and Share

המים כשפע אלוקי - ההיבט הרוחני של הטבילה

נחמה שולמן

 המים בבריאה מופיעים עוד לפני בריאת העולם -
"ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב).
למים תפקיד  מהותי בכל שלב משלבי הבריאה:
השמים נבראו על ידי הפרדת המים למים "עליונים" ולמים "תחתונים"-
"ויבדל אלוקים בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע" (שם א, ז)
המים מופיעים בשלב הראשון כיסוד החיים בעולמנו.
על מנת שתראה היבשה , על המים לסגת-
"יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה" (שם א, ט).
על מנת שהארץ תצמיח יבול – על הגשם לרדת:
"וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ד' אלוקים על הארץ" (שם ב, ה).
תאור זה אינו התאור היחיד המצביעה על הקשר התמידי בין הארץ לשמים-
הארץ- מתארת ארציות והשמים לפי רש"י (שם א, ח) שם מים = אש ומים.
"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" (שם ב, י).
מקור כל המים בעולם הינו בגשמים ובנהרות אשר מקורם עליון.
נמצא אם כן קשר  בל ינותק - המציין מתח תמידי,
בין המים המצויים על הארץ למים שמקורם עליון.
בין העולם החומרי – התחתון לעולמות הרוחניים – העליונים, אשר אלו ואלו שואפים להתמזג ולהתאחד..
המהר"ל (גבורות ה' פי"ד):
.."המים אשר הם פשוטים ואין בהם צורה והם היו מציאות העולם ... ואמר הקב"ה לברוא את האדם ויש לו מעלת הצורה והוא יהיה מציאות יותר..",
בדברי המהר"ל אנו מוצאים כי המים מתוארים כפשוטים וחסרי צורה
(דבר הבא לאפיין את שלל התכונות המיוחדות של המים כ'חסרי אופי' במידת מה,כגון: חוסר צבע , טעם,  וריח חוסר יציבות וצורה קבועה, גמישות, זרימה, חוסר התנגדות לכוחות טבע ועוד ועוד).
בניגוד אליהם נברא האדם – שהינו שיא הצורה המושלמת בבריאה.
האדם אשר מקורו מהאדמה מציין יציבות , התמדה, קושי לשינוי.

המים והאדמה מבטאים מתח בין החומר (החומריות) למים (רוחניות המתבטאת במקורות העליונים).
לכן כשחטאו בני האדם ב'יתר חומרניות' הביא עליהם הבורא 'יתר מים' ובכך הענישם, לדוגמא בדור המבול.
נמצאנו למדים שהמים הם לא רק יסוד החיים אלא גם יסוד המוות,
שכן אין בן האנוש מסוגל לחיות במים ובמקרים מסויימים נענשה האנושות ע"י שטפי מים אדירים או בחסר מים בבצורות.
לאורך כל התנ"ך ישנן שלל דוגמאות שעוסקות במקורות מים , לכל האבות עיסוק במים.
הבאר - הינו מקור מים מצומצם ומוגדר.
המעין- מקור ראשוני תחילתו ידוע אך סופו מי ישורנו.
הים- מקור מים אין סופי ועוד ועוד.
בדוגמאות נוספות ניתן לראות את הקשר שבין התנהגות האדם ובמידה כנגד מידה את התגובה שבאה לידי ביטוי במים:
במדרש מופיע כי המצרים ראו באצטגנאות כי מושיען של ישראל ילקה במים על כן "ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שם א, כב).
במדרש (ש"ר א, ) מופיע כי  שמו של משה נקרא על שם "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב, י).
 המהר"ל (גבורות ה' פרק יח) מתיחס לשאלה מדוע נקרא משה ע"ש המים ולא ע"ש היאור?:
"להורות כי עניין משה ומעלתו הוא מסולק ומוסר מן המים כי מעלת משה רבינו מעלת הצורה ..ומפני זה נקרא משה שהיה משוי מן המים ומסולק מהם".
ועונשם של המצרים היה מידה כנגד מידה:
 (שמות יד, כב - כח) :
" וישבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים ..לא נשאר בהם עד אחד" .
רובד נוסף המאפין את המים הינו היכולת של מים ממקור טבעי לטהר וכן מצינו:
"כל הטמאים בין אדם בין כלים, בין שנטמאו טומאה חמורה של תורה בין שנטמאו בטומאה של דברי חכמים - אין להם טהרה אלא בטבילה במים הנקווים בקרקע".
טעם הדבר, מובא ב"שם משמואל" דרשת שבת שובה תרע"ב:
"הטובל במים הרי הוא כאילו איבד החיות שהייתה לו מכבר ומתחיל לחיות חיים חדשים על כן נטהר. כי איננו אותו האיש עם החיים שמכבר שנטמא".
ובספר "טעמי המנהגים" (עמ' תקא) נאמר:
"שהאדם הנכנס כולו לתוך המים הוא חשוב כמת, וכשיוצא ממנו נעשה כברייה חדשה והוא טהור ".
ספר החינוך מצוה קעג:
"..כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו.. "
כל הטומאות עליהם נצטוונו בתורה קשורות למוות (מיעוט חיים).
המים ממשילים את האדם הטובל בהם אך אינו יכול לחיות בתוכם למעין מת ומשעולה מתוכם הרי הוא כנתחיה ממותו.

על תפילת הגשם , נאמר במשנה (ר"ה פ"א מ"ב)
"לברכה ולא לקללה לחיים ולא למוות"- גם כאן אנו רואים כי למים פוטנציאל גם להחיות אך גם חלילה להמית.

יחד עם תכונות המים להיות מקור ברכה, צריכים כלי קיבול להחזקת הברכה.
כזאת היא ארץ ישראל :
דברים יא, יא- יב: " ..ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה .."
עיני ה' - מפורש כמעינות מים.
ארץ ישראל ייחודית בכך שתלויה באופן חד משמעי במים עליונים – בגשם- בקשר עם הקב"ה.
א"י לפי התנהגות יושביה תושקה למטר.
המים אינם רק חומר גשמי שמקורו שמיימי. נמשלה התורה למים:
זוהר שמות ס, א.."ואין מים אלא תורה ואין תורה אלא קודשא בריך הוא".
מדרש עשרת הדברות
וכל העולם מוקף על סנפירי לויתן עומד במים התחתונים ונמשל בהם כדג קטן בים.
ומים התחתונים עומדים על גבי מי בראשית ומי בראשית על גבי אוקינוס, ומי אוקינוס על מי בוכים.
ולמה נקרא שמם בוכים? שבשעה שחצה הקב"ה את המים, חצים נתנם למעלה וחצים נתנם למטה. אותן שנתן למטה התחילו בוכים ואומרים:אוי לנו שלא זכינו להיות קרובים ליוצרנו והיו מעיזות פניהם, רצו לעלות למרום. עד שגער בהם הקב"ה וכבשם תחת כפות רגליו. אז אמרו לפני הקב"ה: גלוי וידוע לפניך שבשביל כבודך עשינו.אמר להם הקב"ה: הואיל ובשביל כבודי עשיתם דעו באמת שלא אתן רשות למים העליונים לומר שירה עד שיקחו מכם רשות, שנאמר:" מקולות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'".
באור:
המים נבראו כשפע (רוחני ) אין סופי שאיים להטביע את העולם.
העולם המצומצם שלנו לא יכול היה להכיל את אותו השפע ( בדומה לאור אותו הקב"ה גנז).
ולכן, על מנת מהעולם יוכל להנות משפע המים במידה הראויה 'צמצם' הקב"ה את המים.
הקב"ה חילק את המים לעליונים ותחתונים.
אבל אותם מים תחתונים אינם מרוצים ממצבם ועל כן הם שואפים לחזור כל העת לצור מחצבתם בשמים ולהתחבר שוב למים העליונים.
על פי המדרש חולקו המים ל'נקביים' וזכריים' והם כמהים אלו לאלו.
אמר ר' לוי: המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות והן אומרים אלו לאלו: קבלו אותנו, אתם בריותיו של הקב"ה ואנו שלוחיו. מיד הם מקבלין אותן. הה"ד ( ישעיה מה) " תפתח ארץ" – כנקבה זו שהיא פותחת לזכר " ויפרו ישע" – שהן פרין ורבין" וצדקה תצמיח יחדיו"- ירדת גשמים" אני ה' בראתיו " –לכך בראתיו לתקונו של עולם ולישובו. (בראשית רבה יג).
מעלת בני ישראל היא ביכולתם להתחבר לקב"ה באמצעות המים: גשמי ארץ ישראל, תפילת הגשם, מקוה.
אמר ר' עקיבא: אשריכם ישראל. לפני מי אתם מטהרין? מי מטהר אתכם ? אביכם שבשמים, שנאמר :
( יחזקאל לו,כה) " וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר (ירמיה יז, יב): "מקוה ישראל ה' ".מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל. (יומא ח,ט ).
ולא זאת בלבד אלא שקשר זה מחובר לרובד הזמן: עונות השנה, מועדי ישראל (מחזוריות החודשים) ומחזוריות האשה.
לכולם חיבור ללבנה אשר גם היא המעיטה עצמה וכמהה בכל עת ליוצרה.
לבנה זו אשר מתחדשת בכל חודש ומשפיעה על גאות ושפל הימים.
לבנה זו שעם ישראל נמשל אליה.
בטבילה במקוה טהרה אנו יורדות אל מקור מים חיים במטרה להתמזג עם הבריאה ולהתעלות רוחנית.
אנו מתחברות למקור של שפע גשמי אשר לא ניתן לאחיזה ממשית בו.
אנו מתחברות למקור של שפע רוחני .
למקור חיבור של ארץ ושמים – למי בראשית.
אנו מתחברות לבכי המים התחתונים אשר נותקו מצור מחצבתם.
יש כאן נגיעה בגעגוע הבריאה ושאיפה לחיבור לאלוקות.
יחד עם זאת החיבור הוא קצר. אדם חי לא יכול לשהות זמן ממושך בתוך המים.
בנקודה זו מתחברת האשה למחזוריות החיים : שיבה לתחושת העובר ברחם אמו, החיים והמוות.
הטבילה מאפשרת לנו חופש מוחלט מכל גירוי חיצוני או פנימי .
הטבילה מאפשרת לנו שלילת ה"אגו" וה"אני" תוך שימת מבטחנו בבורא העולם.
בטבילה חווה האשה שינוי אישי והתחדשות.
טהרתה מאפשרת לה ביטול העצמי הקודם ע"י מחילת עוונות והיא עולה כבריאה רוחנית חדשה. 




אודות כותב/ת המאמר:
מהם סודות הברכה והקללה שבמים ? לאן לוקחים אותנו כוחות החיות והמוות שבמים? כיצד מתחברים ארץ ושמים? כיצד מתחברת האשה למחזוריות החיים ? האם יש לאדם חופש מוחלט ? כיצד נשיג שינוי והתחדשות?


תגובות הגולשים



X
הצטרף לעמוד שלנו בפייסבוק להישאר מעודכן!
site by entry.  |  painting by C J I. TORDJMAN
אתר המקוואות והטהרה © כל הזכויות שמורות | אודות האתר | כתבו לנו
אתרים מומלצים: תהילים • שמירת הלשון • פרקי אבות